הרשעתו של גיורא קורצקי ברצח בכוונה תחילה וגזר דין מאסר עולם בגן פשע זה

מבוא

1.                 ביום 17.8.08, סמוך לשעה 18:50, מצאה גב' חנה סבג (להלן - חנה) את גופתו של בעלה, מר אלי סבג ז"ל (להלן - המנוח), בביתם שברחוב השיש 1/9, בשכונת גילה, בירושלים (להלן - הבית). על הגופה נמצאו סימני דקירה וחניקה. בצד הגופה היה מוטל מיכל של מרכך כביסה ומסביבה נמצא דם מעורב בנוזל מרכך הכביסה. לאחר חקירה שנערכה על ידי משטרת ישראל, הוגש כתב אישום נגד מר גיורא קורצקי (להלן - הנאשם).

כתב האישום

2.                 על פי המתואר בכתב האישום, הנאשם היה נשוי לעינת קורצקי (להלן - עינת), בתו של המנוח, במשך עשר שנים. בחודש יולי 2006 החליטה עינת לעזוב את הבית, וזאת לאחר סכסוך ממושך בינה ובין הנאשם. במסגרת הסכסוך נקט הנאשם אלימות כלפי עינת וכן הזיק לרכושה ולרכוש אחיה. הנאשם החליט לרצוח את המנוח. לשם כך נכנס הנאשם לביתו של המנוח, ביום 17.8.08, בין השעות 16:40 - 18:50. בחדר השינה של המנוח, בקומה השנייה בביתו, חנק הנאשם את המנוח באמצעות חגורה או חפץ אחר, ובנוסף לכך דקר את המנוח בצווארו ארבע פעמים בחפץ חד בעל להב ארוך, כל זאת במטרה לגרום למותו של המנוח. איבוד הדם, כתוצאה מן הדקירות, ופעולות החנק, גרמו למותו של המנוח. לאחר שגרם הנאשם למותו של המנוח הוא שפך נוזל כביסה על גופו של המנוח, וזאת במטרה לטשטש את הראיות המצביעות על כך שהוא זה שביצע את הרצח וכדי להכשיל חקירה פלילית עתידית. לאחר שביצע את הרצח, גנב הנאשם ממכנסיו של המנוח כסף בסך 750 ש"ח, וכן שטרות של דולרים ויורו. נוכח האמור לעיל הואשם הנאשם בעבירה של רצח, לפי סעיף 300(א)(2) לחוק העונשין, התשל"ז - 1977 (להלן - החוק); עבירה של שוד, לפי סעיף 402 (ב) לחוק, ועבירה של שיבוש מהלכי משפט, לפי סעיף 244 לחוק.

הגדרת המחלוקת ומסגרת הדיון

3.                  לטענת המאשימה יש להרשיע את הנאשם במיוחס לו בכתב האישום. מסקנה זו, כך לטענת התביעה, יש לבסס על שלושה נדבכים: האחד, קיומן של ראיות נסיבתיות הקושרות את הנאשם לזירת הרצח ולביצוע מעשי הרצח, השוד וטשטוש הראיות, וביניהן מיכל מרכך כביסה שנמצא בזירת הרצח, מפתח דירתו של המנוח שנמצא בתיקו של הנאשם, כסף מזומן של המנוח שנמצא בכליו של הנאשם, וכן מספר כתמי דם, מדמו של המנוח, שנמצאו על מכנסי הנאשם עת עוכב, סמוך לאחר הרצח, בחשד לביצוע המעשים המיוחסים לו בכתב האישום. השני, לנאשם היה מניע לרצוח את המנוח. השלישי, גרסאותיו של הנאשם, ביחס לשאלות שנשאל במשטרה ובמהלך הדיון שנערך בעניינו, שהיו כבושות ומלאות בשקרים וחצאי הודאות.

על פי התביעה, הנאשם החליט לרצוח את המנוח. לצורך כך הוא הצטייד במפתח דירתו של המנוח, נכנס אליה ביום 17.8.08 בזמן שרק המנוח שהה בדירה ואז רצח אותו בדם קר.

4.                  מנגד טוען הנאשם, כי לא היה בדירת המנוח ביום 17.8.08 וממילא לא ביצע את המיוחס לו בכתב האישום. לטענתו, בשעות בהן בוצע הרצח, על פי כתב האישום, שהה בביתו בשכונת גילה, וכן ערך קניות, עסק בפעילות ג'וגינג בשכונת מגוריו, ונפגש עם פלונית. הנאשם הרחיב את יריעת המחלוקת בינו לבין המאשימה, שכן לטענתו כל הממצאים הקושרים אותו לזירת הרצח מקורם במפגש אקראי שהתקיים בינו ובין המנוח ביום 13.8.08, בין השעות 13:00 - 14:00. הנאשם טען כי באותו יום, במהלך פעילות גופנית שביצע, עבר ליד ביתו של המנוח ברח' השיש ולפתע פגש במנוח שהזמינו לסור לביתו במטרה, כך לטענת הנאשם, להתפייס עימו ולפתוח דף חדש במערכת היחסים שבין הנאשם למשפחת סבג. הנאשם מוסיף כי מקור הכסף שנמצא בכליו הוא בפגישת פיוס שנערכה בינו לבין המנוח באותו יום (13.8.08), בה נתן לו המנוח כסף מזומן. באותה פגישה, כך מוסיף הנאשם, הוא ביקש לעשות את צרכיו, עלה לשירותים והבחין כי מונח על האסלה "מיכל פלסטיק עם חומר כביסה ואני הרמתי אותו והזזתי אותו". הנאשם טוען כי אף במפתחות דירת המנוח שנמצאו בכליו ואף בכתמים שנמצאו על מכנסיו אין כדי להצביע על קשר כלשהו בינו לבין מותו של המנוח. עוד טוען הנאשם, כי אין במערכת היחסים ששררה בעבר בינו לבין בני משפחת המנוח, כדי ללמד כי היה לו מניע לרצוח את המנוח, שכן מאז שנת 2006 "שקטו הרוחות".

5.                  תחילה נבחן את הראיות הנסיבתיות שהובאו בפנינו. והיה אם יתברר כי ראיות אלה קושרות את הנאשם למעשה הרצח, נעמוד על השאלה האם היה לנאשם מניע לבצע את המיוחס לו בכתב האישום וכן נבחן את גרסתו באשר למקום הימצאו ביום מותו של המנוח. 

הראיות הנסיבתיות

מרכך הכביסה

6.                  כאמור, ביום 17.8.08, סמוך לשעה 18:50, חזרה חנה לביתה, ומשראתה כי דלת הבית פתוחה קראה לבעלה. בהיעדר תגובה, כך על פי עדותה של חנה, עלתה לקומה השנייה של הבית, שם גילתה את "הזוועה". חנה תיארה את זירת האירוע בזו הלשון: "אני רואה המון המון דם קרוש, מסביב, בצבע חום, נוזל ירוק כחול כזה ... ואלי שרוע על הבטן, עם הראש על הרצפה אלי היה שרוע על הבטן עם הראש על הרצפה, ... ובין הגופה למעקה היה ג'ריקן של חומר מרכך כביסה" (פרוטוקול בעמ' 526-527 וכן תמונות שצולמו בזירה במוצג ת/99). גופתו של המנוח נמצאה בכניסה לחדר השינה הדרומי שבביתו (ת/99 פסקה 4 וכן תצלומים 39-42). דברים דומים מסרו, בין היתר, רס"ר יובל קמיניץ (ת/78) ומתנדב מד"א, מר אליעזר אסולין (ת/121), שהוזעקו למקום.

7.                  לטענת המאשימה, לאחר שהנאשם גרם למותו של המנוח, הוא שפך נוזל מרכך כביסה על גופתו, במטרה לטשטש את הראיות המצביעות על כך שהוא זה שביצע את הרצח וכדי להכשיל חקירה פלילית עתידית. המאשימה מוסיפה, כי טענת הנאשם לפיה הוא הזיז את מיכל המרכך עת נפגש, לטענתו, עם המנוח קודם לכן אינה מתקבלת על הדעת. לטענתה, מעבר לעובדה שלא הייתה כל פגישת פיוס שכזו, הרי שאף עדותה של חנה, על הרגלי הניקיון והסדר שלה, על מיקומו הקבוע של בקבוק מרכך הכביסה ועל כך שביום 13.8.08 "הג'ריקן היה במקום הכל היה במקום לא ראיתי שום דבר משונה, ואם הייתי רואה שהג'ריקן בצד הייתי שואלת מה קרה פה", יש בה כדי ללמד כי יש לדחות טענה זו של הנאשם.

8.                  מנגד טוען הנאשם, כי ביום 13.8.08 הוא ערך פגישת פיוס עם המנוח בביתו, ובאותה פגישה, משהלך לעשות את צרכיו בחדר השירותים, הוא הזיז מיכל של מרכך כביסה שהיה מונח על האסלה. לטענת הנאשם, עובדה זו עלתה בדעתו אך לאחר שחוקריו כיוונו אותו בשאלותיהם למיכל מרכך הכביסה ומשכך לא ניתן ללמוד מתשובתו כי העלה ביוזמתו נתונים במטרה להסביר ממצאים מפלילים שחשש כי נמצאו נגדו בזירת הרצח .

9.                  השאלה עליה יש להשיב הינה, אם כן, האם נערך מפגש בין הנאשם לבין המנוח ביום 13.8.08, פגישה בה לגרסת הנאשם, בין השאר, הוא גם הזיז את מרכך הכביסה שנמצא בחדר השירותים שבבית המנוח.

10.              כאמור, המנוח נרצח ביום 17.8.08 בשעות הערב. בהמשך אותו ערב ביקשה המשטרה "לאתר חשוד ברצח בשם גיורא קורצקי" (ת/52). לשם ביצוע משימה זו נשלחו השוטרים גיא פדידא (להלן - פדידה), איציק אלבז (להלן - אלבז) ויואב אמיתי (להלן - אמיתי). ביום 18.8.08, בשעה 03:40 לערך, איתרו השוטרים את הנאשם בבית אחיו שביפו. השוטרים עיכבו את הנאשם בחשד לרצח, תפסו  מוצגים שונים עליהם נעמוד להלן, והובילו את הנאשם לתחנת מפלג תשאול בירושלים, שם הועבר לחדר החקירות לחקירת השוטר נפתלי קצ'קא (להלן - קצ'קא). קצ'קא תיאר את הדברים שמסר לו הנאשם עת הובא לחדר החקירות בזו הלשון:

"... כאשר הובא החשוד גיורא קורצקי לחדר החקירות ואמרתי לו כי הוא חשוד ברצח אלי סבג הנ"ל אמר לי 'מה הוא מת?'. כמו כן, כאשר נשאל על ידי מתי היה פעם אחרונה בדירת הקורבן מסר כי לפחות לפני שנתיים, במשך שנתיים לא היה בדירה של הקורבן" (ראו זכ"ד מיום 18.8.08 - נ/1; ההדגשה שלנו).

11.              בהמשך הליכי החקירה (בשעה 05:30 לערך) הוביל קצ'קא את הנאשם לפתח ביתו של המנוח ושאל את הנאשם האם שהה בביתו של המנוח "במשך היום לפני בשעות הצהריים והערב". בתגובה, כך ציין קצ'קא, ענה לו הנאשם "כי לא חושב". קצ'קא הוביל את הנאשם מסביב לביתו של המנוח ושאל אותו פעם אחר פעם האם נכנס ביום הרצח לביתו של המנוח והלה הגיב בשלילה, מבלי להזכיר ולו ברמז כי היה ביניהם מפגש אך מספר ימים לפני מותו של המנוח (ת/46 בעמ' 1-2).

12.              עוד באותו היום, בשעה 17:19, נשאל הנאשם באופן מפורש "מתי בפעם האחרונה היית בביתו של אלי סבג הנרצח?". בתגובה סירב הנאשם לענות לשאלה, אלא ציין כי זו שאלה "שהייתי רוצה להתייעץ עם עורך הדין שלי לגביה" (ת/2 ש' 98-99). משציינו החוקרים בפני הנאשם כי שוחח עם עורך דינו במשך חצי שעה עובר לחקירתו, התמיד הנאשם בתשובתו לפיה לא ישיב על השאלה עד שישוחח עם עורך דינו. הנאשם הוסיף כי הוא חש עייפות ובלבול ולכן הוא מבקש לראות את עורך דינו (שם, ש' 105-114). למחרת, ביום 19.8.08, בשעה 11:32, נשאל הנאשם פעם נוספת, באופן מפורש, "האם היית בבית הקורבן מאז הגירושין שלך לפני ... שנתיים?". גם בפעם זו נמנע הנאשם מלהשיב לשאלה ברורה זו אלא הגיב באמירות מתחמקות, לפיהן הוא מבין כי יישאר במעצר זמן רב (ת/9 עמ' 10-11 וכן ת/9א).

13.               הפעם הראשונה בה העלה הנאשם את גרסתו לפיה נפגש עם המנוח מספר ימים לפני הרצח הייתה ביום 19.8.08 בשעה 13:40 לערך. הנאשם אמר:

"ביום רביעי האחרון 13.8.08, באזור השעה 14:00 נפגשתי במקרה שלא במתוכנן עם חמי אלי סבג. במסגרת פעולות הספורט אותה אני מבצע לעיתים קרובות ברחבי שכונת גילה, בזמן שעברתי באזור  מגוריו של חמי הוא עמד שם ושלא במתכוון נפגשנו. אני הייתי מאוד מופתע, להערכתי גם הוא היה מופתע מאוד לפגוש אותי. אני בירכתי אותו לשלום והמשכתי בדרכי ואז להפתעתי הוא קרא בשמי. חזרתי אליו והתחלנו לדבר. הוא הזמין אותי אליו הביתה. שוב הופתעתי מאוד ממהלך כזה שלו אבל כמובן הסכמתי בשמחה להיכנס אליו הביתה. ישבנו במטבח כמה דקות אחר כך עברנו לסלון שם ישבנו שעה ארוכה. השיחה הייתה מאוד מרגשת. אלי סיפר לי על העובדה שכבר זמן רב ... הוא שוקל להיפגש איתי הוא חזר ואמר שאמנם 'הייתה מלחמה קשה במהלך הגירושים כל צד משך לכיוון שלו אתה עשית מעשים ... ואנחנו עשינו מעשים אבל היום הגיע זמן שנסדר את היחסים'. ... אלי אמר כי הדבר העיקרי הנושא העיקרי במהלך הגירושין עליו היו אי הסכמות היה נושא הכספים  ולכן הציע עכשיו ביוזמתו לשוב ולדבר על כך כדי להגיע להסכמה. אלי ציין באזני את העובדה שהוא לא הזכיר את הנושא בפני אף אחד והוא רצה לבדוק איתי תחילה אם בכלל הדרך הזאת בה הוא נוקט ... מקובלת עלי. הוא ציין שבהמשך להסכמתי, אם אכן תהיה כזאת, הוא יגלגל את הדברים ויבשל את המצב כלשונו באופן  כזה שגם עינת תסכים לדברים. בין השאר אלי אמר שהוא מאוד מכבד את החלטתי לאפשר לחבר של עינת להשתתף באירוע בר/בת מצווה של הילדים. לאחר זמן שישבנו למטה בסלון, לאור בקשתי לראות תמונות, כי כשאני עזבתי את הבית לא היו בידי בכלל תמונות שונות או פרטים שונים אחרים הקשורים בילדים, הזמין אותי אלי לעלות למעלה לקומה השנייה ושם עברנו יחד על אלבומי התמונות" (ראו ת/8 ש' 5-23 או ת/10 בעמ' 2 ואילך).

בהמשך לדברים אלה ציין הנאשם כי תחילה צפו הוא והמנוח באלבום התמונות בחדר התפירה של חנה, ובשלב מסוים רצו לשבת, ולכן עברו לחדר השינה של אלי וחנה, שם ישבו על המיטה והתבוננו בתמונות (שם, ש' 25-27). הנאשם הטעים כי הוא זוכר בוודאות שהפגישה בינו לבין המנוח התקיימה בשעה 14:00, שכן שמע את חדשות השעה 14:00 ברדיו שפעל במטבח (שם, ש' 49-50). הנאשם הוסיף כי במהלך הפגישה אכל ענבים ושתה מים (ש' 99) וכי לא סיפר על הפגישה לאיש (ש' 87). הנאשם ציין כי בשלב מסוים הוא היה בחדר השירותים שבקומה השנייה וגם בחדר השירותים של הקומה הראשונה (שם, ש' 80). משנשאל הנאשם, האם שם נוזל כביסה במכונת הכביסה הממוקמת בחדר השירותים שבקומה הראשונה, השיב: "לא, אבל עכשיו שאתה שואל אותי אני כן נזכר שהיה שם מיכל עם חומר כביסה, ואם אני זוכר נכון הזזתי אותו ... מיכל הפלסטיק עמד על האסלה הסגורה אני הרמתי אותו והזזתי אותו ... אם אני לא טועה מדובר במיכל פלסטיק שקוף שהכיל נוזל בצבע כחול או תכלת" (שם, ש' 132-141). יחד עם זאת, הוסיף הנאשם כי אינו זוכר במדויק במה נגע או לא נגע בהיסח הדעת וייתכן כי נגע בעצמים נוספים שהיו באתו חדר (שם, ש' 174-186). משעומת הנאשם עם גרסתו הראשונית, לפיה לא היה בביתו של המנוח לפחות שנתיים, הוא הגיב באופן סתום "בהחלט יכול להיות שזו הייתה תשובתי" (שם, ש' 154-155).