כתב האישום
1. לנאשם יוחסה עבירה של הפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו, לפי סעיף 275 לחוק העונשין, תשל"ז-1977. כפי הנטען, ביום 17.4.11 בסמוך לשעה 15:30 ביקש הנאשם להיכנס לישראל מירדן דרך מעבר אלנבי, יחד עם רעייתו. בשל מעמדו הציבורי הופנו הנאשם ורעייתו לבידוק באגף פנימי ונפרד במעבר. הנאשם שיתף פעולה בהליך בדיקת מזוודותיו וחיפוש גופני שנערך בו.
בשלב מסוים ביקשה שוטרת מרעייתו של הנאשם להתלוות אליה אל מאחורי פרגוד, לצורך חיפוש גופני. אז החל הנאשם לצעוק כי הוא מסרב לחיפוש ברעייתו שכן הדבר פוגע בכבודו ובכבודה. הנאשם נעמד כשרעייתו מאחוריו ומנע מהשוטרת להגיע אליה. מפקד המעבר, שנכח במקום, הסביר לנאשם שמדובר בהליך חוקי, הודיעו כי הוא מפריע לשוטרים ומפר את הסדר וביקשו להירגע ולצאת מחדר הבדיקה. הנאשם עמד במריו ואמר לרעייתו לצאת מהחדר ולסרב לחיפוש. זאת, הגם שהובהר לו שהחיפוש ייערך במקום סגור ובידי אישה. אז הוזמנו למקום שני שוטרים שהוציאו את הנאשם בכוח מן החדר, הבהירו לו כי הוא מפריע להם בעבודתם וביקשו ממנו להמתין בישיבה במסדרון האגף, סמוך לדלת הכניסה לחדר הבידוק. לאחר ויכוח קולני התיישב הנאשם על הספסל, כששני השוטרים עומדים בסמוך לו וגבם אל הדלת. הנאשם ישב על הספסל כשתי דקות ואז קם במפתיע וניסה להיכנס אל החדר בכוח, תוך שהדף בידיו את השוטרים ובעט בדלת החדר. הבעיטה פגעה גם בירכו של אחד השוטרים וגרמה לו לחבלה קלה. השוטרים תפסו את הנאשם, הרחיקו אותו מהדלת והושיבוהו על הספסל. כעבור זמן קצר קם הנאשם ממקומו, נעמד מול השוטרים ודחפם לעבר הדלת בגופו. השוטרים דחפו בכח את הנאשם לאחור והושיבוהו על הספסל.
גדר המחלוקת
2. היות שהעבירה הנדונה נוגעת להפרעה לשוטר, אין מחלוקת כי מעשי הנאשם עד לשלב בו הגיעו השוטרים לאירוע אינם מהווים עבירה. ההגנה סבורה, כי גם מעשיו אל מול השוטרים אינם עבירה.
3. ב"כ הנאשם אישר בסיכומיו, כי החיפוש שבוצע ברעייתו של הנאשם היה "תקין וראוי" (פ/84 ש' 30), אך טען שבשל אי הבנה האמין הנאשם כי בחדר הבידוק התבצע "אירוע שיש בו פגיעה בכבודה של אשתו" וכולל כוונה להפשיטה מבגדיה ולחפש עליה (פ/83 ש' 29 - פ/84 ש' 18). עוד סבר הנאשם שקודם לכן בוצע ברעייתו חיפוש ראשון ללא תקלות, דבר שהעצים את התנגדותו לביצוע חיפוש נוסף. רגישותו לפרובוקציה התחדדה בשל רקעו התרבותי ובשל מערכת היחסים בינו לבין השב"כ והעובדה שנערכו לקראת הגעתו למחסום (פ/85-86).
4. מנקודת מוצא זו נגזרים טיעוניה השונים של ההגנה. נטען כי עומדת לנאשם הגנה של טעות במצב הדברים, בשל טעותו לסבור שמתבצע בחדר הבידוק "איזשהו מעשה של פרובוקציה, לא ראוי, אני מסכים שהדברים לא היו כך" (פ/85 ש' 14-15). על רקע זה פעל כפי שפעל, כאשר כוונתו בבעיטה בדלת הייתה לגונן על כבוד רעייתו ולא להפריע לשוטרים.
5. טענה מקבילה היא כי לדידו של הנאשם, שסבר שהשוטרת מבקשת להפשיט את רעייתו, השוטרת חרגה מתפקידה דבר שמאיין את העבירה של הפרעה לשוטר.עוד נטען כי הבעיטה בדלת הייתה התפרצות של אדם חרד, ולא השפיעה על החיפוש שהתנהל בחדר כך שאינה עולה כדי הפרעה לשוטר (פ/84-85).
6. לבסוף נטען להגנת זוטי הדברים. לפי טיעון זה, מעשי הנאשם לא הפריעו בפועל לשוטרים, התנהגותו היא כזו שניתן להזדהות עמה וההליך הוא ניסיון להתעמר בנאשם (פ/86).
7. יצוין כי הסנגור העלה תחילה את סוגיית סמכותם של שוטרים לבצע חיפוש על הגוף במעבר אלנבי, אך לאחר שהוצגה חוות דעת (ת/10) וב"כ המאשימה הפנה לדברי חקיקה שונים בנושא, לא הוסיפה ההגנה לטעון במישור זה (פ/83 ש' 25-27, פ/86 ש' 15-16).
הראיות
8. תיעוד וידאו של חלק נכבד מן ההתרחשות צולם בידי שוטר בשם מנשה קצב אשר נקרא לזירת האירוע יחד עם שוטרים נוספים. השוטרים הגיעו בעיצומו של האירוע כך שהתיעוד לא כולל התרחשויות שקדמו לו.
בפתח הסרטון (ת/1) נראה הנאשםכשהוא נמצא בתוך חדר הבידוק, ורעייתו עומדת מאחוריו. הנאשם ניצב כשזרועותיו שלובות על חזהו, מול שוטרים. השוטר דוד רביבו (להלן: "רביבו") נמצא לידו ומסביר לו כי הוא מפריע לעבודת השוטרים ו"מי שמחפש זה אישה על אישה". הנאשם משיב "בתנאי שתשמור על הדת שלה". רביבו מבקש מהנאשם להתלוות אליו החוצה, והנאשם מניד בראשו לשלילה. רביבו מסביר שיאלץ להוציאו בכח והנאשם "בבקשה". תוך כדי הוצאתו מן החדר בידי השוטרים פונה הנאשם לאשתו בערבית ואומר לה "אל תתני לו שום אפשרות" והיא משיבה "לא אתן לו" (יצוין כי פענוח אמירות אלה נעשה בסיוע מתורגמן בית המשפט). אז מובל הנאשם למסדרון הנמצא מחוץ לדלת חדר הבידוק, בליווי השוטרים שמעון בוחבוט ומאיר משלי, כאשר השוטר רביבו נראה אף הוא לפרקים. השוטרים מורים לנאשם לשבת, הוא מתיישב על ספסל ומתווכח עמםתוך שהוא מלין על הפגיעה בכבודו והשוטרים חוזרים ואומרים לו כי הוא מפריע לעבודתם. הנאשם משיב שאינו מפריע ו"זה הדת שלי". במהלך הוויכוח אומר השוטר משלי לנאשם "דת זה בנפרד וחוק זה בנפרד" והנאשם משיב "דת זה על הראש של החוק. אתה לא תהרוס הדת שלי". השוטר רביבו אומר לנאשם "אף אחד לא יפגע בכבוד לא שלך ולא של אשתך" (מונה 1:10 לת/1).
מאותו שלב נראה הנאשם ממתין בישיבה במסדרון ליד דלת החדר הסגורה, ושלושת השוטרים הנזכרים לעיל עומדים לפניו וחוצצים בינו לבין חדר הבידוק. לעיתים נכנסים אנשים שונים לחדר או יוצאים ממנו, ובכלל זה איש שב"כ המכונה "יריב" (מונה 2:45). בשלב מסוים נשמע השוטר רביבו מורה לשני השוטרים האחרים "שאף אחד לא יכנס עד שהנשים יוצאות החוצה" ונראה יוצא מן התמונה (מונה 3:03). הנאשם נראה מזיז עצמו על גבי הספסל עליו הוא יושב, למיקום קרוב לדלת וניכר כי הוא דרוך מאוד וקשוב למתרחש בחדר, בעוד שמשלי ובוחבוט עומדים בגבם לדלת הסגורה ופניהם לנאשם. משתרר שקט למשך מספר שניות.
במונה 3:58 נשמע קול נשי חלש בוקע מן החדר מבעד לדלת הסגורה. הנאשם מתרומם לעמידה ומתקדם לעבר הדלת. השוטרים משלי ובוחבוט אוחזים בו, אך הוא בועט בעצמה בדלת. השוטרים דוחקים אותו אחורה ומושיבים אותו על הכסא תוך שהוא צועק "אתם פושעים". אז חוזר לתמונה השוטר רביבו ונראים אנשים שונים לרבות "יריב", שחלקם יוצאים מהחדר או נכנסים אליו תוך פתיחה וסגירה של הדלת. הנאשם מתווכח עם השוטרים וטוען שלא תקף אותם אלא בעט בדלת. השוטרים מבקשים ממנו לא להפריע והוא טוען שאינו מפריע "תעשה מה שאתה רוצה, אל תפגע בכבוד שלי" וצועק על השוטרים שהם "הורסים" את כבודו ולא מתנהגים כבני אדם אלא ככנופיה "עבודה שחורה, מלוכלכת, אכזרית" (מונה 4:46). הוויכוח הקולני בין הנאשם לשוטרים ממשיך, כאשר הם חוזרים על כך שהוא מפריע לעבודתם והוא משיב "אני לא מפריע לכם, אני מפריע לעוול שלכם... שהוא מלוכלך. אין לכם עבודה כאן. כאן אתם משתמשים בכח" (5:14).
החל ממונה 5:45 נראה הנאשם קם מכסאו למרות שמשלי ובוחבוט ניצבים צמוד אליו, מתרים בו ומבקשים ממנו לשבת. הנאשם נותר לעמוד וצועק "אני לא מפריע, אני עומד, אני רק רוצה לדעת איפה האשה שלי". זאת, תוך שהוא מתקדם לעבר הדלת (הפתוחה באותו שלב) כשידיו מאחורי גבו, ודוחף באמצעות רגלו השמאלית את השוטר משלי הניצב לפניו ואשר נסוג קמעא לאחור. הנאשם ממשיך לנסות ולנוע קדימה כשידיו מאחורי גבו תוך מגע עם השוטרים הצמודים אליו וניסיון לדחוק אותם לאחור, עד שהשוטר בוחבוט דוחפו באמצעות ידו ואומר לו "די" ומשלי אומר לו "אתה מכתיב לנו מה לעשות" (מונה 5:59).
ממשיך ויכוח קולני. במונה 6:24 נפתחת דלת חדר הבידוק, כשהפעם נראה הפרגוד פתוח ורעייתו של הנאשם יוצאת בצעקות וצועדת במסדרון, ואחריה השוטרתירושלמי שאומרת "יאללה". הנאשם מתיישב. השוטר רביבו שואל את הנאשם אם נרגע והוא משיב בשלילה "פצועים מהעוול שלכם, מהאכזריות שלכם" (מונה 7:05). בהמשך הסרטון נותר הנאשם ישוב במסדרון ואנשים שונים חולפים בו ונכנסים ויוצאים מחדר הבידוק.
9. חשיבותו של הסרטון רבה. כפי שאפרט בהמשך, נקודת המבט הרלבנטית לבחינת האישום היא זו של הנאשם, שבחלק נכבד של האירוע נמצא במסדרון, ולאו דווקא של האנשים הנמצאים בתוך חדר הבידוק. הסרטון מספק נקודת מבט זו, שכן הוא עוקב אחר הנאשם.
עם זאת, כאמור הסרטון לא מתעד את האירוע כולו, אלא רק מנקודת הזמן בה הגיעו לזירה השוטרים. קדמו לכך התרחשויות שבין הנאשם ורעייתו לבין אנשי השב"כ. בנוסף, היות שמיד עם תחילתו נראה ויכוח בין הנאשם לשוטרים, ישנה אפשרות כי השוטרים הגיעו פרק זמן קצר לפני תחילת ההסרטה. מכאן ההיזקקות ליתר הראיות שהוצגו בהליך: