הרשעת קטין ובגיר שזרקו בלוק אבן על ראשו של שוטר מג"ב בעיר העתיקה בירושלים ב"יום ירושלים" לפני כשנתיים

הקדמה

הפרשה שלפניי חמורה והסתיימה באופן מצער בפציעתו של שוטר מג"ב (להלן – "השוטר" או "השוטר עדנאן" ), בעיר העתיקה בירושלים, ב"יום ירושלים" לפני כשנתיים (28.5.14). תחילתה של הפרשה בהפרות סדר ובאירועים של ידויי אבנים, שהחלו עוד בבוקר היום, והמשיכו עד לשעות הערב. במסגרת אלו,  נפצע השוטר, בסמוך לשעה 21:00. השוטר נפגע מאבן שהושלכה מאחת הגגות, נפצע קשה בראשו, ועל דרך נס נותר בחיים. לאחר תהליך שיקום ארוך ולמרבה הצער, הוא נותר נכה.

הנאשמים בפרשה זו הם שלושה, פלוני (להלן – "הנאשם 1"), אחמד אבו סנינה  (להלן – "הנאשם 2"), אחמד ב' (להלן – "ב'"). כתבי האישום שלהם הופרדו, כך שהנאשם 1 והנאשם 2 עומדים למשפט לפניי. כתב האישום מייחס לנאשמים עבירות של חבלה חמורה בכוונה תחילה, עבירה לפי סעיף 329(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 (להלן – "חוק העונשין" ), ניסיון לתקיפת שוטרים בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף 274(2)+(3) בצירוף סעיף 25 לחוק העונשין והשתתפות בהתפרעות, עבירה לפי סעיף 152 לחוק העונשין.

משפטו של ב' נשמע בפני מותב נפרד, הוענק לו חיסיון לפי סעיף 47 לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א – 1971 (להלן – "פקודת הראיות"), והוא שימש כעד תביעה במשפט זה.

הנאשמים כפרו במיוחס להם בכתב האישום. שניהם כאחד טענו "במקום אחר הייתי", לפי סעיף 152 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב – 1982 (להלן – "חוק סדר הדין הפלילי"). הנאשם 1 טען, כי היה בביתו בזמן האירוע, משום שהיה במעצר בית, כתוצאה מאישום קודם. הנאשם 2 טען גם הוא, כי היה בביתו, וישן בזמן האירוע.

הנאשם 1 דבק בגרסת האליבי, החל מחקירותיו במשטרה וכלה בעדותו בבית המשפט.

הנאשם 2 מסר שתי גרסאות שונות. גרסתו הראשונה, היא גרסת האליבי לפיה ישן בעת האירוע. לאחר מכן, עוד בשלביה הראשונים של החקירה, חזר מגרסה זו ומסר גרסה נוספת, המפלילה במישרין את הנאשם 1 ואת ב' באירוע.  גרסה זו גם מפלילה לכאורה את הנאשם 2 עצמו, אם כי מכוחן של ראיות נסיבתיות. אולם, בפתח משפטו חזר בו הנאשם 2 גם מגרסה זו, וטען טענת האליבי.

הנאשם 2 טען, כי ההודאות שנגבו ממנו בחקירותיו במשטרה נגבו באופן שאינו חופשי, כי הן לא ניתנו מרצון, ובשל כך מסר את גרסתו המפלילה. במהלך המשפט נשמעו עדים לעניין טענת הזוטא, ובהסכמת הצדדים הוחלט, כי ההכרעה בטענה זו תינתן במסגרת הכרעת הדין.

ב' גם הוא טען "במקום אחר הייתי", ולאחר מכן שב מגרסה זו, ומסר גרסה המפלילה אותו ואת הנאשמים. בעדותו בבית המשפט, שב לטענת האליבי, וביקש לאמץ אותה כגרסת האמת.

בין הצדדים הייתה הסכמה ברורה, כי השוטר נפגע על-ידי אבן שהושלכה לעברו ופצעה אותו בראשו, ועל תוצאותיו העגומות של אירוע זה. עם זאת, יריעת המחלוקת במקרה שלפניי, נרחבת. המשפט שהתנהל היה מורכב וארוך, הן בשל שלל הגרסאות שמסרו הנאשמים וב', הן בשל ריבוי העדים, והן בשל ריבוי הסוגיות המשפטיות והמחלוקות הנדרשות להכרעה.

במשפט העידו 12 עדי תביעה, חלקם העיד פעמיים בשל טענת הזוטא. בנוסף, העידו עשרה עדי הגנה. לעיוני הוגשו מוצגים רבים, ביניהם עשרות דיסקים המתעדים את החקירות. זאת ועוד. במהלך המשפט נשלח שוטר למקום ההתרחשות, מצויד במצלמה, על מנת להכריע במחלוקת בדרכי הגישה לזירת האירוע. מעבר לכך, בעיצומו של המשפט, הגישה המאשימה בקשה לתיקון כתב האישום, וכתב האישום גם תוקן בשנית על-פי החלטתי.

אדון תחילה בבקשה לתיקון כתב האישום, זאת לנוכח טענות ב"כ הנאשם 2 לנושא. משם אפנה לטענת הזוטא של נאשם 2. לאחר מכן, אבחן את טענות האליבי של הנאשמים, פרשת ההגנה ופרשת התביעה. לסיום, אדון במכלול הראייתי באספקלריה של "המבצעים בצוותא".   

• העובדות המתוארות בכתב האישום המתוקן בשנית

1. על פי הנטען, ביום 28.5.14 חל "יום ירושלים", במהלכו התרחשו התפרעויות בעיר העתיקה, שכללו יידויי אבנים לעבר כוחות הביטחון ויהודים ששהו בה.
2. בסמוך לשעה 15:30, נפגשו הנאשמים עם ב' ועם אחרים נוספים (להלן – "האחרים"), שזהותם אינה ידועה למאשימה, ברחוב הגיא בעיר העתיקה. במהלך פגישה זו קשרו השלושה והאחרים קשר ליידות אבנים בשעות הערב, מגג בית ברחוב על-א-דין (להלן – "גג הבית"/ "הגג") בשעות הערב.
3. בהמשך לכך, בסמוך לשעה 20:00, במסגרת קשירת הקשר ולשם ביצועו, הצטיידו השלושה ועוד שניים אחרים (להלן – "החמישה") בכ - 15 אבנים בגדלים שונים, בלוקים ואבני חיפוי קיר (להלן – "האבנים"). את האבנים סידרו על גדר אבן שהקיפה את גג הבית, בצד הפונה לסמטת רחוב על-א-דין, בגובה של כ-5 מטר מהרחוב, במטרה ליידות אותן לעבר יהודים שיעברו ברחוב.
4. החמישה, כל אחד בתורו, התקרבו אל שפת הגג והביטו לעבר הרחוב, ויידו אבנים בקוטר 10 ס"מ לעבר צומת רחובות הגיא ועל-א-דין, בו שהו באותה העת שוטרים. בסמוך לשעה 21:00, עבר ברחוב על-א-דין השוטר עדנאן, אשר היה במקום לצורך חלוקת אוכל לכוחות הביטחון.
5. בעוברו מתחת לגג הבית, הרים אחד מהשלושה אבן חיפוי קיר בגודל 20 - 30 ס"מ, ובמשקל של 2.3 ק"ג (להלן – "האבן"), והשליך אותה מהגג לעבר ראשו של השוטר. האבן פגעה ישירות בראשו, השוטר נפל במקום, מדמם, ואיבד את הכרתו. הנאשמים והאחרים נמלטו מהמקום.
6. כתוצאה ממעשים אלה נגרם לשוטר שבר בגולגולת, הוא איבד את ראייתו באופן זמני, סבל מכאבים בגבו וברגלו ואושפז למשך כשבועיים. בתום תקופת האשפוז הועבר ל"בית לוינשטיין", שם שהה נכון ליום הגשת כתב האישום.