הרשעת נהג משאית בעבירת גרם מוות ברשלנות

פתח דבר

1.         תיק זה עניינו תאונת דרכים קטלנית אשר התרחשה ביום 13.12.99, בסמוך לשעה 12.00, בה מצא את מותו פבוס דוידזון ז"ל (להלן: "המנוח") עת נהג ברכב מסוג פיג'ו מס' רישוי 04-891-83 (להלן:"הפיג'ו") בכביש מס' 866 (להלן:"הכביש") מכיוון צומת שבע לצומת מירון.

2.         כעולה מכתב האישום, באותה העת, ובכיוון הנגדי, נהג הנאשם במשאית מסוג וולבו מס' רישוי 54-071-15 (להלן: "משאית") ובהגיעו לעקומה, בק"מ ה - 32 של הכביש, סטה עם המשאית למסלול הנגדי, פגע בחזית רכב הפ'יגו ודחפה לאורך מספר מטרים (להלן: "התאונה").

3.         המאשימה טוענת, כי במעשיו אלו גרם הנאשם ברשלנותו למותו של המנוח וכן נזק לרכוש.

4.         בשל העובדות שתוארו, יוחסו לנאשם העבירות הבאות:

א.        גרימת מוות ברשלנות - עבירה לפי סעיף 304 לחוק העונשין, התשל"ז- 1977 וסעיפים 64 ו - 40 לפקודת התעבורה (נוסח חדש), תשכ"א - 1961.

ב.         גרם נזק לאדם ולרכוש- עבירה לפי סעיפים 62 (2) ו - 32 (2)(3) לפקודת התעבורה הנ"ל.

גדר המחלוקת

5.         הנאשם כפר בעובדות כתב האישום, למעט באירוע התאונה ותוצאותיה.  לדידו, רכב הפיג'ו הוא זה אשר סטה מנתיב נסיעתו אל עבר נתיב נסיעת רכב הנאשם (המשאית) ובשל כך, לטענתו, הוא זה אשר גרם לתאונה.

6.         טענת ההגנה בתמצית היא, כי בהסתמך על מכלול הראיות, כפי שהובאו על ידי המאשימה, לא ניתן לבסס ברמת ההוכחה הנדרשת במשפט הפלילי את אשמתו של הנאשם. החריץ בכביש אשר משמש כנקודת האחיזה העיקרית במגדל הראיות של התביעה אינו ברור. ודוק, כתב האישום כאמור הוגש כ - 6 שנים לאחר קרות התאונה.

            אין מחלוקת בין הצדדים לגבי הקשר הסיבתי שבין התאונה לתוצאותיה.

פרשת התביעה

7.     מטעם התביעה העידו שלושה עדים והוגשו ראיות ומוצגים שכללו בין היתר הודעת הנאשם, 7 לוחות צילום, דו"ח בוחן, תרשים, דו"ח נזקים, דו"ח זיכרון דברים וקלטת וידאו.

8.         עד התביעה הראשון היה חנא חורי, בוחן תנועה מטעם משטרת ישראל (להלן: "הבוחן") אשר הגיע לזירת התאונה. התרשים שנערך על ידו מלמד על חריצים באספלט, סימני בלימה "זוגיים" של המשאית, סימני טביעה של המשאית בתוך מטע הזיתים באורך 40 מטר וסימני דחיפה של הרכב הפרטי. בנוסף, הגיש העד את המוצגים "ת/1" עד "ת/9" אשר כללו את הודעת הנאשם , לוחות צילום, דו"ח בוחן ודו"ח נזקים.

            בעדותו בבית המשפט, העיד הבוחן באומרו, כי מקום ההתנגשות בין הפיג'ו למשאית (להלן: "האימפקט") הינו מקום הימצאות החריצים (ציפס) אשר סומנו באות "ג" ב- ת/4 ונמצאו בסמוך לקו הצהוב הימני, כיוון נסיעת הפיג'ו. קרי, ההתנגשות היתה בנתיב נסיעת הרכב הפרטי  הנתיב הנגדי לנסיעת הנאשם.

            העד הוסיף עוד, כי לא נמצאה במשאית דיסקת הטכוגרף ומבירור שעשה עם הנאשם, טען האחרון, כי הוא שכח להכניס דיסקה חדשה ביום התאונה.

            בנוסף ציין הבוחן, כי נערך שחזור לבקשת התביעה על מנת לבחון את מיקום המשאית לפני ההתנגשות. מהמוצגים ת/6, ו - ת/7 ניתן לקבוע, כי המשאית נסעה בנתיב הנגדי עוד בטרם ההתנגשות, כך לדידי התביעה.

9.         עד התביעה השני היה רס"ב מיכאל דהן המשמש יומנאי בתחנת משטרת נהריה ובעברו בוחן תנועה (להלן: "מיכאל") אשר ערך זיכרון דברים (ת/10). זיכרון הדברים נערך על ידו בחדר המיון של בית החולים נהריה. מעיון בת/10 עולה, כי הנאשם מסר, כי רכב הפיג'ו, "חתך" את הסיבוב בעודו נוסע לכיוון הנאשם אשר סטה עם משאיתו שמאלה. בנוסף, ערך מיכאל מזכר נשוא נ/1 ממנו ניתן ללמוד, כי לא נדף ריח של אלכוהול מהנאשם וכי הוא הסכים לביצוע בדיקת דם. זה המקום לציין, כי אין חולק בין הצדדים כי גם תוצאות בדיקת הדם שנערכה על ידי ד"ר אשר גופר, מאשרות את הסברה לפיה לא נמצא אלכוהול בדמו של הנאשם.

10.       עד התביעה השלישי היה פקד ערן קפלן, שבזמן הרלוונטי לאירוע שימש כרמת"ד גליל ולימים מונה לראש משרד חקירות ומודיעין בתחנת ראש פינה (להלן: "ערן"). ביום התאונה הגיע ערן לזירה ותיעד במצלמת וידאו את מקום התאונה באמצעותו הוגשה קלטת הוידאו (ת/13).

            בקלטת אשר הוקרנה באולם בית המשפט, נשמע קולו של העד בעודו מציין את הממצאים אשר תועדו בקלטת, לרבות שברי המכוניות, טביעות צמיגי המשאית במטע הזיתים, הנזק שנגרם למכוניות וסימני הבלימה והחריצים.