הרשעת נאשם בעבירת חניה במקום גן ציבורי תוך דחיית הטענה לאכיפה סלקטיבית

1. כנגד הנאשם הוגש כתב אישום אשר ייחס לו עבירה שנעברה ביום 6.5.15. נטען כלפי הנאשם כי החנה את ריכבו בגן, עבירה לפי סעיף 47 לחוק עזר להרצליה (מניעת מפגעים ושמירה על הסדר והניקיון), התש"ן- 1989 (להלן- חוק העזר) ברחוב סנה משה 16 בהרצליה.
2. וכך קובע הסעיף:

"לא יכניס אדם רכב לגן, לא ינהג בו ולא ישאירו בגן ללא היתר מראש העיריה או המפקח".

3. בישיבת ההקראה שהתקיימה ביום 1.6.16 הודה הנאשם שריכבו הוא אשר מופיע בצילום אותו הציגה המאשימה, יחד עם זאת הוא כפר באשמה וטען:

"הנסיבות המיוחדות המאפיינות את אותו יום שקרה האירוע והתנהלות המאשימה באותו יום, מחייבות הגנה מן הצדק. מדובר פה באכיפה סלקטיבית" (עמוד 1 ש' 9-10 ).

4. בתמצית טען הנאשם, כי העבירה שיוחסה לו התבצעה בערב ל"ג בעומר. אזור הבית שלו היה מלא באנשים רבים שבאו להדלקת מדורות, הכניסה לחניה הפרטית שליד ביתו נחסמה, כל החניות היו מלאות ולא נותר לו אלא להחנות היכן שהוא צולם ע"י הפקח.
5. בנסיבות אלו, נקבע התיק להוכחות. ההוכחות התקיימו ביום 23.11.16.        

6.  מטעם התביעה העיד הפקח מר דוד ליפשיץ (להלן- ליפשיץ). ליפשיץ העיד כי במהלך סיור שגרתי בערב ל"ג בעומר הוא הגיע לרחוב סנה משה 16, במקום זה חנה רכבו של הנאשם על הדשא העירוני. ליפשיץ צילם את הרכב, פתח אירוע ורשם לנאשם דו"ח (תמונות רכב ובדו"ח צורפו וסומנו ת/1 – ת/3).
7. ליפשיץ העיד כי רק רכבו של הנאשם חנה על הדשא באותו אזור.
8. ליפשיץ העיד כי אכן באזור בו ניתן הדו"ח הגיעו משפחות רבות עם כלי רכב רבים, כמו כן באזור בו ניתן הדו"ח ישנן שתי חניות ציבוריות (עמוד 2 ש' 31-33 וכן עמוד 3 ש' 3-4).
9. במהלך חקירתו הנגדית של ליפשיץ הציג לו הנאשם תמונות שצולמו על ידו ביום בו ניתן הדו"ח, ובהם נראים ילדים עולצים סביב מדורות ל"ג בעומר, כן ניתן להבחין במכוניות שונות חונות מסביב (תמונות נ/2-נ/5 ) ליפשיץ אישר שזה היה מצב החניה בל"ג בעומר במקום. להלן נתייחס בהרחבה לתמונות אלו.
10. כמו כן הציג הנאשם לליפשיץ סרטון שצולם בל"ג בעומר האחרון באזור בו ניתן הדו"ח נשוא אישום זה (היינו לא ביום בו ניתן הדו"ח נשוא האישום), ליפשיץ אישר כי הנראה בסרטון אכן משקף את המתרחש במקום בל"ג בעומר.
11. ליפשיץ העיד כי הסיבה לכך שרק הנאשם קיבל באותו ערב דו"ח נעוצה בעובדה, ששאר התושבים לא עברו על החוק. ברגע שהורי הילדים הבחינו בו כפקח, הם הזיזו את רכביהם ממקום החניה האסור (עמוד 4 ש' 1 וש' 5 ). לדעת ליפשיץ, הנאשם לא הבחין בו ולכן לא הספיק להזיז את רכבו (שם ש' 7-8). ליפשיץ העיד, כי אם הרכבים היו ממשיכים לחנות במקום אסור ולא זזים, הוא היה נותן להם דו"ח (עמוד 5 ש' 32 ).
12. עוד העיד ליפשיץ כי אין מדיניות מיוחדת של העיריה לא לתת דו"חות בימים מיוחדים כגון ערב יום השואה ויום הזיכרון (שם, ש' 11-13 ). כן ציין ליפשיץ, כי לאזור מתן הדו"ח, הוא הגיע גם באופן יזום וגם לאור פניית תושבים (שם, ש' 20 ).

פרשת ההגנה

13. מטעם ההגנה העידו שלושה עדים. הנאשם היה הראשון.
14. הנאשם העיד, כי בשל העובדה שחניית ביתו הייתה חסומה, כמו גם החניות הציבוריות במקום, הוא נאלץ לחנות במקום שבו נרשם לו בדו"ח (תמונות ת/1-ת/3 ), ולאחר כשעה ומעת שהחניה ליד ביתו התפנתה, הוא העביר לשם את רכבו.

15. הנאשם טען כי אין כל סיבה שהוא יחנה היכן שחנה, הרי יש לו חניה פרטית. מכאן כי הוא חנה שם בשל אילוצי החניה שנכפו עליו באותו ערב ל"ג בעומר (עמוד 6 ש' 1-22 ).