הרשעת חיים רמון נשארה על כנה, אך נקבע כי אין בעבירה משום קלון

1.         הנאשם הורשע בעבירה של מעשה מגונה בניגוד לסעיף 348(ג) לחוק העונשין התשל"ז - 1977.

2.         הארוע ונסיבותיו פורטו על ידנו בהרחבה בהכרעת הדין ולא ראינו לנכון לחזור עליהם.

3.         בשלב הטיעונים לעונש עתר ב"כ הנאשם לבטל את ההרשעה אל מול ההתנגדות הנחרצת של המאשימה.

א.         ב"כ הנאשם הסתמך, בין השאר, על תסקיר שרות המבחן, אשר המליץ על של"צ ללא הרשעה, ומנה אחת לאחת את הסיבות המצדיקות, לטעמו, את ביטול ההרשעה: פועלו הציבורי רב השנים של הנאשם, עברו הנקי, ארוע רגעי שנסיבותיו נחשבות ברף התחתון של עבירה מהסוג הנדון, הנזק הממשי שעלול להגרם לנאשם, בהיותו נבחר ציבור, אם ההרשעה תשאר על כנה, הפגיעה בדימוי העצמי שלו,  בילדיו ובמשפחתו.

ב.         התביעה התנגדה, כאמור, לביטול ההרשעה, כשהיא שמה דגש על מהות העבירה, הצורך בהעברת מסר מרתיע, הפגיעה במתלוננת, פגיעה שהוחמרה בשל הדרך בה ניהל הנאשם את משפטו והעובדה שהפגיעה בנאשם איננה פגיעה לטווח ארוך. לגישת התביעה, לא באו לידי ביטוי בתסקיר חרטה כנה וכפרה אמיתית, שהם תנאי יסודי לביטול ההרשעה.

4.         ביטול ההרשעה

            הכלל הוא, כי מי שנמצא אשם בביצוע עבירה יורשע בדין. הטלת של"צ ללא הרשעה הינה חריג לכלל ורק במקרים יוצאי דופן ייזקק ביהמ"ש לאמצעי זה. (ראה: ר"ע 432/85 רומנו נ' מ"י, תק-על 85(3), 737).

פסק הדין המנחה בסוגייה זו הוא ע"פ 2083/96 תמר כתב נ' מ"י(פ"ד נ"ב(3) 337), בו נקבעו המבחנים לאי הרשעה, כאשר השיקול העומד בבסיס ההחלטה שלא להרשיע הוא השיקול השיקומי, המסתמך על: חומרת העבירה, עברו של הנאשם, מעמדו, הנזק שייגרם לו ועוד כהנה מבחנים המצויינים שם. הרשימה אינה ממצה והיא משתנה ממקרה למקרה.

            השיקולים האמורים מהווים את אחד הגורמים שיש להביאם בחשבון בהחלטה בדבר הרשעה או אי הרשעה.

            לצד השיקול השיקומי על ביהמ"ש ליתן דעתו לצורך בהרתעת הרבים, הוקעת המעשה כמעשה עבירה, הגמול, המניעה והצורך בהגנה על הצבור. הגם שהענישה היא אינדיבידואלית אין בה כדי לאיין את ההיבט הצבורי של גזר הדין.

5.         מעמדו הציבורי של הנאשם

            אין ספק, כי שיקולים נכבדים עומדים לזכות הנאשם: מדובר בדמות מוכרת בצבוריות הישראלית. במהלך שנים רבות מילא הנאשם תפקידים בכירים במערכת הציבורית, בין כחבר כנסת ובין כשר בממשלות ישראל. פעילותו הצבורית נזקפת לזכותו והיא נלקחת בחשבון בבואנו להחליט על גורלו של הנאשם. לצד זאת, לא נעלמו מעיננו המצוקה והכאב שהם מנת   חלקו של הנאשם נוכח אובדן הקריירה הציבורית שנקטעה באיבה.

6.         טיב העבירה ומהותה

            בכל הנוגע לנסיבות העבירה, מוסכם עמנו, כי הארוע היה נקודתי וחד פעמי, שאין בו כדי להעיד שעסקינן בעבריין מין או במי שדבק בו דפוס עברייני. המעשה עצמו אינו מצוי ברף העליון של עבירות מסוג זה והתרשמותנו היא שמדובר בארוע בלתי מתוכנן. אנו סמוכים ובטוחים שהלקח נלמד וכי הנאשם ייזהר מכאן ולהבא "בקלה כבחמורה".

7.         הנזק שעלול להגרם לנאשם

            אנו ערים למחיר הכבד ששילם הנאשם עד כה ולנזק שעלול להגרם לו, הן האישי והן המקצועי, אם תישאר ההרשעה על כנה.

            דעתנו היא, שככל שמעמדו הציבורי של הנאשם רם יותר, כך מתחייבות ממנו אמות מידה ונורמות התנהגות גבוהות יותר.

8.         הבעת חרטה

            הנאשם הביע בדבריו האחרונים צער על המעשה, אותו כינה "לא אתי ולא מוסרי".