הרשעת גד הררי בעבירות של התעללות בקטין ועבירות של תקיפה

פרק א - מבוא ורקע כללי

1.         כתב האישום בעניינו של הנאשם הוגש ביום 15.7.03 והוא כולל שמונה אישומים. שלב ההוכחות בתיק החל ביום 18.12.03 ומאז הישיבה הראשונה התקיימו 36 ישיבות במסגרת פרשת התביעה ו-8 ישיבות במסגרת פרשת ההגנה.

נשמעו 60 עדים והפרוטוקול מתפרס על פני 3528 עמודים.

בתום המשפט הוגשו סיכומי התביעה בכתב ביום 31.7.07, ואילו סיכומי ההגנה התקבלו ביום 10.1.08.

בשל אילוצים שונים של בית המשפט, שבראשם הצורך ליתן פסקי דין בתיקי פשעים חמורים בהם הנאשמים נתונים במעצר תקופה לא קצרה, התעכב מועד מתן הכרעת הדין בתיק זה למעלה מהמידה הדרושה, ועתה הנני מתכבד ליתן את הכרעת דיני בתיק.

כבר עתה אבקש לשבח את דרך עבודתם המקצועית והעניינית של התובעת, עו"ד רקפת (סגל) מוהר, ושל צוות הגנתו של הנאשם ובראשו עו"ד נבות תל-צור. בקיאותם של הפרקליטים בחומר הראיות וברזי ניהול משפט מורכב ורגיש זה, הקלה עלי את מלאכת ההכרעה בתיק, ועל כך הם זכאים לתודתי והערכתי.

בעיקר אבקש לציין את הסיכומים בכתב שהוגשו מטעם פרקליטי הנאשם, אשר לא הותירו אבן על אבן בכל הסוגיות העובדתיות והמשפטיות שעלו במהלך המשפט, ובמסגרת הכרעת הדין יעשה מאמץ להתייחס לעיקרי הטענות, גם אם לא, בהכרח, לכולן.

2.         הנאשם, גד הררי, יליד שנת 1945, עובד סוציאלי בהשכלתו ורשום בפנקס העובדים הסוציאליים של משרד העבודה והרווחה, מאז שנת 1999. בראשית שנות ה-70 השלים הנאשם הכשרה בתחום ההתמכרות לסמים באוניברסיטת פילדלפיה בארה"ב. בשנת 1998 קיבל תואר מוסמך בתחום העבודה הסוציאלית במגמה מנהלית, וכפי שעולה מעדותו ומן המסמכים הרלוונטיים שהוגשו מטעמו, הוא פעל רבות במהלך השנים למען הקמת מוסדות טיפוליים שונים, היה שותף בתהליכי הקמתם ואף ניהל חלק מהם. כך הקים מוסד לנערות במצוקה, היה שותף להקמת ער"ן (עזרה ראשונה נפשית) ניהל מרכז לשיקום מקצועי ברחובות, הועסק ע"י הרשות למלחמה בסמים כמנהל כפר הגמילה "זוהרים", היה שותף להקמת מרכז הגמילה "מלכישוע"  ועוד.

בשנת 1990 הצטרף הנאשם לשירות בתי הסוהר, זכה לדרגת גונדר משנה ובסוף שנת 1993  השתחרר מהשירות במהלכו שימש כמנהל בית המעצר "ניצן".

קורות חייו הן במישור האישי והן במישור המקצועי ונסיבות הקמת "הבית של גדי" על ידו וניהולו, פורטו על ידו בהרחבה בעדותו של הנאשם בבית המשפט ויאוזכרו בהמשך, ככל שהדבר רלוונטי להכרעת דין זו.

את ראשית תהליך הקמתו  של בית גדי (להלן "בית גדי"), תיאר הנאשם הן בחקירתו במשטרה והן בעדותו בבית המשפט כמה שהחל כ"טפטוף" והמשיך ב"מבול" של אנשים מבוגרים וצעירים אשר פנו או הופנו אליו, לאחר פרישתו משירות בתי הסוהר והוא נחלץ לעזרתם.

לדברי הנאשם, פנו אליו אנשים שונים שסיימו לרצות עונשי מאסר וביקשו את עזרתו, מחשש שישובו להשתמש בסמים ויסתבכו בפלילים. הנאשם החל לסייע לפונים, שהלכו והתרבו, בהתנדבות, תוך שימוש בדירתו הפרטית המצויה בגדרה. עד לשנת 1998 הוא טיפל בבגירים בלבד, ומשנה זו ואילך ביקשו את עזרתו סנגורים שייצגו קטינים אשר לא נמצא להם פתרון באמצעות גופי המדינה, זולת מעצר במעון נעול.

הנאשם סבר בתחילה כי יצטרך לסייע לבודדים בלבד, משמספר הפניות הלך וגבר הוא החליט למסד את פעילותו, עד שזו התפרשה על פני שישה בתים בעיר גדרה, אליה הגיעו עשרות חוסים שנזקקו לסיוע, וניתן להסכים להגדרת הסנגור כי מדובר ב"עלובי החיים" תוך שימוש במטאפורה הלקוחה מגיבוריו של ויקטור הוגו, ואף למעלה מכך.

אין חולק כי האוכלוסייה שהגיעה לבית גדי היתה אוכלוסיה קשה, שכללה את מי שנפלטו ממוסדות חסות הנוער וחוסים נוספים שסבלו מבעיות התמכרות, נטייה להרס עצמי ואלימות.

יש לציין שפעילות הנאשם בבית גדי זיכתה אותו בפרס ראש הממשלה "מגן הילד". נבהיר כבר כעת כי החוסים המאוזכרים בכתב האישום יופיעו בהכרעת הדין בשמם המלא, ושמות יתר החוסים יצויינו בראשי תיבות על מנת לשמור על פרטיותם.

נסיבות פתיחת חקירת המשטרה

3.         עוד בחודש דצמבר 99, החלו תושבי רחוב צוקרמן בגדרה, שם מצוי הבית המרכזי, להביע מחאה על אופן צמיחתו של בית גדי וטענו כי מדובר במטרד וסכנה לציבור .

ב- 2 בינואר  2000 פנה מר אליהו רדיע, ראש מועצת גדרה, במכתב אל מר מנחם וגשל במשרד העבודה והרווחה, בו ביקש להביא לידיעתו את דיווחיהם הקשים של השכנים וחשדותיהם בדבר מה שנראה כמתרחש בית גדי ובסביבתו. מר רדיע ציין אז במכתבו כי מדובר בהוסטל שהוקם ללא רישיון עסק, ללא רישיון לשימוש חורג בבניה ובכלל זה הצבת קראוון בשטח ציבורי, ואף ללא רישיון להפעלת יחידה טיפולית  בנפגעי סמים. (ר' מכתבים ומסמכים  ס/55- ס/58).

פנייה זו הועברה גם אל המשטרה, וביום 10.1.00 השיבה סנ"צ סוזי בן ברוך, ראש מדור עבריינות נוער באגף החקירות של המטה הארצי במשטרה למר וגשל כי הנושא הועבר לחקירת מחלקת הנוער במשטרת רחובות.

את סיכום התייחסות המשטרה אל נושא זה באותו שלב ניתן למצוא במכתב תשובה ששלח זוהר שוקר ממחלקת הנוער במשטרת רחובות אל פקד אתי כהן ממדור נוער