הרשעה בעבירת גניבה ממעביד, הגם שהנאשם לא עבד ישירות אצל המתלונן

כתב האישום

חברת אשמורת בע"מ (להלן: "אשמורת") מספקת שירותי ניקיון למוסדות ומשרדים, ביניהם חברת מדיקל סנטר בהרצליה (להלן: "מדיקל סנטר"). בתקופה הרלוונטית לדיון עבד יוסף עמאש יליד 1977 (להלן: "הנאשם") כשכיר באשמורת, ובמסגרת עבודתו היה עליו לבצע עבודות ניקיון במשרדים של מדיקל סנטר. על פי כתב האישום, בשמונה תאריכים  במהלך שנת 2003, בעת שהיה במדיקל סנטר, במסגרת תפקידו, הנאשם גנב  מכספות שהיו במחלקות שונות,  2260 ש"ח ו - 420$.

לנאשם מיוחסת גניבה ממעביד עבירה לפי סעיף 391 לחוק העונשין תשל"ז-1977 (להלן: " החוק").

תשובת הנאשם לכתב האישום וטענות הסנגור

באמצעותו סניגורו, עו"ד שרון ינקו הודה הנאשם בביצוע הגניבות המיוחסות לו בכתב האישום. והוסיף, שהעובדות נשוא ההודאה, לא מבססות עבירה לפי סעיף 391 לחוק, מכיוון שמכתב האישום עצמו עולה שהנאשם היה עובד של אשמורת, אשר סיפקה למדיקל סנטר שירותים כקבלן חיצוני. הכסף שהנאשם גנב היה רכושו של מדיקל סנטר אשר לא היה מעבידו של הנאשם. דהיינו, לא התקיימו בין מדיקל סנטר לנאשם יחסי עובד ומעביד, שהם בבסיס העבירה החמורה הקבועה בסעיף 391 לחוק. משכך טען הסניגור ניתן להרשיע את הנאשם בגניבה בלבד.

לדעת הסנגור, חרף העובדה שהנאשם עבד בפועל במשרדי מדיקל סנטר, בהעדר הגדרה בחוק הפלילי מיהו עובד, יש להידרש למבחנים הנהוגים בדיני עבודה. לטענתו על פי מבחנים אלו אין יחסי עובד ומעביד בין הנאשם למדיקל סנטר, חרף העובדה שהנאשם עבד במשרדיה ועבודתו שם איפשרה לו גישה קלה לכספים שגנב. עצם הזמינות לא משנה את המהות המשפטית של היחסים. לתמיכה בטיעוניו הציג הסניגור המלומד פסקי דין שיצאו מלפני בית הדין לעבודה ואשר קבעו באילו נסיבות נקשרים יחסי עובד ומעביד, ואת פסק דינה של כב' השופטת כוחן בת.פ. 11962/01 מ. י. נ. בן-יצחק, בו התקבלה הגישה, שעל מנת לצקת תוכן למונח "עובד" בחוק הפלילי אין מניעה מלהיזקק למבחנים הנהוגים בדיני עובדה. אחד מהמבחנים לקביעת אופיו של התפקיד הוא בדיקת מערכת היחסים הקיימת בפועל בין העובד למעביד, והאם יש בה להקים חובת נאמנות מיוחד. בנוסף נבחנת השאלה האם העבודה שמבצע העובד נעשית על ידו באופן אישי  ללא מחליף או עוזר. 

תשובת התביעה

בהסכמת הסניגור הגישה התובעת עו"ד מור שקים, במהלך טיעוניה, הודעת המתלונן סמנכ"ל מדיקל סנטר, שתי הודעותיו של הנאשם, מכתב שכתב חוקר פרטי, שמדיקל סנטר שכרה על מנת להתחקות אחרי הגנב, בצרוף 2 תמונות, באחת מהן נראה הנאשם בבירור פותח כספת ומושיט ידו לתוכה.

התובעת לא חלקה על כך, שהנאשם היה עובד של חב' אשמורת, ואף על פי כן ביקשה להרשיעו בגניבה ממעביד. לתמיכה בטיעוניה הפנתה לפסק דינו של בית המשפט המחוזי בת.פ. 86/91 מ.י. נ. אשר רון, שבו נפסק שהמונחים לעניין גניבה על ידי עובד, משמעותם של המונחים "עובד" ו - "מעביד" לא הוגדרה בסעיף 391 לחוק, אך אין להיזקק להגדרה הנוהגת בדיני עבודה. המבחן הוא אם על פי הנסיבות חב הנאשם חובת נאמנות של עובד כלפי בעל הנכס.

לנוכח קביעה זו טענה, שיש לבדוק את מערכת היחסים בין הנאשם למדיקל סנטר  בדיקה פונקציונלית, ולהחליט בהתחשב בנסיבות וביחסי האימון, שהמדיקל סנטר האמין בנאשם, מהם נגזרת מחויבותו כלפי מדיקל סנטר. לדעתה העובדה, שהנאשם עבד במשרדי מדיקל במשך שנה תמימה, יש משקל רב, שכן עובדה זו איפשרה לנאשם נגישות לכספות מהן גנב, שהיו מוצבות במחלקות השונות בהן עבד.

בהסתמך על האמור בספרו של כב' השופט קדמי, טענה שעובד, איננו חייב לקבל שכרו במישרין מהמעביד, ודי בקיומם של יחסי אימון שאיפשרו לעובד לבצע את הגניבה, על מנת לקיים את העבירה שבסעיף 391 לחוק. 

לאחר ששמעתי הטיעונים, עיינתי באמסכתאות ושקלתי מכלול הנסיבות, הגעתי למסקנות כדלקמן:

1.       כפי שטענו ב"כ הצדדים החוק הפלילי איננו מגדיר עובד ומעביד. הדין מייחס חומרה מיוחדת לעבירת גניבה ממעביד, שגלום בה אלמנט של מעילה באימון, שהוא בבסיס יחסי עובד ומעביד. זה האחרון מתקשה להתגונן מפני "אויבים" מבית.

2.      למיטב בדיקתי בית המשפט העליון נדרש לראשונה לסוגיה שבדיון בע"פ 328/61 טבנקין נ' היועמ"ש. על ההלכה שנקבעה בע"פ 328/61 חזר בית המשפט העליון  בע"פ 334/72 אורי פוקס נ' מדינת ישראל, ופסק כדלקמן:

" כבר פסק בית משפט זה שתשלום משכורת אינו תנאי בלעדיו אין ליצירת אותו יחס של נאמנות אשר הפרתו מחייבת החמרת העונש בשל גניבה, והעובדה שבעניין דנן שולמה למערער משכורת, אלא שלא שולמה מקופת החברה, אין בה כדי לגרוע מקיום אותו יחס של נאמנות בו התחייב המערער כאשר נתקבל לעבודה בחברה."

וכך גם בע"פ 656/77, אל פאריק נ' מדינת ישראלובע"פ 288/81 קישלס נ' מדינת ישראל, שבו נקבע:  

"המבחן לקביעת יחסי עובד ומעביד לצורך דיני העונשין אינו זהה בהכרח לזה הנהוג בדיני העבודה ו'בכגון דא אופי התפקיד הוא המבחן המכריע'". (ההדגשה שלי ד.ר.-ש.)

3.      בהקשר זה ראויה לאיזכור החלטתה של כב' השופטת ה' נאור מיום 10.11.08 בת"פ 43347 טובור נ' מדינת ישראל, אשר פסקה בהתאם להלכת בית המשפט העליון כפי שצוטטה לעיל.

4.      מהכלל אל הפרט:  עיון בהודעתו של הנאשם ת/1 מעלה שאת המפתח לכספת קיבל מפקידות שעובדות במדיקל סנטר (ת/1 ש' 14), ואילו מהודעתו ת/2 עולה שביצע את הגניבות בימי שבת בשבוע, בידיעה שבאותו יום "יש פחות אנשים". הפעם טען שפתח הכספת, במפתח, שהיה מונח במגירה  (ת/2 ש' 17 - 20).