הרשעה בניסיון לאונס בנסיבות מחמירות לאחר בילוי בפאב

השופטת עירית ויינברג נטוביץ

1.         על פי כתב האישום שהוגש כנגד הנאשם, בלילה שבין 1.7.11 ל- 2.7.11 יצאה המתלוננת לבלות עם חברים בפאב X (להלן: " הפאב") ובשעה 04:00 לערך פגשה בידיד (להלן: "צ.") והשניים יצאו מהפאב ונותרו לבדם בסמוך. בשעה 06:00 לערך הגיע הנאשם למקום בו היו השניים וצ. עזב את המקום. לאחר שפסעו מספר צעדים, ביקשה המתלוננת לחזור לפאב. הנאשם סירב, שם את ידו על כתפה של המתלוננת, היכה אותה באגרוף, הפיל אותה לקרקע וגרר אותה בידה לעבר השיחים על מנת לבעול אותה שלא בהסכמתה החופשית ותוך גרימת חבלה גופנית.

            בעוד המתלוננת שכובה על גבה, נשכב עליה הנאשם, תוך שהוא מכה בה באגרופים, סוטר על פניה וחונק אותה באמצעות ידיו עד שהתקשתה לנשום, כשבאותה עת זעקה לעזרה, ביקשה מהנאשם שיעזוב אותה, שלא יהרוג אותה, וניסתה להיחלץ מאחיזתו. הנאשם ניסה לחסום את פיה באמצעות ידו, אחז בה על מנת למנוע ממנה להימלט, הורה לה לשתוק ואיים עליה שיאנוס אותה ויהרוג אותה ואף פתח את רוכסן מכנסיו. בשלב זה הצליחה המתלוננת להדוף את הנאשם ממנה ונמלטה לעבר הכביש, שם אסף אותה לרכבו נהג שעבר במקום. כתוצאה מהסטירות, מהאגרופים ומאחיזתו של הנאשם נגרמו למתלוננת שפשוף זב דם ברקה הימנית בראשה, שריטה בלחי השמאלית, שפשוף מעל השפה, שפתיה התנפחו וכן נגרמו לה שפשופים ושריטות במרפק ובברך.

            לנאשם מיוחסת עבירה של ניסיון אונס בנסיבות מחמירות.

2.         במענה לכתב האישום כפר בכל המיוחס לו, טען להד"מ, יתכן כי פגש במתלוננת במקום, הוא אינו זוכר, אין לו היכרות מוקדמת עם המתלוננת.

3.         מטעם המאשימה העידו המתלוננת, דודתה י. וחברתה ר., שהיו עמה בפאב באותו לילה, אחיו של הנאשם, הנהג שאסף את המתלוננת לרכבו והחוקרת שניהלה את החקירה.

            מטעם ההגנה העידו הנאשם וצ.

ראיות המאשימה

4.         המתלוננת חיילת כבת 19.5 העידה כי באה לבקר את משפחתה בX ובערב שישי יצאה לבלות עם דודתה י. וחברה בשם ר.. לדבריה היא נוהגת לשתות אלכוהול ובאותו ערב שתתה באזור התחנה המרכזית, עוד לפני שהגיעו לפאב, שלוש כוסות וודקה רדבול ובפאב שתתה כוס בירה. היא רגילה לשתות אף כמויות גדולות יותר של אלכוהול ובאותו ערב " בהתחלה הייתי טיפה בראש ואז שכל זה קרה, זה האלכוהול ירד כי זאת סיטואציה כי פתאום מכניסים לך מכות אז זה מעורר כזה" (עמ' 8 ש' 20-22).

            בפאב דיברה עם צ., אותו הכירה, יחד למדו בפנימייה ובהמשך יצאה עמו מהפאב, " התנשקנו וזה ולא יותר מזה" עד אשר הגיע הנאשם, פנה עם צ. הצידה, דיברו ביניהם, המתלוננת לא שמעה על מה דיברו, צ. עזב את המקום והמתלוננת נותרה עם הנאשם והם החלו לפסוע יחד, עד אשר המתלוננת ביקשה מהנאשם לחזור לפאב והוא סירב. " כשהלכנו אמרתי לו בוא נחזור והוא אמר לי לא והוא אמר עוד פעם לא ואז הוא דחף אותי לרצפה.... הוא לא ניסה כלום לפני שהוא הפיל אותי" (עמ' 14 ש' 12-16). הנאשם נתן לה אגרוף וגרר אותה עם הידיים, כשהיא שכובה על הגב לשיחים לצד הכביש הראשי. הנאשם עלה עליה, הרביץ לה, היא צעקה בקול והנאשם הוסיף והרביץ לה ואמר לה שיאנוס אותה. אז הוא הזיז את גופו והחל לפתוח את רוכסן מכנסיו (הדגימה הטיית גוף של הנאשם), חסם לה את הפה עם היד שלו וחנק אותה, ניסה להשתיקה, אמר שתשתוק, שאם לא, יהרוג אותה. הנאשם אמר לה " מה צ. עשה לך? אני ארביץ לך, אני ארביץ לו".

המתלוננת הצליחה להשתחרר ממנו וברחה לכביש הראשי, חצתה את הכביש, רכב אחד עצר, הנהג הזמין משטרה והמתין איתה עד להגעת המשטרה. בינתיים הגיעו י. ו. למקום.

            המתלוננת תיארה שקיבלה מכה מדממת בראש, התנפחה לה השפה, היו לה שפשופים בידיה וברגליה ולמחרת כל הלסת כאבה לה.

            התמונות ת/2 מתעדות את החבלות ולמעשה הן אינן במחלוקת.

י. העידה כי באותו ליל שישי יצאו מהבית סמוך לשעה 23:00, ישבו בגן כלשהו, שתו אלכוהול ובערך בשעה 02:00 הגיעו לפאב. הנאשם פנה אליה ושאל: " מי זו, בת דודה שלך? אמרתי לו 'אל תתחיל איתה', משהו כזה ואז כל הערב הסתכלתי עליה ושמרתי עליה שלא יתחילו איתה". בהמשך ראתה את המתלוננת עם צ. ופתאום הם נעלמו. היא התקשרה לצ., הוא לא היה זמין, הלכה לשכונה בה צ. גר וכשפגשה אותו שאלה אותו היכן המתלוננת והוא השיב שהיא נשארה בתחנה המרכזית עם א. (הנאשם). לר. היה את המספר של הנאשם והיא חייגה אליו (עמ' 23). כשהנאשם ענה, הוא לא דיבר ומהצד השני של הקו נשמעו צעקות " תעזוב אותי" ורעש של מכוניות (עמ' 26 ש' 22-23). לפתע פסקו הצעקות והעדה שאלה את הנאשם איפה הוא והוא השיב " אני פה בתחנה המרכזית", והיא אמרה לו שימתין, שהיא מגיעה וכשהגיעו לתחנת הדלק, התקשרה אליו שוב והוא אמר שהוא בבנק " שאלתי איפה ח' (המתלוננת) הוא אמר 'מי זו ח'? אני לא יודע מי זו ח''. אמרתי לו זו אחיינית שלי, צ. אמר לי שהייתם ביחד". ר.חטפה לה את הטלפון שאלה שוב איפה ח' והוא אמר " אם אתם חושבים שעשיתי לה משהו תתקשרו למשטרה, אני לא מפחד". בפעם הבאה שהתקשרה אליו השיב שהוא בבית אך היא שמעה נביחות כלבים וזה לא היה בבית (עמ' 24 ש' 11-12), בהמשך נאמר לה שאנשים ראו את המתלוננת באיזה רכב, היא ור.ל הגיעו לרכב פגשו במתלוננת שסיפרה להן את שקרה לה.

ר. חברתה של י. העידה על קורות אותו לילה וכי בערך בשעה 06:00 יצאו מהפאב ופגשו בצ., שהיה עם המתלוננת בפאב קודם לכן, והוא אמר שהמתלוננת נשארה עם א. בתחנה המרכזית (עמ' 34 ש' 13). ר.התקשרה לנאשם, בפעם הראשונה הוא לא ענה ובהמשך התקשרה שוב, שמעה בכי וצעקות, העבירה לי. את הטלפון שאמרה שהיא מזהה את קולה של המתלוננת.

הנהג שאסף את המתלוננת, י.א. העיד כי סמוך לשעה 06:00 ראה את המתלוננת רצה מכיוון השדות, חוצה את הכביש והבין שמשהו לא בסדר איתה, הוא עצר לידה ראה שהיא חבולה בשפתיים, במצח, שיערה היה פרוע, עשבים בשיער ומלוכלכת מחול. היא אמרה שניסו להרוג אותה או לרדוף אחריה, היא הייתה מבולבלת, ביקשה שייקח אותה לראשל"צ. העד הזעיק את המשטרה ובמשך ההמתנה הגיעו שלוש בחורות שהכירו את המתלוננת. בתחילה רצו לקחת אותה, אח"כ המתינו.

            המתלוננת הייתה נסערת, חבולה, בכתה, הייתה מבולבלת, " היא פחדה שאני אקרא למשטרה... היא הייתה מפוחדת, היא הייתה בטוחה שמי שזה לא יהיה רודף אחריה". בהודעתו במשטרה מסר שהמתלוננת הייתה שיכורה " זה היה ברור שהיא שיכורה כי היא הלכה בזיגזגים וכי היה לה ריח של אלכוהול" אך בעדותו הבהיר כי " היא לא הייתה כזאת שיכורה", היא הלכה בזיגזגים כדי לחצות את הכביש הראשי כשהיא עולה מהשדות (עמ' 22 ש' 3-5, 7).

            מדו"ח הפעולה נ/2 עולה כי בשעה 06:37 העד דיווח למשטרה על " בחורה בת 19+, על אדם שניסה לפגוע בה, נראה שהוא רצה לאנוס אותה. הבחורה שיכורה קצת, מוסרת שעכשיו הוא בפרדס, היא חבולה אבל מתקשרת".

5.         על מצבה הפיזי של המתלוננת לאחר האירוע העידו המתלוננת (עמ' 8 ש' 4-6), השוטר רועי ברם שגבה את אמרת המתלוננת (עמ' 18 ש' 10-11), הנהג (עמ' 21), י. (עמ' 24 ש' 16), ר. (עמ' 31 ש' 1-2) ורס"מ אפי רמזקר שחבר לנהג לאחר האירוע ורשם בדו"ח הפעולה (ת/6):- " ראיתי את ח' נסערת כשחבלות על גופה דם במצח בצד ימין שפשופים בידיים וברגליים וכן בשפתיים כשבשערה ישנם עשבים".