הרשעה בניהול עסק- המחצבה בנשר- ללא רשיון

נגד הנאשמים בתיק זה הוגש כתב אישום המייחס להם ניהול עסק טעון רישוי ללא רשיון כדין, בהתאם לחוק רישוי עסקים, התשכ"ח-1968 (להלן - "החוק").

1.            ה"עסק" בו עסקינן הינו למעשה מחצבה, מפעל אספלט ומפעל בטון - המתנהלים ביחד בתחומי העיר נשר, ברח' דרך משה (בחלקות מסויימות מתוך גושים 11239 ו-11240).

2.            הנאשמת מס' 1, מחצבי אבן בע"מ, (להלן - "מחצבי אבן"), הינה חברה פרטית העוסקת, בין היתר, בניהול והפעלת המחצבה, מפעל האספלט ומפעל הבטון.

3.            הנאשם מס' 2, מר משה לייש (להלן - "לייש") הינו המנכ"ל של מחצבי אבן ובעל מניות בה.

4.            הנאשם מס' 3, מר אריאל אולצוור (להלן - "אולצוור") הינו עוזרו של המנכ"ל.

5.            בפתח הדברים, אבקש להודיע כי מצאתי לנכון להרשיע את שלושת הנאשמים בעבירות המיוחסות להם, למרות שבהתאם להוראות סעיף 182 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן - "החסד"פ"), בהמ"ש יורה מיד בתחילת הכרעת הדין רק על זיכויו של נאשם ולא על הרשעתו.

רקע כללי שאינו שני במחלוקת -

6.            שלושת העסקים פועלים בסמוך זה לזה ופעילותם משולבת זו בזו. לא הוכח במדויק מתי החלה פעילותם של העסקים - אך דומה שאין מחלוקת כי המחצבה פועלת יותר מ-40 שנה ואף שני המפעלים הנוספים פועלים כ-30 שנה.

7.            רשיון עסק הנוגע למחצבה לא ניתן מעולם.

8.            רשיונות עסק זמניים לגבי מפעל האספלט ומפעל הבטון ניתנו בשנת 1979 למשך שנה (וראו את מוצג נ/2 - שהוא שני הרשיונות הזמניים של עסקים אלו, רשיונות מספר 252 ו-253, אשר תוקפם מיום 26/12/1979 ועד 31/12/1980).

הליכים משפטיים מקבילים -

9.            תחילתם של ההליכים ביום 2/9/2002, או אז הוציא ראש עירית נשר, מר דוד עמר (להלן - "רה"ע") צו הפסקה מנהלי מכח סעיף 20 לחוק (מוצג ת/14 ו-ת/30), ובו הורה על הפסקה מיידית של פעילות המחצבה ומפעל האספלט.

10.        בעקבות הצו, הוגשה בקשה מטעם מחצבי אבן לביטולו - ב"ש 4093/02, אשר נדונה בפני כב' השופט חרסונסקי בבהמ"ש השלום בחיפה. ביום 14/11/2002 החליט כב' השופט חרסונסקי כי אין לבטל את הצו המנהלי (מוצג ת/15).

11.        ביום 16/1/2003 הוגשה בקשה לקבלת רשיון עסק לגבי המחצבה בלבד (מוצג ת/19).

12.        במקביל, הוגש ערעור לגבי החלטתו של כב' השופט חרסונסקי - ע"פ 2792/02 אשר נדון בפני כב' השופטים דר (אב"ד), כהן ועמית, בבהמ"ש המחוזי בחיפה. ביום 14/4/2003 קבע ההרכב כי יש לבטל את הצו המינהלי. בהמ"ש קבע כי המחצבה פועלת כ-40 שנה, כי ברור ש"חלוף הזמן אינו תחליף לרשיון", אך יש בו כדי לחייב את המסקנה שלא התעורר צורך דחוף ומיידי לשימוש בצו מכח סעיף 20 לחוק, לאור תכליתו של צו כאמור (מוצג ת/16).

13.        ביום 9/6/2004 דחתה רשות הרישוי את הבקשה לקבלת רשיון לגבי המחצבה והודעה נשלחה למחצבי אבן (מוצג נ/20 (ה)).

14.        עקב כך, ביום 23/7/2004, הגישה מחצבי אבן עתירה מנהלית לבהמ"ש המחוזי בחיפה בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים, עת"מ 2244/04 (להלן - "העתירה המנהלית"), וזאת כנגד עיריית נשר, ראש העיריה המכהן כיו"ר רשות הרישוי וכנגד רשות הרישוי. בעתירה התבקש בהמ"ש להורות למשיבים ליתן רשיון עסק למחצבה, מן הטעם שנפל פגם בהחלטה המוזכרת לעיל מיום 9/6/2004 (ויודגש כבר עתה כי העתירה המנהלית מתייחסת רק למחצבה ולא למפעל הבטון ומפעל האספלט).

15.        במקביל, הוגשה במסגרת העתירה המינהלית בקשה (בש"א 20972/04) ובה התבקש בהמ"ש לאסור על המשיבים לנקוט בהליכים משפטיים אלו או אחרים כנגד מחצבי אבן כל עוד לא תוכרע העתירה המינהלית. הבקשה נדחתה ע"י כב' השופט גרשון ביום 2/9/2004.

16.        הכרעה בעתירה המינהלית טרם ניתנה.