לפניי תביעה, במסגרתה עותר מר גנדוב דימיטרי (להלן- התובע) כי חברת סקייכיף קום בע"מ (להלן- הנתבעת) תפצה אותו בסך של 1,500 ש"ח בגין עוגמת נפש והוצאות שנגרמו לו עקב ביטול צניחה חופשית שהזמין אצל הנתבעת.
לטענת התובע, הוא הזמין מראש צניחה חופשית ליום 15.9.07 אצל הנתבעת, ושילם עבורה סך של 1,390 ש"ח בשלושה תשלומים בכרטיס אשראי.
ביום הטיסה הגיע התובע למנחת "שדה תימן", המתין זמן ממושך, ורק אז הודע לו כי הטיסה בוטלה עקב תקלה במטוס. לטענתו, ביקש בו במקום את ביטול התשלומים, אך לאחר בקשות חוזרות ונשנות, הודיעה הנתבעת לחברת האשראי על ביטול העסקה רק ביום 9.10.07 (התובע הגיש בעניין זה אישור מחברת ויזה כ.א.ל), ורק ביום 11.11.07 זוכה חשבונו בפועל.
לטענתו, למרות שהובטח לו ביום הארוע כי יודיעו לו על מתן פיצוי, הודיעה לו הנתבעת טלפונית, לאחר פניות רבות מצידו, כי היא מסרבת לפצותו.
לפיכך, עתר התובע כי הנתבעת תפצה אותו בגין הוצאות דלק, הוצאות טלפון ודואר, אובדן זמן ועוגמת נפש בגין ביטול חופשות אחרות ובגין התמשכות תהליך החזר התשלומים.
הנתבעת טענה כי הטיסה בוטלה עקב תקלה בלתי צפויה שהתגלתה רק לקראת העליה למטוס, וכי מטעמי בטיחות הלקוחות לא ניתן היה לקיים את הצניחה. כמו כן טענה, כי במהלך ההתקשרות ידע התובע כי עליו להגיע למנחת ולהמתין כ- 3 שעות לפני שעת הטיסה.
בכתב ההגנה טענה הנתבעת, כי עסקת האשראי בוטלה והודע על כך לחברת האשראי בו ביום, וכי בפועל שילם התובע רק תשלום אחד, שכן התשלום השני זוכה מיד עם החיוב.
עם זאת, בדיון שהתקיים בפניי, טען נציג הנתבעת כי רק לאחר שוידאו כי הכסף נכנס לחשבון הנתבעת וכי העסקה לא בוטלה ע"י התובע, שלחו הוראת ביטול לחברת האשראי.
עוד טענה הנתבעת, כי הוצע לתובע ביום הביטול פיצוי בדמות צילומי סטילס בעת מימוש הצניחה בהזדמנות אחרת, אך הוא סירב ודרש ביטול העסקה, אך לא הובטח לו כל פיצוי אחר.
לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובמסמכים ושמעתי את טענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין התביעה להדחות.
אדם הפונה לבצע ספורט אתגרי, דוגמת צניחה חופשית, מביא בחשבון כי יתכן וביום המתוכנן לא ניתן יהיה לקבל את השירות מסיבות הקשורות בבטיחות המשתתפים, לרבות בטיחות הציוד, תנאי מזג אויר, או מגבלות אחרות (איסורים של הצבא, המשטרה וכו').
התובע עצמו אישר בחקירתו הנגדית כי ידע שהצניחה יכולה להתבטל "כמו כל חברת טיסה" ולקח אפשרות זאת בחשבון.
לאור אופי הפעילות האמור, אני סבורה כי אין זה מן הראוי להטיל פיצויים במקרה שגרתי של ביטול צניחה, למעט אם מדובר בנסיבות יוצאות דופן, כשהתנהגות הנתבעת מזלזלת או שערורייתית.
נטל ההוכחה מוטל על התובע, והוא לא הוכיח כי ביטול הצניחה נעשה בזדון או ברשלנות, או כי הנתבעת יכלה לדעת על התקלה במטוס לפני הגעתו למנחת ולחסוך ממנו את ההוצאות.
בענייננו, גם התרשמתי כי לנתבעת אין כל אינטרס לבטל את הצניחה באמתלות שווא, או לגרום ללקוחותיה מפח נפש, אלא להיפך.
אמנם, נציג הנתבעת טען כי יוכל להמציא מסמכים המעידים על התקלה במטוס ולא עשה כן, אך עדיין נטל ההוכחה מוטל על התובע, והוא לא עמד בו.
לגבי הוצאות הנסיעה, משהתובע לקח בחשבון את האפשרות שהצניחה תבוטל, הרי שלקח בחשבון את הוצאות הנסיעה למנחת ובחזרה.
לגבי טענות התובע בדבר ביטול חופשה אחרת בגלל הצניחה, הרי שאם ביטל חופשה עשה זאת מרצונו החופשי, ובאותה מידה ניתן לטעון כי היה עליו לתאם את הצניחה במועד אחר שאינו מתנגש עם ימי חופשתו.
במקרה שלפנינו, נראה לי כי התובע היה צריך לקבל את הצעת הפיצוי של הנתבעת, וכי לא היה מקום להגשת התביעה.