הפרת זכויות יוצרים בביה"ס סם שפיגל

המחלוקת שלפניי נוגעת לשאלת היקף הפיצוי הראוי שיש לפסוק לטובת התובע, לנוכח הפרת זכויות יוצרים.

תמצית טענות הצדדים:

1. התובע, צלם במקצועו, הינו בעל זכויות היוצרים בתמונת המשורר המנוח יהודה עמיחי (להלן: "התמונה"). לטענתו, הנתבעת פרסמה את התמונה באתר האינטרנט של בית הספר, תוך הפרת זכויותיו.

2. כנטען בכתב התביעה, למרות שכבית ספר לקולנוע, מודע בית הספר לחשיבות זכויות יוצרים ואמנים, העדיף הוא שלא לבדוק ולברר את זהות בעל הזכות בתמונה, בטרם בוצע הפרסום. הנתבעת חיפשה תמונה ברשת האינטרנט, כדי שלא לשלם על הזכויות בתמונה, וזה שורש הרע השולל טענות לתום לב.

   התובע עתר לפיצוי בסך 20,000 ₪ ללא הוכחת נזק, בגין הפרת זכויות היוצרים בתמונה.

    

3. הנתבעת, עמותה המפעילה את בית הספר לקולנוע ולטלוויזיה בירושלים, אישרה שהתמונה פורסמה באתר האינטרנט של בית הספר, אך טענה שהפרסום בוצע בתום לב; שלא למטרה מסחרית וללא כוונות רווח; מתוך רצון לכבד ולהוקיר את המשורר המנוח, כמחווה תרבותית ואמנותית. עסקינן, כנטען, בשימוש זניח ולא מסחרי, בעמוד צדדי, בתמונה נפוצה המופיעה בעשרות אתרים שונים באינטרנט, במופע גנרי וללא סממנים מזהים. לטענת הנתבעת, נסיבות המקרה שבבסיס התביעה, חריגות ביותר ובפועל, לתובע לא נגרם כל נזק מהפרסום.

   הנתבעת הוסיפה וטענה להיותה עמותה ציבורית ללא כוונת רווח, בתמיכת משרד התרבות, הקרן לירושלים, עיריית ירושלים ותורמים נוספים, כאשר שכר הלימוד הנגבה מהווה אך כ- 22% מתקציב בית הספר.

    

4. ביום 29/05/13 העלה בית הספר אתר אינטרנט חדש, בעברית בלבד. באתר יוחד עמוד לעמיתי הכבוד של בית הספר, ביניהם המשורר יהודה עמיחי ז"ל. לגישת הנתבעת, המדובר בתמונה קטנה (כ- 3*4 ס"מ), שפורסמה אך בשולי העמוד האמור, לצד 19 תמונות נוספות של עמיתי כבוד. במשך שלושת החודשים בהם הוצגה התמונה, 41 גולשים בלבד נכנסו לעמוד של עמיתי הכבוד, כאשר סביר להניח שמספר הגולשים אשר התמקדו בתמונה נשוא התביעה, נמוך משמעותית. בהעלאת התמונה לא היו לנתבעת כוונות מסחריות והעלאתה לא נועדה להשאת רווחים, אלא אך לכבד את זכרו של המשורר המנוח.

   עם פניית התובע, הוסרה התמונה מאתר הנתבעת, אשר אף הייתה נכונה לפצותו בסך 2,500 ₪ על מנת לייתר את הצורך בניהול הליכים משפטיים. כנטען, לו היה בית הספר רוכש את זכות השימוש בתמונה, היה הוא משלם כ-250 ש"ח בלבד.

   מאחר שעסקינן בשגגה בתום לב, בשים לב למטרות השימוש ולאופיו, לאופי היצירה וליתר התנאים הקבועים בסעיף 19 לחוק זכות יוצרים, תשס"ח-2007 (להלן: "חוק זכויות יוצרים", "החוק"), אין התובע זכאי, לגישת הנתבעת, לכל פיצוי.