הפסקת קצבת שאירים לאלמנה שהחלה חיים משותפים - גם כאשר יש הפרדה כלכלית בינה לבין בן הזוג החדש

השופטת סיגל דוידוב-מוטולה

1. לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בחיפה (השופטת אילת שומרוני-ברנשטיין ונציגי הציבור מר אילן פלטי ומר יגאל צדוק; תיק בל' 10261-06-12), במסגרתו נדחתה תביעת המערערת להמשך תשלום קצבת שארים ולחלופין לביטול חוב קצבת השארים שנצבר לה אצל המשיב (להלן – המוסד).

הרקע העובדתי

2. המערערת, גב' ק.ג , התאלמנה מבעלה המנוח ביום 3.9.07 וקיבלה קצבת שארים מהמוסד החל ממועד זה. ביום 21.3.12 נשלחה אליה הודעת המוסד לפיה זכאותה לקצבת שארים מופסקת רטרואקטיבית החל מחודש נובמבר 2009 נוכח שינוי מצבה המשפחתי מ"אלמנה" ל"ידועה בציבור". בהתאם, נצבר לה חוב בסך של 58,647 ₪ בגין הקצבה ששולמה לה בתקופת העבר, ושולם לה מענק נישואין - בניכוי החוב - בסך של 15,986 ₪.

3. המערערת מנהלת מערכת יחסים זוגית עם מר ש.ק החל מסוף שנת 2008, והם מתגוררים יחד החל משלהי שנת 2009. מפסק דינו של בית הדין האזורי עולה כי בני הזוג גרים בדרך כלל בדירת המערערת בחיפה, אך למר ש.ק דירה בקיבוץ אילון בה הוא מבקר בסופי שבוע ולן בה לעיתים; בני הזוג אוכלים יחד; מבלים יחד; יוצאים למסעדות ביחד; נוסעים לחו"ל ביחד; חוגגים יחד חלק מהחגים; משתתפים באירועים משפחתיים האחד של השנייה; הולכים יחד לסרטים, הצגות ואופרה; ומתקיים ביניהם קשר של אהבה וחיבה.

4. בחקירתה אצל חוקר המוסד מיום 30.1.11 פירטה המערערת כי היא מתגוררת עם מר ש.ק באופן קבוע במשך כשנה ושלושה חודשים; בין בני הזוג לא נחתם הסכם ממון (דבר שהשתנה בהמשך); אין להם חשבון בנק משותף; כל אחד מהם מנהל את הכנסותיו באופן עצמאי ומתקיים ממשכורתו שלו; דירתו של מר ש.ק בקיבוץ אילון אינה מושכרת ועומדת לרשותו, והוא עושה בה שימוש פעם בשבוע לפחות; המערערת משלמת את חשבונות דירתה ומר ש.ק משלם את חשבונות דירתו שבקיבוץ; המערערת עורכת את הקניות לביתה; בני הזוג אוכלים לעיתים ארוחות ערב של אמצע השבוע בחוץ ובדרך כלל מר ש.ק משלם את עלות הארוחה, כאשר בשאר הערבים הם אוכלים בדירת המערערת ומבישוליה; את ארוחות הצהרים הם אוכלים כל אחד במקום עבודתו; מר ש.ק שולח את בגדיו למכבסה בקביעות כפי שנהג לעשות עוד בטרם הכירו; מר ש.ק אינו תומך במערערת מבחינה כלכלית; לבני הזוג אין כוונה להינשא; במהלך הטיולים המשותפים בחו"ל כל אחד מהם משלם את הוצאותיו; כך גם לגבי הוצאות הרכב; ולא קיימת ביניהם שותפות כלכלית.

5. בחקירתה הנגדית העידה המערערת כי קיימת התחשבנות בינה ובין מר ש.ק , ובלשונה:

"יש התחשבנות. אני קונה את האוכל הביתה... אני שומרת על מסגרת המשפחה שלי... לפעמים יש התחשבנות, למשל לעניין קולנוע, יש לנו מינויים נפרדים שכל אחד מימן בעצמו. לגבי אוכל – אנחנו לא מתחשבנים... יש לנו 2 מינויים נפרדים לתיאטרון שכל אחד שילם מכיסו. לאופרה למשל יש לי מנוי זוגי. לפעמים אני לוקחת את ש.ק איתי, לפעמים את הילדים. אני מחדשת מידי שנה את המנוי הזוגי".

פסק הדין של בית הדין האזורי

6. לאחר שקילת העדויות שנשמעו בפניו (המערערת ומר ש.ק ) והראיות שהוצגו בפניו (הודעת המערערת לחוקר המוסד), שוכנע בית הדין האזורי כי בני הזוג הם ידועים בציבור. בית הדין ציין כי בני הזוג "אינם מתחשבנים על כל שקל" וקבע כי העובדה שהם מנהלים חשבונות נפרדים ושומרים כל אחד על דירתו, אינה משנה את מהות הקשר ביניהם. אף שלא שוכנע כי הפרדה כלכלית מוחלטת יכולה להתקיים בין בני זוג החיים יחדיו תחת קורת גג אחת, קבע בית הדין כי הפרדה כזו לא הייתה משנה ממילא את הגדרת בני הזוג כידועים בציבור.

אשר לטענתה החלופית של המערערת ביחס למועד פקיעת הזכאות לקצבת שארים ממנו החל להיצבר חובה, קבע בית הדין כי החלטת המוסד להתייחס למועד בו החלו בני הזוג להתגורר יחד באופן קבוע כמועד פקיעת הזכאות הינה סבירה בנסיבות העניין. זאת שכן ממועד זה הקשר בין בני הזוג הפך למחייב יותר באופן המאפשר להכיר בהם כידועים בציבור. לאור כל האמור נדחתה התביעה.