ערעור וערעור שכנגד על פסק דין של בית משפט השלום ברמלה (כב' השופט ז' ימיני) מיום 11.2.07 בת"א 2585/03, לפיו חויבו המערערות לשלם למשיבה פצויים בגין נזקי גוף שארעו לה בתאונת דרכים.
1.
פסק דין קמא
המשיבה, ילידת 21.4.1958, נפגעה בתאונת דרכים ביום 4.8.2002. לא היתה מחלוקת בדבר חבות המערערות.
לכתחילה אובחן שבר בזרוע ימין. משלא הצליח הקיבוע בגבס והשבר לא התאחה, ולאחר שטפול נוסף באשפוז לא הועיל, נעשה נתוח נוסף של השתלת עצם מהאגן וחיבורה באזור השבר. לאחר מכן אובחן קרע בגיד הכתף.
בית המשפט מינה מומחה רפואי, פרופ' משה רופמן, אשר קבע את שיעור הנכות ל -10% בתחום האורטופדי ול-10% בתחום הפלסטי. לאחר שאלות הבהרה שינה את המומחה את קביעתו, כך שבשל הנכות בכתף ימין ובמרפק ימין נקבעו 20%, ובשל צלקת במפשעה נקבעו 20% נוספים.
המומחה קבע, כי עקב הצורך בשלושה נתוחים היתה המשיבה באי כושר מלא במשך 29 חדשים. כן אישר בתשובה לשאלת הבהרה, כי כתוצאה מן הנכות תהא המשיבה מוגבלת בבצוע עבודות משק הבית וכן תהיה מוגבלת בעבודתה כספרית או כמטפלת בילדים.
לאור האמור העמיד בית המשפט את שיעור נכותה הרפואית של המשיבה על -36%.
לענין ההשתכרות קבע בית המשפט, כי המשיבה עבדה קודם לתאונה כעוזרת לגננת והשתכרה סכום של 2,500 ש"ח נטו לחודש, סכום שקיבלה במזומן. לענין זה העידו המשיבה עצמה, וכן הגננת שאצלה עבדה, והיא אשר מסרה בידה את המעטפה עם הכסף, שקבלה מעמותת "קוסוב" מפעילת הגן.
עוד קבע בית המשפט כי המשיבה עבדה גם כספרית, לאחר שהשתלמה בתחום זה ואף קיבלה תעודות הסמכה, והשתכרה במסגרת זו סכום של 3,000 ש"ח לחודש.
גם סכום זה לא דווח לשלטונות המס, והמשיבה העידה כי קבלה אישור לאי הדווח מאת אנשי מס הכנסה שהיו אצלה ובחנו את הכנסותיה כספרית. עדותה של המשיבה בענין זה נתמכה בעדות הגננת וגב' שרביט שהעידו כי היו נוהגות להסתפר אצלה, וכי שלמו לה 35 ש"ח לתספורת.
בהתחשב בנכות האורטופדית ביד ימין הדומיננטית, ובהתחשב בצלקת במפשעה וכן בכך שקיימת פגיעה עצבית במפשעה, ובהתחשב גם שהשתכרותה של המשיבה התבססה על עבודת כפיים, קבע השופט קמא כי תפקודה של המשיבה פחת בשעור של 50%.
חישוב הפסד ההשתכרות נעשה לפי בסיס הכנסה של 5,350 ש"ח (5,500 ש"ח פחות נקודת זיכוי אילו דווחה ההכנסה, כאמור בפסק הדין), למשך 29 חודשים באופן מלא ומאז ואילך ולעתיד לפי 50%.
הוצאות נסיעה והוצאות רפואיות הוערכו ע"י שופט קמא ב-15,000 ש"ח לעבר וב-15,000 ש"ח לעתיד.
בעת התאונה היו למשיבה ששה ילדים בגילאים 25, 22, 12, 8, 6, ו-שישה חדשים, ומכך נגזרת הדרישה לתשלום עבור עזרת הזולת. בגין ראש נזק זה קבל שופט קמא את עדות המשיבה כי לכתחילה שכרה עוזרת לטפול בתינוקת ולבצוע עבודות משק הבית, ועלותה 3,000 ש"ח לחודש הראשון, ובהמשך - 1,000 ש"ח למשך 4 חדשים, כיוון שלא יכולים היא ואישה לעמוד בהוצאה הגבוהה. בהמשך טפלה העוזרת רק בתינוקת בביתה שלה, והתשלום ירד ל- 500 ש"ח.
מאז ואילך טיפל אישה של המשיבה בבית, והיה הולך ללמוד בכולל רק בשעות הערב. הואיל והקצבה שמקבל האיש בכולל היא 1,500 ש"ח לחודש, וכן עזרו על ידו שתי הבנות הבוגרות, העריך שופט קמא את העזרה בעבר לפי 2,500 ש"ח לחודש. במשך 25 חדשים שלאחר מכן, מששבה המשיבה לתפקוד, הוערכה העזרה הביתית לה נדרשה ב-1,500 ש"ח לחודש, וסכום זהה הוערך גם כלפי העתיד, עד גיל 75.
מן הסכומים שנפסקו הופחתו שני תשלומים תכופים כשהם משוערכים. סך כל הנזק הועמד על 1,087,782 ש"ח נכון ליום מתן פסק הדין.
2.
טעוני המערערות (המשיבות שכנגד)
המערערות סבורות כי חישוב ההשתכרות קודם לתאונה אינו עולה בקנה אחד עם הראיות:
כספרית: