הפחתת פיצוי מוסכם בגין הפרת חוזה שכירות עקב חוסר התאמתו לנזק שנגרם

נגד נתבעים 1-3 ניתן ביום 28.7.04 פסק דין בהעדר הגנה. בקשה לביטול פסק הדין שהגיש הנתבע 3 נדונה ונדחתה. הדיון הצטמצם, איפוא, לעניינה של הנתבעת 4 בלבד (להלן: הנתבעת).

2.         הנתבעת אינה חולקת על כך שחתמה על כתב הערבות, אולם היא מעלה טענות שונות הנוגעות לנסיבות החתימה, אשר לטענתה אמורות להביא לביטול חבותה או להפחתת סכומה. היא טוענת כי עובר לחתימתה לא הוקרא לה כתב הערבות ולא הוסבר לה תוכנו, וכל שנאמר לה היה שהיא חותמת על ערבות בגין השכירות של נתבעים 1 ו-2. בעדותה הוסיפה ופרטה כי בעת חתימתה על הערבות חוזה השכירות לא היה מוכן עדיין ונערכו בו תיקונים במחשב, וכיון שמיהרה לעבודה לא המתינה עד להוצאת הנוסח הסופי (עמ' 14, 15 לפרוטוקול). אולם היא הודתה בכך שנאמר לה שהיא חותמת על ערבות בגין השכירות של נתבעים 1 ו- 2 (סעיף 6 לתצהירה), ובכך שלא ביקשה לראות את הנוסח המוכן של ההסכם (עמ' 15 שורות 16-17, 23-24).

3.         הנתבעת טוענת בעניין זה כי היה על התובעת להקריא ולהסביר לה את כתב הערבות את תוכנו ואת פרטי ההסכם ולהציג אותו בפניה. אינני מקבלת את הטענה. הלכה היא כי

"קיימת חזקה לפיה חתימתו של אדם על מסמך כלשהו מהווה למעשה עדות לכך שנתן את הסכמתו לתוכן האמור במסמך, לאחר שקרא והבין את מהותו" (רע"א 11519/04 , יפה לבקוביץ נ' בנק הפועלים בע"מ, תק-על 2005(3), 326 ,עמ' 327.

וכן:

"...ההלכה הפסוקה, ולפיה 'אדם החותם על מסמך בלא לדעת את תוכנו, לא ישמע בטענה שלא קרא את המסמך ולא ידע על מה חתם ובמה התחייב. חזקה עליו שחתם לאות הסכמתו, יהא תוכן המסמך אשר יהא' (ע"א 467/64, שוויץ נ' סנדור פד"י יט(2) 113, 117" (ע"א 6783 ,6645/00 - שלמה ערד, עו"ד נ' ז'אק אבן ואח', פ"ד נו(5), 365 ,עמ' 377-378).

וראו גם, בין היתר: ע"א 1513/99, חיים דטיאשוילי נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, תק-על 2000 (3), 396, 397; ע"א 1548/96 בנק איגוד לישראל בע"מ נ ' זהבה לופו, פד"י נד(2) 571,559.

החובה לברר היטב את תוכן ההתחייבות מוטלת, איפוא, על אדם הנוטל עצמו התחייבות. מובן שעל התובעת היתה חובה לפעול בתום לב, לא להסתיר מן הנתבעת פרטים מהותיים, לא להטעותה ולא לסרב להציג בפניה מסמכים. בענייננו, אין חולק כי הנתבעת היתה מודעת לתוכן הכללי של התחייבותיה. החובה לברר את הפרטים המלאים מוטלת עליה. אולם הנתבעת, על פי דבריה שלה, העדיפה מתוך בחירה שלא לברר את הפרטים. כיון שמיהרה, בחרה היא עצמה שלא להמתין עד להשלמת הדפסת החוזה והחתימה עליו. היא לא ביקשה להימנע מלחתום או להתנות את החתימה בקריאת החוזה במלואו. בנסיבות אלו, אין לה אלא להלין על עצמה על שלא ביררה עד תום את תוכן ההתחייבות שנטלה על עצמה.

4.         טענה נוספת שהעלתה הנתבעת היא כי "מטבע הדברים" ערבותה מוגבלת לגובה דמי השכירות בלבד, במיוחד בהתחשב בכך שקיים ערב נוסף, הנתבע 3.

            טענה זו עומדת בסתירה לתוכנם המפורש של המסמכים עליהם חתמה הנתבעת: ראשית, הנתבעת (כמו גם הערב הנוסף, נתבע 3) חתמה הן על שטר חוב והן על כתב ערבות. שטר החוב הוגבל לסכום של 40,000 ש"ח, ואילו כתב הערבות לא הוגבל בסכום ונקבע בו במפורש:

"אנו הח"מ כולנו ביחד וכל אחד מאיתנו לחוד ערבים...לכל התחייבויותיו על פי הסכם זה ולכל התחייבויות שיתחייב בהן השוכר בעתיד מעת לעת בקשה עם השכירות...

.....

אנו מוותרים על דרישה מוקדמת מאת השוכר כתנאי למימוש הערבות ומסכימים כמו כן כי המשכירה תהיה רשאית לתבוע מאתנו כל סכום שיגיע לה מהשוכר בשלמות או בחלקים גם אם טרם הגישה תובענות נגד השוכר".

עוד נאמר בכתב הערבות כי הערבים "מצהירים כי קראנו את ההסכם הנ"ל הבנו את תוכנו ומקבלים על עצמנו ערבות זו לאחר שהבנו את ההסכם". מסמך כתב הערבות אוחז עמוד נפרד, ובתחתיתו, מיד בסיום הכתוב, מופיעות חתימות הערבים, כך שברור שגם אם נערכו שינויים בחוזה עצמו, הרי שמסמך זה לא השתנה לאחר חתימתו, והנתבעת יכולה היתה לעיין בו ולהבין את תנאיו עובר לחתימתה.

5.         הנתבעת טוענת עוד כי היא אם חד הורית ומפרנסת יחידה לילדיה כאשר שכרה אינו מגיע לסכום דמי השכירות החודשיים. אולם יכולת כספית מוגבלת אינה פוטרת את הנתבעת מלעמוד בהתחייבויותיה. קביעת יכולת כלכלית מינימלית היא עניינה של התובעת ולא של הנתבעת. אם בחרה הנתבעת ליטול על עצמה התחייבויות כספיות כבדות, הרי שמוטלת עליה החובה לעמוד בהן.

6.         טענה נוספת של הנתבעת נוגעת לעובדה שהתובע לא פנתה אליה מיד עם הווצרותו של החוב, אלא לאחר תקופה ארוכה, כשהחוב הלך והצטבר, ובכך נמנעה מהקטנת הנזקים. התובעת הבהירה בתצהירו של מר אילן רג'ואן כי מספר ימים לפני מועד הפרעון של אחד השיקים שנמסרו עבור דמי השכירות, שחל ביום 1.7.03, ביקשו ממנו השוכרים שלא להפקיד את השיק והתחייבו להסדיר את התשלום תוך מספר ימים. על פי האמור בתצהיר, בסעיפים 9-18, החלה מסכת של הבטחות והתחייבויות חוזרות מצד השוכרים לתשלום דמי השכירות, וכשהתברר לקראת סוף חודש ספטמבר אותה שנה כי החוב לא נפרע, נשלח מכתב אל השוכרים, והעתקים ממנו אל הערבים, ביום 25.9.03. לאחר ששיק נוסף שמסרו השוכרים לא נפרע, נשלחו ביום 22.10.03 מכתבים ישירות אל הערבים, אשר נדרשו לדאוג להסדרת החוב. מכתב נוסף נשלח אל הערבים ביום 31.12.03. המכתבים, שהעתקיהם צורפו לתצהיר, נשלחו אל הכתובת המופיעה על גבי כתב הערבות.