מהו היום שבו "התמנה הבורר בערעור" ממנו מונים את תקופת שלושים הימים הקבועה בסעיף ב' לתוספת השנייה לחוק הבוררות, במהלכה ניתן להגיש ערעור על פסק בוררות, הכפוף מכוח הסכמת הצדדים, להליך ערעור בפני בורר - זוהי הסוגיה הטעונה הכרעה בבקשה שלפני.
1.המבקשת עותרת למינוי בורר על מנת שידון, כערכאת ערעור, בערעור שהיא מבקשת להגיש על פסק הבוררות שניתן במעמד הצדדים ביום 18.12.2014 על ידי הבורר עו"ד רמי בן נתן בסכסוך שבינה לבין המשיבה. הבקשה נסמכת על סעיף 13 להסכם הבוררות שבין הצדדים הקובע:
"הצדדים מסכימים כי על הבוררות יחולו ההסדרים שנקבעו בתיקון לחוק הבוררות תשכ"ח-1968 (ס' 21א לחוק הבוררות והוראות התוספת השנייה)... הבורר בערעור יהיה כב' השופט בדימוס בועז אוקון, אלא אם יחליטו הצדדים בהסכמה אחרת".
2.המבקשת טוענת כי ביום 15.01.2015, בטרם חלפו 30 יום מאז הינתן פסק הבוררות, פנתה למשכן לבוררות ולפתרון סכסוכים (להלן- המשכן לבוררות), במסגרתו פעיל השופט בדימוס בועז אוקון (להלן – השופט אוקון), עם העתק למשיבה, והודיעה על רצונה לערער על פסק הבוררות, בהתאם לתנית בוררות שבין הצדדים בה קבעו את השופט אוקון כבורר מוסכם. ביום 26.01.2015 השיב המשכן לבוררות, תוך ידוע המשיבה, כי השופט אוקון אינו זמין לדון בהליך בשל לוח זמנים עמוס, והציע בוררים אחרים. המבקשת הסכימה למינויו של אחד הבוררים המוצעים, השופט בדימוס גלדשטיין, ובהתאם הועברו לידיו המסמכים הנוגעים להליך. ביום 05.02.2015 הודיעה המשיבה כי אינה מסכימה למינוי בורר שידון בערעור.
מכאן בקשת המינוי נושא הדיון.
3.המשיבה מתנגדת לבקשה משלטעמה המועד להגשת ערעור על פסק הבוררות חלף, והמבקשת החמיצה את המועד. המשיבה תומכת התנגדותה בהוראת סעיף ב לתוספת השנייה לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 (להלן – חוק הבוררות) הקובעת כי
"הערעור יוגש בתוך שלושים ימים מיום שפסק הבוררות הומצא לבעלי הדין או מיום שהתמנה הבורר בערעור, לפי המאוחר, ויהיה מנומק".
לשיטתה, בהסכם שנכרת בינה לבין המשיבה כבר מונה הבורר שידון בערעור, ומכאן שהיה על המבקשת להגיש את הערעור לשופט אוקון תוך שלושים יום מיום מתן פסק הבוררות, דהיינו עד ליום 17.01.15, ומשהמבקשת נמנעה מלהגיש לו את הודעת הערעור תוך המועד הזה, מוצתה זכותה לעשות כן. לשיטתה, קבלת הסכמת הבורר לשבת בדין אינה בגדר "המינוי" הקבוע בתוספת בהקשר זה, כי אם "הוצאתו לפועל" של הסכם הבוררות. נטען כי עמדת המבקשת, לפיה מרוץ הזמנים יחל רק ממועד הסכמת הבורר, תביא לתוצאה אבסורדית של שרירות ואי אחידות בנושא שהוודאות המשפטית בו חיונית. מעבר לכך נטען כי התנהלות המבקשת לא נועדה אלא ל"משיכת זמן" תוך שהיא מנצלת את השהות להברחת נכסיה, אף נמנעת מלהשיב למשיבה ערבות בנקאית המוחזקת על ידה.
דין הבקשה להתקבל.
4.הסיבה להיווצרות המחלוקת נעוצה בהבדלים המבניים שבין מערכת בתי המשפט לבין מוסד הבוררות. בעוד שההתנהלות במערכת בתי המשפט מעוגנת בחקיקה ובתקנות, והנושאים בתפקידים השיפוטיים נבחרים לתפקידם זה ע"י ועדות המינוי, ומחוייבים למלא את תפקידם, באופן שהזכות לשבת בדין היא גם החובה לשבת בדין, מתאפיין מוסד הבוררות בוולונטריות, לא רק באשר לציבור המתדיינים, אלא גם באשר לבוררים עצמם, משמינויים לתפקיד הנכבד אינו יכול להיעשות בכפייה, ותלוי לחלוטין בהסכמתם. בנוסף לכך, "מוסד" הבוררות אינו מוסד כמשמעותו הרגילה, אין לו מבנה, אין לו כתובת, ואין לו מזכירות הפתוחה לקבלת קהל, והבוררים פזורים בכל רחבי הארץ, אם במסגרת פרטית ואם באכסניה מאורגנת. כפועל יוצא, שעה שבעל דין המבקש לערער על פסק דין שניתן בעניינו בבית המשפט השלום, יודע אל נכון כי את הערעור יש להגיש לבית המשפט המחוזי שבמחוז המתאים, הרי בעל דין שקיבל לחובתו פסק בוררות ומבקש לערער עליו מכוח תנית בוררות המתירה לו לעשות כן, מוצא עצמו מגשש באפילה בתורו אחר עקבותיו של הבורר אשר אמור לדון בערעורו.
5.הדברים אמורים בעיקר ביחס לתנית בוררות המעניקה זכות ערעור אך אינה נוקבת בשם הבורר או בשם הגורם שימנה אותו (לשכת עורכי הדין, ארגון האדריכלים, בית המשפט, וכו'), אך הבעייתיות קיימת גם עת הוסכם בתנית הבוררות על שמו של הבורר המיועד לכהן כערכאת הערעור, שכן מי לידינו יתקע כי אותו בורר שעל שמו הוסכם לפני שנים רבות, כשיר עדיין לשמש בתפקידו זה בעת הזו, ואם הוא מסכים לקבל עליו את התפקיד. הדעת נותנת כי בעלי הדין לא שאלו את פיו של הבורר המיועד עת "בחרו" אותו לתפקידו זה, אם יאות לקבל עליו את התפקיד בעתיד לבוא, וספק רב אם הטלת דרישה על בעלי הדין לפיה יקבלו קודם לניהול ההליך ב"ערכאה הראשונה" את הסכמתו של הבורר המיועד להתמנות על תנאי כ"ערכאת ערעור"- הינה מעשית. חיובו של צד לדיון לשלוח לבורר המיועד הודעת ערעור מפורטת על פסק הבוררות עליו הוא מבקש לערער, בטרם הוברר אם הוא מסכים לקבל עליו את המטלה- לא ישרת כל מטרה מעשית. יתרה מכך, אם חלפו שנים, ובעל הדין אינו יודע את כתובתו של הבורר המיועד, לאן בדיוק יישגר את הודעת הערעור?
6. האמור לעיל מסביר את הבעייתיות בקבלת פרשנות המשיבה לפיה ה"יום שהתמנה הבורר בערעור", לצורך קביעת החלופה השנייה שבסעיף ב' לעיל ליום תחילת מניין 30 הימים, הינו היום שבו נערכה תנית הבוררות בה ננקב שמו של הבורר המיועד. יש להבדיל בין הסכמת בעלי הדין על זהות הבורר המיועד לשמש כערכאת ערעור, לבין מינויו הרשמי לתפקיד זה. בעלי הדין אינם מוסמכים "למנות" בהבל פיהם בורר, ובאפשרותם רק להסכים על זהותו.