עודאללה ואח' נ' עודאללה

לפניי בקשה לביטול פסק דין מיום 1.6.15 בו ניתן תוקף להסכם פשרה (להלן: "פסה"ד").

תיק זה החל כבקשה לביטול פסק בוררות מיום 14.4.15 שהגיש מוחמד יוסף עודאללה (להלן: "מוחמד") נגד עצאם מוחמד אחמד עודאללה וסהאם מסעוד עודאללה (להלן "עצאם" ו"סהאם" בהתאמה) (להלן: "הבקשה לביטול הפסק"). בבקשה נטען כי יש לבטל את המסמך המתיימר להיות פסק בורר מיום 27.2.15 שניתן בידי מר מוסא רזק ג'בר המכונה "אבו איברהים", כאשר הטענה המרכזית היא כי מוחמד סרב לקיום בוררות ולא חתם על שטר בוררות, והסכים לקיום פגישות רק לגישור ופישור; וכי פסק הבוררות שניתן בלא סמכות, נוסח ע"י המשיבים עצמם ועליו חתם הבורר לאחר שקיבל שוחד.

ביום 26.4.15 הוריתי על המצאת הבקשה לביטול פסק הבוררות במסירה אישית ועל הגשת תגובה. ביום 1.6.15 הגישו מוחמד ועצאם הודעה כי הגיעו להסכם פשרה ביניהם, ומבקשים מבית המשפט לתת לו תוקף של פסק דין. לפי ההסכם, פסק הבוררות יבוטל, וכן יבוטל הליך הבקשה לאישורו והליך הבוררות בכללותו, לרבות שטר הבוררות שביניהם, ותיק בית המשפט ייסגר, כאשר הצדדים הצהירו כי הם מוותרים על כל טענה או תביעה של אחד נגד השני וכי פתחו דף חדש במערכת היחסים שביניהם. עוד נכתב כי הצדדים הגיעו להסכם זה ללא באי כוחם, וזאת, לדבריהם בהודעה, "על מנת להימנע מחיבול בהסכם שהתגבש". על ההסכם חתומים מוחמד ועצאם, וכן חתום על ההסכם עו"ד מראייד בדארנה, המאשר כי הם חתמו על ההסכם לפניו לאחר שווידא כי הבינו את תוכנו וחתמו עליו מרצונם החופשי. להסכם הפשרה ניתן תוקף של פסק דין ביום 1.6.15.

ביום 5.7.15 הוגשה בקשה מטעם עצאם ואמו סהאם לביטול פסק הדין ולקציבת מועד חדש להגשת תשובה לבקשה לביטול פסק בורר. לאחר שהוגשו טענות הצדדים, הוריתי על פתיחת התיק והפיכת עצאם וסהאם המשיבים – למבקשים (להלן גם "המבקשים", "המבקש" ו"המבקשת", לפי העניין), עקב היותם מבקשים את ביטול פסק הדין בו ניתן תוקף להסכם הפשרה; ומוחמד - למשיב (להלן גם: "המשיב"). קיימתי דיונים לרבות הוכחות ונשמעו סיכומים בעל פה. כעת יש להכריע בבקשה.

טענות המבקשים 

המבקשים טוענים כי יש להפעיל את סמכותו של ביהמ"ש לפי תקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 ולהורות על ביטול פסק הדין. ביחס למבקשת נטען, שהיא כלל אינה חתומה על הסכם הפשרה ולא צורפה כצד להודעה ולהסכם שהוגשו לאישור, ומבחינתה, אם כן, אין להסכם כל תוקף; ובהעדרה הרי שיש להתייחס לפסק הדין כאילו ניתן על פי צד אחד, ודינו להיבטל כלפיה. מוסיפים המבקשים וטוענים, כי בנסיבות העניין אי אפשר לבטל את פסק הדין ביטול חלקי רק כלפיה ולהשאיר אותו בתוקף כלפי המבקש, כיון שבהסכם הפשרה כלולה קביעה שיש לבטל את פסק הבוררות; זאת, כאשר לשיטתה של המבקשת, יש לאשר את פסק הבוררות ולא לבטלו. אי לכך, העובדה שהמבקשת לא הייתה צד להסכם מחייבת כי בית המשפט יבטל כליל את פסק הדין הנותן תוקף להסכם הפשרה; וזאת, כאשר המבקשת עומדת על זכותה להגיב לבקשה שהגיש המשיב לביטול פסק הבוררות, ועל בקשתה לאישורו.

בנוגע למבקש, טוען בא-כוחו כי חתימת מרשו על ההסכם הושגה תוך ניצול מצבו השכלי החלש, כאשר הוגדר בבקשה כ"מי שניתן לתארו כ'רפה שכל' ובעל שיקול דעת פגום מיסודו", ולמעשה כלל לא הבין את מכלול פרטי ההסכם. לטענת המבקשים, המבקש היה נתון תחת שליטתו והשפעתו של המשיב במהלך השנים האחרונות, אשר הוציא ממנו במרמה כספים ורכוש בשווי של מיליוני שקלים, וגרם לו לחתום על ההסכם שמשמעותו ויתור מוחלט של המבקש על זכויותיו על פי פסק הבוררות שניתן לטובתו ועל כל התביעות והטענות שהיו לו כלפי המשיב, ללא כל תנאי או תמורה. המבקש הוחתם על ההסכם ללא שיהיה מיוצג בעת החתימה על ידי בא-כוחו וללא שתבוצע על ידי ב"כ המשיב פנייה מסודרת, עובר לחתימה, לבא-כוחו של המבקש שילווה את המבקש בגיבוש ההסכם ובחתימתו עליו. וזאת, כאשר לטענת המבקש, ב"כ המשיב הוא אשר עמד מאחורי הכנת ההסכם והחתמת המבקש עליו. לטענת המבקש, מדובר בהפרת כלל 25(א) של כללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית), התשמ"ו – 1986, בכך שב"כ המשיב ידע שהמבקשים מיוצגים אך הפר את האיסור שלא לפנות אל הצד השני אלא באמצעות עורך דינו ולא ייפגש עמו אלא בנוכחות עורך דינו – בכך שערך וניסח את ההודעה שהוגשה לבית המשפט מבלי להודיע על כך לב"כ המבקש, ואחר כך הפנה את המשיב ואת המבקש לעורך דין אחר אשר יחתמו לפניו על הסכם הפשרה. בנסיבות העניין נוצר מצב, אפוא, השקול לטענת ב"כ המבקשים גם כלפי המבקש כמתן פסק דין על פי צד אחד.

המבקשים טוענים כי הבקשה לביטול הפסק הומצאה לידי בא-כוחם רק ביום 20.5.15, בניגוד לתקנות ובניגוד להחלטת ביהמ"ש מיום 26.4.15, לפיה יש להמציא את הבקשה בתוך 5 ימים.

לבקשה צורף תצהיר ארוך של עצאם, בו פירט את מערכת היחסים עם המשיב, את עובדת היותו יורשו היחיד של אביו המאמץ על פי צוואתו ואת מאמצי המשיב להביאו למכור קרקעות שירש מאביו, לפתוח עם המשיב חשבון משותף ברמאללה משם משך המשיב כספים רבים, ועוד. כן פירט את הלחצים וההשפעות מצד המשיב שהביאו אותו לחתום על הסכם הפשרה, כאשר לא היה מודע למשמעותו.

המשיב טען בתגובה, כטענה מקדמית, כי לאחר שניתן פסק דין, המבקשים לא היו רשאים להגיש את הבקשה במסגרת התיק הקיים, אלא להגיש ערעור עליו או להגיש תביעה עצמאית ונפרדת לביטול פסק הדין. עוד נטען כי הגשת הבקשה סותרת את הסכמת עצאם בהסכם הפשרה.