הפ"ב
בית המשפט המחוזי תל אביב - יפו
|
12539-07-16
06/10/2016
|
בפני השופטת:
שבח יהודית
|
| - נגד - |
מבקש:
פיני גולן
עו"ד ממשרד רוזנברג ואח'
|
משיבים:
1. יעקב פרייזלר
2. יניב וולף
עו"ד ממשרד טל בננסון ואח'
|
| החלטה |
1.המבקש עותר למינויו של עו"ד ורו"ח יצחק מרציאנו, ולחילופין עו"ד ורו"ח אחר - כבורר בסכסוך שהתגלע בינו לבין המשיבים ושעניינו ב"הסכם מכר מוניטין" (להלן- הסכם המוניטין) מיום 01.12.2014 במסגרתו מכרו המבקש ורו"ח י. קרמזין ז"ל (להלן- קרמזין) למשיבים זכויות שונות מחברות שבבעלותם.
2.סעיף 23 להסכם המוניטין קובע, בין השאר, כי מחלוקות וסכסוכים "בכל הקשור בהסכם זה לרבות לגבי פירושו, כריתתו, ביצועו ו/או כל ענין הקשור בו או הנובע ממנו" יידונו בפני בורר דן יחיד, כאשר "הצדדים מסכימים כי על הבורר להיות עורך דין ורו"ח... [והוא] יהיה כפוף לדין המהותי והוא לא יהיה כפוף לסדרי הדין ולדיני הראיות. הבורר יהיה חייב לנמק את הכרעתו כשם שמנמקים פסק דין" (להלן- תנית הבוררות).
3.חשוב להזכיר כי מלבד ההליך שמספרו ברישא מתנהלים, נכון להיום, שני הליכים נוספים המתייחסים להסכם המוניטין:
האחד- תביעה שהגיש קרמזין נגד המשיבים, המתבררת בפני עו"ד ורו"ח יצחק מרציאנו (להלן - הבורר מרציאנו) שמונה לתפקידו זה בהחלטת בית המשפט בהפ"ב 28837-02-16 ביום 18.02.2016. יצויין כי הגם שהבורר מרציאנו הספיק לנהל דיון בו נחקר קרמזין בחקירה נגדית בבית החולים טרם פטירתו, בוררות זו עדיין בראשיתה.
השני- תביעה כספית שהוגשה לבית משפט זה ביום 06.09.2016 על ידי המשיבים נגד קרמזין, נגד המבקש, ונגד חמישה אחרים (ת"א 10892-09-16), בה טוענים המשיבים כי הסכם המוניטין והסכם עקרונות שנחתם קודם לכן, יסודם ב"עוקץ", במסגרתו הוצגו להם ע"י הנתבעים מצגים כוזבים שרק בהסתמך עליהם התקשרו בעסקה, אף טוענים כי הנתבעים כשלו בהפרות שונות בקיום העסקה עצמה.
4.בבקשה שלפני טוען המבקש כי המשיבים אינם משלמים את הנדרש מהם על פי ההסכם, ומכפישים את שמו בפרהסיה בפני לקוחותיו לשעבר. הוא פנה למשיבים ביום 31.05.2016 והודיע להם כי בהתאם לתנית הבוררות הוא דורש למנות בורר שיכריע בסכסוך, והציע לתפקיד את הבורר מרציאנו, שכבר מכיר את פרטי העסקה, אלא שהמשיבים סירבו לכך, והודיעו שבכוונתם לפנות לבית המשפט.
5.ואכן, ביום 18.09.201 הגישו המשיבים "בקשה להעברה ואיחוד תיק בוררות עם הליכים המתנהלים בבימ"ש ותגובה לבקשה למינוי בורר", בה טענו כי: מינויו של הבורר מרציאנו נעשה בבהילות ובמיידיות באופן שמנע מהם לברר את העובדות הרלוונטיות ולהציג טיעון המתייחס למספר הגורמים הרלוונטיים להתדיינות בסכסוך כולו, אשר היה בו, לגישתם, לדחות את הבקשה למינוי בורר; כי יש להעדיף ניהול מאוחד של ההתדיינויות מחשש להכרעות סותרות; וכי נוכח אופי טענות המרמה המועלות ע"י המשיבים, יש לנהל את הדיון בד' אמות בית המשפט ולהימנע ממינוי בורר.
העתירה ל"העברה ואיחוד" ההתדייניות בבית המשפט נדחתה בהחלטה מיום 19.09.2016, כך שפיצול ההתדיינויות בפרשה הוא בגדר עובדה מוגמרת שאינה עומדת עוד לדיון. ממילא, מרבית נימוקי התשובה הנסבים על סוגיית פיצול הדיון אינם ברי השפעה על תוצאת ההליך שלפני.
נותר איפוא לדון אך בטענה לפיה לאור טענת המרמה המועלית ע"י המשיבים נגד המבקש, ההליך אינו מתאים להידון במסגרת של בוררות אלא עליו להתברר באכסניה של בית המשפט.
7.ככלל, דרך המלך היא ליתן תוקף לתנית בוררות עליה הסכימו הצדדים : "סעיף 8(א) לחוק הבוררות... אשר נוקט בלשון 'רשאי בית המשפט', מקנה לבית המשפט שיקול דעת בנוגע להחלטה האם למנות בורר בסכסוך שהצדדים הסכימו למוסרו לבוררות נקודת המוצא של בית המשפט בבואו להפעיל את שיקול דעתו הינה העיקרון המורה כי ככלל, יש לתת תוקף להסכמת הצדדים ולקיים את הסכם הבוררות. בהתאם לעקרון זה, נדרשים שיקולים כבדי משקל כדי להצדיק דחיית בקשה למינוי בורר מקום שבו קיים הסכם בוררות מפורש בין הצדדים". (רע"א 2561/15 בראון נ' גונשיורובסקי, פסקה 9, ניתן ב-26.10.2015).
הכלל ביחס לטענת מרמה :
"הלכה היא כי קיומה של טענת תרמית עשוי להוות שיקול ענייני להימנעות מעיכוב הליכים [לצורך יישומה של תנית בוררות –י.ש.]...". זאת, הן בנסיבות בהן הדיון בבית המשפט מתבקש "מתוך מטרה לאפשר למי שהועלתה נגדו טענת תרמית לטהר את שמו בפומבי..." והן "כאשר הטוען לתרמית הוא המבקש שתביעתו תתברר בבית המשפט". עם זאת נקבע כי "יש להתחשב בשיקול זה וליתן לו את המשקל המתאים בהתאם לנסיבות, וזאת לצד יתר השיקולים הצריכים לעניין", עת עוצמת השיקול מושפעת הן מחומרת המרמה הנטענת, שעליה לחרוג מגדרי "הטעיה חוזית שגרתית שאותה מבקש התובע-הנפגע להאדיר בטענות בדבר תרמית וחוסר תום לב", והן מקיומו של בסיס ראייתי שיש בו כדי לשכנע כי אין מדובר ב"טענות סרק" או "הבל קולמוס" שתכליתם העיקרית השתחררות מעולה של תנית הבוררות. (רע"א 3331/14 Siemens AG נ' חברת החשמל לישראל (פסקה 17, ניתנה ב-13.08.2014). לא למותר לציין כי הימנעות בית המשפט העליון במקרה לעיל מעיכוב הליכים לצורך ניהול הליך בוררות נומקה ב"מצבור של טעמים... החל מאינטרס הציבור בבירור פומבי של התביעה הנסבה על פרשת שוחד חמורה...דרך שיקולים של פיצול הדיון... וכלה בתכליתה של אמנת ניו יורק. כל אלה יוצרים יחדיו מסה קריטית המטה את הכף לכיוון הימנעות מעיכוב ההליך. אכן, לא מן הנמנע כי כל טעם בפני עצמו לא די בו כדי להצדיק הימנעות מעיכוב הליכים... ברם צירופם של כל הטעמים יחדיו, מטה את הכף לטובת ניהול ההליך בבית המשפט".