העליון: שלילת ביקורי ידידים מן האסירים הבטחוניים תבחן מחדש

השופט  י' דנציגר:

           בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים בנצרת (כבוד השופט ד' צרפתי) בעע"א 112/09, 175/09 ו-211/09 שניתן ביום 28.6.2009 בו נדחתה עתירתם של המבקשים בה השיגו על החלטת המשיב שלא לאפשר להם לקבל ביקורים של מי שאינם בני משפחה מדרגה ראשונה.

רקע

1.        עניינה של בקשת רשות הערעור שלפנינו הוא סירובו של המשיב לאפשר למבקשים, אסירים ביטחוניים, לקבל ביקורים של ידידים ובני משפחה שאינם מדרגה ראשונה. בפי המבקשים טענות עקרוניות באשר להוראות המסדירות עניין זה וכן טענות פרטניות הנוגעות לעניינו של כל אחד מהם.

2.        המבקשים הם אזרחי ישראל שהורשעו בביצוע עבירות שונות במהלך שנות ה-80 של המאה הקודמת ושבגינן נגזר על כל אחד מהם עונש של מאסר עולם. עונשו של המבקש 1 לא נקצב ועונשם של המבקשים 2 ו-3 נקצב לתקופה של 45 שנים ו-40 שנים בהתאמה. 

3.        במהלך מאסרם, התיר המשיב למבקשים לקבל ביקורים של מי שאינם בני משפחה מדרגה ראשונה, ואולם בשלב מסוים סירב הוא להתיר קבלת ביקורים אלו על ידי המבקשים, מן הטעם שקבלתם אסורה על פי פקודות נציבות שירות בתי הסוהר (להלן גם: שב"ס). למבקש 1 סירב המשיב להוסיף ולאשר ביקורים אלו בחודש אוגוסט 2007, למבקש 2, בחודש אוגוסט 2008 ולמבקש 3, בשנת 2006. בעקבות זאת, עתרו המבקשים לבית המשפט לעניינים מנהליים בנצרת.

4.        בית המשפט לעניינים מנהליים, שדן במאוחד בעתירות, דחה אותן ומכאן בקשת רשות הערעור שלפנינו. קודם שאעמוד על טענות הצדדים לפני בית המשפט לעניינים מנהליים ועל הקביעות בפסק דינו, אקדים מספר מילים על המסגרת הנורמטיבית הרלבנטית. הקדמה זו תקל על הבנת טענות הצדדים וקביעותיו של בית המשפט לעניינים מנהליים.

המסגרת הנורמטיבית

5.        פקודת בתי הסוהר [נוסח חדש], התשל"ב-1971 (להלן: הפקודה או פקודת בתי הסוהר) היא המסדירה את פעילותם של בתי הסוהר בישראל. הפקודה קובעת, בין היתר, הוראות שונות באשר לתנאי המאסר בבתי הסוהר. בסעיף 47 לפקודה, מצויות הוראות שונות הנוגעות לאסיר שפוט. בין אלה נקבע בסעיף 47(ב) כי:

"אחרי תום שלושת החדשים הראשונים של מאסרו, ולאחר מכן - כל חדשיים, מותר להרשות ביקורי ידידים לעיני סוהר ובטווח שמיעתו וכתיבת מכתב וקבלתו."

6.        בתקנה 19 לתקנות בתי הסוהר, התשל"ח-1978 (להלן: תקנות בתי הסוהר), אותן התקין בשעתו שר המשטרה בהתאם לסמכותו על פי סעיף 132 לפקודת בתי הסוהר, נקבע מהן טובות ההנאה אותן יכול מנהל בית סוהר להעניק לאסירים ונקבעה סמכותו של מנהל בית סוהר לשלול טובות הנאה:

       "19. (א) מנהל בית הסוהר רשאי, על פי כללים שקבע הנציב, להעניק לכלל האסירים או לסוג אסירים או לאסיר מסויים טובות הנאה מעבר לזכויות מוקנות שנקבעו בחיקוק, כגון: ביקורים, מכתבים, חופשות, קניית מצרכים, האזנה לשידורים בכלי-תקשורת או צפייה בהם (להלן - טובות הנאה), המותנות בהתנהגותו הטובה של האסיר המסויים או בסוג בית הסוהר או האגף שבו הוא מוחזק או במצב בבית הסוהר.

            (ב) מנהל בית הסוהר רשאי, לפי שיקול דעתו, למנוע מאסיר שהתנהגותו איננה טובה או מסוג אסירים בבית הסוהר או מכלל האסירים בבית הסוהר טובות הנאה; מניעת טובות הנאה תיעשה על-פי כללים שקבע הנציב.

           (ג)  ..."

7.        בנוסף, נקבע בתקנה 30 לתקנות בתי הסוהר, כי הנציב רשאי למנוע ביקורים מאסירים, ובכלל זאת נקבע בסעיף קטן (ג) כדלקמן:

       "הנציב רשאי להורות על מניעת ביקורים אצל אסיר, לתקופה שלא תעלה על שלושה חודשים, אם יש לו יסוד סביר לחשוד כי האסיר עלול לנצל ביקורים לשם פעילות, שמטרתה פגיעה בבטחון המדינה או בבטחון הציבור."

 8.       אוסיף כי בסעיף 80א לפקודת בתי הסוהר ניתנה לנציב שירות בתי הסוהר הסמכות לקבוע הוראות ולהוציא פקודות:

"80א. (א) הנציב יוציא, באישור השר, הוראות כלליות שיקבעו עקרונות לעניין ארגון השירות, סדרי המינהל, המשטר והמשמעת בו והבטחת פעולתו התקינה (להלן - הוראות שירות בתי הסוהר).

       (ב) הנציב יוציא פקודות כלליות שיקבעו פרטים בנושאים האמורים בסעיף קטן (א) (בפקודה זו - פקודות נציבות בתי הסוהר)."