העליון קיבל ערעור של אזרח אתיופיה שבקשתו למקלט מדיני נדחתה.

השופט ע' פוגלמן:

           ערעור על פסק-דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים בתל אביב-יפו (כב' השופטת מ' סוקולוב), שבגדרו נדחתה עתירת המערער, אזרח אתיופיה, נגד החלטת המשיבים לדחות את בקשתו למקלט.

המערער נכנס לישראל שלא כדין ביום 20.4.2010 דרך גבול מצרים. ביום למחרת, נעצר המערער על-ידי כוחות הבטחון ונערך לו תשאול בסיסי בשפה האמהרית. המערער טען כי הוא אזרח אריתריאה, הגם שכפי שהתברר בהמשך הוא נולד באתיופיה והתגורר שם כל חייו. בדו"ח התשאול נכתב כי אביו של המערער נפטר בשנת 1995, אך הוא אינו יודע היכן. עוד צוין כי אימו, בת-זוגו וילדו מתגוררים בדברה זית (המוכרת גם בשם "בישופטו" - עיירה הנמצאת בקרבת בירת אתיופיה, אדיס אבבה). ביום 27.4.2010 נערך למערער שימוע לפני ממונה ביקורת גבולות, שם טען כי הוא אינו דובר את השפה האמהרית אלא רק את שפת האורומו (Oromo). כל שהובהר מדבריו הוא כי מדובר ביליד אתיופיה. בתום השימוע הוצאו נגד המערער צו הרחקה וצו משמורת. ביום 29.4.2010 הובא המערער לפני בית הדין לביקורת משמורת של שוהים שלא כדין (להלן: בית הדין למשמורת), אולם המתורגמנית לשפה האמהרית לא הצליחה לתקשר עימו, ו"אף מילים בסיסיות בשפה האמהרית.... [המערער] עושה עצמו כלא מבין ואינו משתף פעולה". נוכח קביעה זו, הותיר בית הדין למשמורת את צו המשמורת על כנו. ביום 6.6.2010 התקיים דיון נוסף בעניינו של המערער בבית הדין למשמורת, שבו טען המערער כי יש לו בעיה פוליטית במדינתו. צו המשמורת נותר על כנו.

ביום 13.10.2010 נערך למערער ריאיון ביחידת הטיפול במבקשי מקלט במשרד הפנים (RSD) (להלן: יחידת ה-RSD). בריאיון נכח מתורגמן לשפה האמהרית מטעם חברת שירותי התרגום "פרוטוקול", ואולם לאחר שהמערער שב וטען כי אינו דובר את השפה, נעזרו המראיינים באדם המוחזק במשמורת, הדובר את שפת האורומו. בריאיון טען המערער כי הבעיות שהביאו אותו לעזוב את אתיופיה החלו בשנת 2004. לטענתו, אביו והוא היו בדרכם לביתם, וארבעה חיילים פדראליים תפסו את אביו ונטפלו אליו. לאחר שהאב ניסה לברוח מהחיילים, הוא נורה על-ידי אחד מהם ומת. המערער טען כי הוא אינו יודע מדוע החיילים נטפלו לאביו, וכי האחרון מעולם לא עסק בפוליטיקה. באותה שנה, כך לטענתו, הוא הצטרף למפלגת "אונג" ותפקידו היה לשכנע אנשים להצטרף למפלגה ולפעול נגד הממשלה. פעילות זו נמשכה במשך שנה אחת בלבד עד לבחירות הכלליות שהתקיימו באתיופיה (בחודש מאי 2005). לדבריו, הוא נעצר ארבע-חמש פעמים לאחר מכן למרות שחדל לעסוק בענייני המפלגה. המערער לא ידע לומר באילו בתי כלא הוחזק או את התאריכים שבהם נעצר. לטענתו, הוא נעצר בפעם האחרונה עשרה חודשים לפני מועד הריאיון (קרי: סוף שנת 2009-תחילת שנת 2010) ולאחר מכן הוא שוחרר באדיס אבבה ושב לביתו. באפריל 2009, כך לגרסת המערער, באו שוטרים פדראליים לביתו וקראו לו לצאת. הוא הצליח להימלט דרך הדלת האחורית, אך אחיו יצא לעבר השוטרים, נורה ומת. בנקודה זו, כך לדברי המערער, הוא החליט לעזוב את אתיופיה בשל רדיפת החיילים הפדראליים. הוא אסף כסף משכניו ויצא מאתיופיה דרך העיירה מטמה לסודאן. עקב חששו שממשלת סודאן תגרש אותו חזרה לאתיופיה החליט המערער להגיע לישראל. עד כאן גרסתו.

בעקבות הריאיון, הומלץ לדחות את בקשת המערער למקלט, לאחר שנמצא כי הוא אינו עומד בתנאים הקבועים באמנה הבינלאומית בדבר מעמדם של פליטים משנת 1951 (להלן: אמנת הפליטים). כותב ההערכה התרשם לשלילה ממהימנותו של המערער. בין היתר, צוין כי המערער טען בתוקף שאינו דובר את השפה האמהרית, אך במהלך הריאיון החל לשוחח עם המתורגמן באמהרית וניכר היה כי הוא מבין במידה מסוימת את דבריו; עוד צוין כי טענת המערער בנוגע לפעילותו המפלגתית אינה מתיישבת עם היעדר ידע בסיסי על אודות פעילות המפלגה, ההיסטוריה שלה, דגלה, מקום מושב הנהגתה, וכיוצא באלה; בהמשך נקבע כי חששו של המערער מפני רדיפה איננו מבוסס היטב, וזאת גם אם תתקבל גרסתו בנוגע למעורבות מסוימת במסגרת מפלגתית כלשהי של בני אורומו; זאת, משום שעל רקע מידת מעורבותו כפעיל זוטר במפלגה - גם לשיטתו שלו, אין זה סביר כי הוא יהווה מטרה אישית מבחינת השלטונות. המלצת יחידת ה-RSD הועברה ליו"ר הוועדה המייעצת לענייני פליטים (להלן: הוועדה המייעצת), אשר דן בבקשה ב"סדר דין מקוצר" במתווה שיפורט בהמשך. יו"ר הוועדה המייעצת המליץ למנהל רשות האוכלוסין, ההגירה ומעברי הגבול (להלן: רשות האוכלוסין) לדחות את בקשת המערער למקלט, והאחרון אימץ המלצה זו והחליט על דחיית הבקשה. ביום 21.2.2011 הועבר למערער מכתב דחייה לבקשתו לקבלת מקלט. המערער סירב לקבל את המכתב לידיו.

ביום 30.6.2011 הגיש המערער עתירה מינהלית לבית המשפט לעניינים מינהליים בתל אביב-יפו נגד החלטת מנהל רשות האוכלוסין. בית המשפט לעניינים מינהליים (כב' השופטת מ' סוקולוב) דחה את עתירת המערער. ראשית, נקבע כי העתירה הוגשה בשיהוי ניכר (למעלה מארבעה חודשים מיום מתן ההחלטה בעניינו). לגופם של דברים, קבע בית המשפט כי החלטת מנהל רשות האוכלוסין מצויה במתחם שיקול הדעת הנתון לרשות המוסמכת ולא נפל בה פגם המצדיק את התערבות בית המשפט. נקבע כי קיימים קשיים בגרסתו של המערער ובהתנהלותו המחזקים את קביעת הרשות בדבר חוסר מהימנותו. בין היתר, התייחס בית המשפט לטענת המערער כי הוא אינו דובר כלל את השפה האמהרית, בעוד שבהמשך הוא ציין כי הוא מבין את דברי המתורגמן "רק לא ברמה גבוהה"; כמו-כן צוין כי המערער לא ידע פרטים מהותיים על אודות אופי הפעילות המפלגתית שלה טען, וכי לוחות הזמנים שמסר בדבר מעצרו האחרון אינם עולים בקנה אחד עם גרסתו ביחס למועד יציאתו מאתיופיה. מעבר לכך, סמך בית המשפט את ידיו על ההערכה כי גם לפי גרסת המערער, אין לקבוע כי נשקפת לו סכנה בארץ מוצאו, וזאת על רקע היותו פעיל זוטר בלבד במסגרת מפלגתית של בני אורומו. בית המשפט קמא הפנה להחלטות בתי דין להגירה בבריטניה שבהם נקבע כי מעורבות שולית במסגרת מפלגתית כאמור, אינה מביאה לרדיפה על-ידי המשטר האתיופי. עוד נמצא כי ניתן ללמוד מהריאיון שנערך למערער כי המניע לרצונו להישאר בישראל הוא כלכלי, על רקע קשיים כלכליים של משפחתו באתיופיה. בנוסף, ציין בית המשפט כי המערער לא סיפק הסבר משכנע מדוע לא פנה בבקשה לקבלת מקלט בסודאן, למרות ששהה שם - לפי גרסתו - תקופה של כחצי שנה.

טענות הצדדים

המערער טוען כי הוא נרדף על-ידי השלטון באתיופיה על רקע התנגדותו שלו ושל בני משפחתו לשלטון וניסיונותיהם לקדם את זכויות בני האורומו דרך פעילות במפלגות ה-OLF (Oromo Liberation Front) ו-ONC (Oromo National Congress). לדבריו, אביו ואחיו נרצחו על רקע זה, בית המשפחה נשרף וכל רכושם נגזל מהם על-ידי השלטונות. המערער טוען כי נוכח הסכנה לחייו נמלט מביתו לאדיס אבבה, ובהמשך לסודאן. בשל חששו שמא הרשויות הסודאניות תגרשנה אותו חזרה לאתיופיה, נמלט מסודאן, דרך מצרים, לישראל.

           המערער טוען כי במסגרת הליך בחינת בקשתו למקלט נפלו פגמים המחייבים עריכת שימוע חדש. לדבריו, הראיונות שנערכו לו התקיימו בשפה האמהרית, בשל היעדר מתורגמן לשפת אימו - שפת אורומו, וזאת למרות שהוא אינו דובר אמהרית ברמה טובה. הריאיון האחרון התנהל לכאורה בשפת אורומו תוך היעזרות במוחזק אחר, שאיננו מתורגמן מקצועי, וזהותו לא תועדה בכתובים. פגם זה, במיוחד שעה שהמבקש לא היה מיוצג במסגרת הליכי המקלט, יורד לשורשו של ההליך התקין ומחייב עריכת שימוע חדש.

           המערער מלין בנוסף על הקביעות בדבר חוסר מהימנותו, הנובעות לשיטתו מקשיי התקשורת שנפלו בהליך הריאיון וגם מהיעדר ייצוג. עוד נטען כי יחידת ה-RSD התמקדה בסתירות ואי-דיוקים שוליים, על אף שפסיקת בתי המשפט במדינות השונות קובעת כי חוסר עקביות בעניינים שאינם נוגעים ללב טענת המקלט אינו מלמד על חוסר אמינות ואינו מצדיק דחיית הבקשה למקלט.

           בצד האמור, נטען כי בית המשפט קמא התייחס לפסיקה שאינה עדכנית בכל הקשור לרדיפת פעילי OLF באתיופיה. בית המשפט קבע כאמור כי המערער היה - לכל היותר - פעיל זוטר במסגרת מפלגתית הפועלת לטובת בני האורומו, ולכן אין זה סביר שהוא יהווה מטרה לרדיפה. לדברי המערער, בית המשפט התעלם מהרדיפה בפועל שממנה כבר סבלו המערער ובני משפחתו, וכן מפסיקה עדכנית ודו"חות בינלאומיים הקובעים כי נשקף סיכון לרדיפה גם לאנשים שנחשדו בפעילות או באהדה ל-OLF, גם אם רמת מעורבותם בארגונים אלה היא נמוכה או אפילו כלל איננה קיימת. בנוסף, טוען המערער כי לא היה מקום ליתן משקל לכך שלא פנה בבקשה לקבלת מקלט כאשר היה בסודאן, שכן מדובר במדינה שאין בה מנגנון מקלט מוסדר.

המשיבים סומכים את ידיהם על פסק-דינו של בית המשפט קמא ועל ההחלטות המינהליות בעניינו של המערער.

           אשר לטענות בדבר התרגום הלקוי - המשיבים טוענים כי לא ניתן לספק מתורגמן לכל ניב הקיים במדינות העולם, ולכן נעזרו במוחזק במשמורת שסייע במלאכת התרגום לשפת אורומו. בנוסף, המשיבים טוענים כי המערער מסר בתשאול הראשוני כי הוא דובר אמהרית, וכן כי במהלך הריאיון ביחידת ה-RSD הוא התחיל לדבר בשפה האמהרית עם המתורגמן וניכר היה כי הוא מבין את דבריו. ממילא, כך לשיטת המשיבים, עולה בבירור מתמלול הריאיון כי הוא הבין את תוכן השאלות וטענותיו בדבר אי הבנת ההליך נטענו ללא ביסוס. נוכח האמור, נטען כי כללי הצדק הטבעי לא נפגעו בהליך בחינת בקשת המקלט של המערער.

           המשיבים טוענים כי אין עילה להתערב בקביעת הגורמים המוסמכים - שעליה סמך בית המשפט קמא את ידיו - כי לא ניתן ליתן אמון בגרסאות המערער. המשיבים חוזרים על הנימוקים שעמדו בבסיס ההחלטה המינהלית ופסק הדין של בית המשפט קמא בדבר מהימנות המערער, ומוסיפים כי בני משפחתו של המערער ממשיכים לחיות באתיופיה, ולא נטען כי אלה סובלים מהתנכלות כלשהי, והוא עצמו אף המשיך לשהות - לטענתו - כחצי שנה לאחר שעזב את ביתו מבלי שנטען כי התנכלו לו בתקופה זו.

           המשיבים מדגישים כי די בקביעה בדבר חוסר המהימנות של טענת המערער לפחד מפני רדיפה כדי להשמיט את הקרקע תחת בקשת המקלט כולה. עם זאת, הם מוסיפים כי לא נפל פגם בקביעה כי לא נשקפת סכנה לשלומו של המערער אם ישוב לאתיופיה גם אם תתקבל גרסתו כמהימנה, וזאת על רקע מידת מעורבותו המועטה במסגרות המפלגתיות של בני האורומו. לדברי המשיבים, קביעה זו מעוגנת, הן בכללים המנחים של משרד הפנים הבריטי בנדון, הן בפסיקת בתי המשפט בעולם.

דיון והכרעה

טענותיו של המערער מתחלקות לשניים: ראש אחד של הערעור נוגע לכשלים בהליך בחינת בקשתו למקלט, ובפרט - שירותי תרגום לקויים במהלך הראיונות שנערכו לו. ראשו השני של הערעור נוגע להחלטה שהתקבלה בעניינו של המערער לגופה - לרבות הקביעות בדבר מהימנותו, ועמידתו בתנאי הזכאות למקלט בהתאם לאמנת הפליטים. לדברי המערער, הפגמים הדיוניים שנפלו בהליך הראיונות שומטים את היסודות מתחת לקביעות בדבר מהימנותו ועוצמת טענותיו לרדיפה המצדיקה הגנה לפי אמנת הפליטים; שכן בהיעדר תרגום ראוי של דבריו, לא יכול היה המראיין לגבש עמדה מושכלת בעניינו. לפני שנתייחס בפירוט לסוגיית התרגום בראיונות, כאן המקום לסקור בקצרה את המסגרת המהותית והדיונית לבחינת בקשות למקלט.

כידוע, מדינת ישראל הינה צד לאמנת הפליטים. אמנם, הוראות האמנה והפרוטוקול המתקן לא עוגנו בחקיקה פנימית, אך אין חולק כי המדינה מחויבת בהן. באמנת הפליטים, מוגדר "פליט" כאדם "הנמצא מחוץ לארץ אזרחותו בגלל פחד מבוסס להיות נרדף מטעמי גזע, דת, אזרחות, השתייכות לקיבוץ חברתי מסוים או להשקפה מדינית מסוימת, ואיננו יכול להיזקק להגנתה של אותה ארץ או אינו רוצה בכך בגלל הפחד האמור" (סימן א' לאמנה). מדינה שהיא צד לאמנה, לא תגרש ולא תחזיר "פליט", כהגדרתו לעיל, "אל גבולות הארצות שבהן יהיו חייו או חירותו בסכנה מטעמי גזע, דת, אזרחות, השתייכות לקיבוץ חברתי מסוים או להשקפה מדינית מסוימת" (עקרון ה-non-refoulement, סימן ל"ג לאמנה). העיקרון שאין לגרש אדם למדינה שבה נשקפת סכנה לחייו או לחירותו מעוגן היטב גם בהלכה הפסוקה, והינו חלק מהדין הפנימי בישראל (ראו בג"ץ 4702/94 אל-טאיי נ' שר הפנים, פ"ד מט(3) 843 (1995)). זוהי ההגנה שאותה ביקש המערער לקבל - בקשה שנדחתה כאמור על-ידי המשיבים.