העליון קבע הסדר בנוגע להפעלת טיסות מנתב"ג בשעות הלילה עד לסיום השיפוצים בשדה

השופט א' רובינשטיין:

א.       עניינן של העתירות, טענות העותרת (העומדת בראש פורום הרשויות העוטפות את נמל התעופה בן גוריון) לגבי שינויים שהנהיגו משיבים 6-1 בהסדרי ההמראה בנמל התעופה. העתירה הראשונה (בג"צ 3835/10) עוסקת בהחלטה לצמצם את מדיניות "שעות ההגבלה" - שעות בהן נמנעת המראת מטוסים משדה התעופה על מנת שלא להפריע למנוחת הלילה של תושבי הרשויות הסמוכות - במהלך תקופת עבודות השיפוץ בשדה התעופה, המשתרעות על פני שנים אחדות. העתירה השניה (בג"צ 8615/10) עוסקת בטענת חברת אל-על לפטור מסוים שניתן לה בעבר, ומאפשר לה חריגה מסוימת משעות ההגבלה בלילות שבין ימי חמישי לשישי משיקולים הקשורים לשמירת שבת. עוד נציין, כי בראשית הדרך היו שני הנושאים שלובים זה בזה, כפי שיפורט; ואולם לצורך הבהירות נדון בכל אחת מן העתירות בנפרד.

העתירה הראשונה (בג"צ 3835/10) - רקע

ב.       ביום 8.4.2010 חתם שר התחבורה על החלטה שכותרתה "ניצול מיטבי של תשתיות התעופה בישראל". סעיף 1 להחלטה מורה:

"יצומצמו ההגבלות על המראות מנתב"ג שנקבעו על פי החלטת ועדת השרים לענייני פנים ושירותים מיום 15.7.1997 (פש/15) כך שתותר המראת מטוסים המובילים נוסעים בטיסות מסחריות מנמל התעופה בן גוריון (להלן - נתב"ג) בקיץ בין השעות 1:40 עד 4:50 ובחורף בין השעות 1:40 עד 5:50 לכלי טיס שעל פי תעודת רישוי הרעש שלהם, עומדים במפלסי הרעש הנדרשים...".

לשיטת המשיבים 6-1 (להלן המדינה), שינויים אלה נועדו לאפשר מענה לצרכי הטייס, והפעלה בטוחה של שדה התעופה, גם בתקופת עבודות השיפוץ הנרחבות המתקיימות בשדה; עבודות אשר החלו בשנת 2010 ואמורות להימשך כארבע שנים (ראו תגובת המשיבים לבקשה לצו ביניים מיום 27.5.10).

ג.       ייאמר כבר כאן, גם אם אין חולק על הצורך בהתאמת הפעילות בשדה למציאות הזמנית שאינה מאפשרת ניצול מלא של שני המסלולים וממילא המראות רבות יותר במסלול אחד; ברי כי שינוי מדיניות זה בא במחיר פגיעה ברווחתם - שלוותם - של תושבי הרשויות הסמוכות, והאתגר הוא צמצומה ומזעורה של פגיעה זו ככל האפשר. ברי גם, כי לפתחו של שר התחבורה מונח אתגר האיזון, שכן הוא אחראי לתעופה האזרחית ולמקסום יכולותיה תוך בטיחות מירבית, אך חובתו, כחובת הכל, להיות קשוב אף לרווחת תושבי האיזור, והדברים מובנים.

ד.       ביום 17.5.2010 הוגשה העתירה הראשונה (בג"צ 3835/10), בה נטען כלפי השינוי האמור בשעות ההמראה; ואולי נאמר כבר כאן, כי עצם ההחלטה הבסיסית (או שורת ההחלטות) בעניין איסור ההמראה בשעות ההגבלה מעולם לא הוצגה בפנינו (אם אכן הועלתה על הכתב), ולא מעט מן המחלוקות בין הצדדים נקשרו בשאלה מה היו אותם "הסדרים קודמים" אשר ההחלטה הנזכרת משנה מהם; אולי בחינת "כל המשנה ידו על התחתונה" שבמשפט העברי (משנה, בבא מציעא ו', ב'), אף אם העותרת לא התנסחה בדרך זו. בין היתר נטען בעתירה: (1) כי ההחלטה הנזכרת התקבלה בחוסר סמכות; (2) כי צמצום השעות בהן הוגבלה המראת מטוסים אינו נובע לאמיתו מאילוצים הקשורים לעבודות השיפוץ; (3) כי תכנית המתאר שמכוחה נעשות העבודות התנתה אותן מפורשות בהגבלה על המראות בשעות הלילה; (4) כי ההחלטה מפרה הבטחה שלטונית קודמת, והתקבלה תוך הפרת זכות השימוע; (5) כי ההחלטה פוגעת מעבר לנדרש בזכויותיהם של תושבי הרשויות הסמוכות לשדה התעופה ובבטיחות הטיסה.

צו הביניים בעתירה הראשונה

ה.       יחד עם העתירה הוגשה גם בקשה לצו ביניים, וזו נדונה על ידי השופטת נאור. ביום 27.5.10 הגישה המדינה תגובה רחבה ומפורטת לבקשה לצו ביניים. שני הצדדים המשיכו והגישו כתבי טענות והודעות לגבי צו הביניים. ביום 22.6.2010 ניתן צו ביניים המורה:

"1.        עיינתי בבקשה החוזרת, בתגובה ובתשובה לתגובה ולא ראיתי לעת הזו הצדקה לשנות את החלטתי מיום 27.5.2010 לפיה לא ראיתי לנכון להוציא צו ביניים ככל שמדובר בהמראות ב'שעות ההגבלה' הנדרשות לשם 'שמירה על בטיחות הטיסה, קידום מהלך שדרוג המסלולים וצמצום הפגיעה בנפח הטיסות למינימום ההכרחי' (כאמור בסעיף 3 לתגובה מטעם המשיבים).

2.          עם זאת ניתן בזה צו ביניים האוסר על המשיבים להתיר המראות ב'שעות ההגבלה' כשהדבר נובע אך ורק 'מצרכים תפעוליים של חברות התעופה, ולא מחמת עומס על שדה התעופה' (כאמור בסעיף 17 לתגובה מטעם המשיבים)".

נוסח זה יצר את ההבחנה הבסיסית בין פגיעה בשעות ההגבלה מטעמים הקשורים לעבודות המתבצעות בשדה, לבין פגיעה הנובעת אך מצרכים תפעוליים של חברות התעופה.

ו.       בהמשך הגישה העותרת בקשה לפי פקודת בזיון בית המשפט (14.10.2010), וביסודה טענות להפרת צו הביניים בנוסח האמור. שני הצדדים הגישו הודעות מפורטות, והשופטת נאור קיימה שני דיונים בנוכחות הצדדים (ביום 2.11.10 וביום 8.11.2010). בין הדיונים ניהלו הצדדים משא ומתן במטרה להגיע להסדר מוסכם. הסדר מסוים הוצג בדיון השני, ובסופו הוצא (בהסכמה מסוימת של הצדדים) צו ביניים מתוקן כדלקמן:

"א.        בעונת החורף, שמועדיה נקבעים ע"י ארגון IATA (ארגון חברות התעופה הבינלאומי) יחול ההסדר דלהלן.

ב.          התקבלה בקשה להמראה בשעה המצויה מחוץ לשעות ההגבלה, ואין אפשרות להיענות לה בשל העומס על נמל התעופה - יוצע לחברת התעופה מועד פנוי להמראה מחוץ לשעות ההגבלה, בסמוך ככל הניתן למועד הבקשה. באם חברת התעופה מסרבת לקיים את ההמראה במועד שהוצע לה, יוצע לחברת התעופה לקיים את ההמראה בשעות ההגבלה, סמוך ככל שניתן לתחילתן או לסופן.

ג.          כאשר מדובר בבקשה לסדרת טיסות של חברת תעופה (כמוגדר ע"י IATA) לאורך פרק זמן ממושך, ייחשב עומס בנמל התעופה בחלק מהסדרה כקובע לגבי הסדרה כולה.

ד.          הבדיקות כולן תבוצענה במועד הגשת הבקשה.

2.          לגבי השעות 05:00-02:00: במקרים חריגים יוכל מנהל רת"א או מי שיוסמך על ידו להתיר חריגה מהאמור לעיל בהחלטה מפורטת ומנומקת שהעתק ממנה יומצא לתיק בית המשפט ולעותרת".