השופטת ע' ארבל:
ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה בת''א 1328/95 (כבוד השופט י' עמית) מיום 8.7.2007, אשר דחה את תביעת המערער וקבע כי אין לחייב את המשיב על פי כתב ערבות מתמדת שנחתם לכאורה על ידי יורם הורוביץ ז"ל.
1. בנק לאומי לישראל בע''מ (להלן: המערער או הבנק), הגיש תביעה בסדר דין מקוצר נגד מעיינות הגליל המערבי סחר בע''מ (להלן: החברה), ונגד יתר המשיבים בתיק זה, אשר היו ערבים לחובה של החברה על פי כתבי ערבות מתמדת ללא הגבלה בסכום. יצויין כי בערעור שבפנינו המשיבים 1-5 הם משיבים פורמליים. ההליכים התנהלו במספר שלבים. ראשית, נקבע כי יש לקבל את תביעת המערער נגד המשיבים 1-5. בהמשך נדחתה טענת "פרעתי" שהעלו המשיבים וניתן נגדם פסק דין חלקי לפיו התקבלה תביעת המערער. הערב יורם הורוביץ (להלן: המנוח) התכחש לחתימה אשר הופיעה בכתב הערבות שיוחס לו במהלך המשפט (להלן: כתב הערבות) ולכן ניתן בעניינו פסק דין נפרד, שהוא העומד במוקד ערעור זה. המנוח נפטר במהלך ההליכים אך טרם מותו הספיק לתת תצהיר עדות ראשית ואף להיחקר בעניין זה, ובמקומו ניצב עתה בהליך זה עזבונו.
2. בית המשפט המחוזי קבע שהמשיב איננו ערב לחובות החברה. בית המשפט מצא כי על פי הראיות שבפניו לא עמד המערער בנטל השכנוע המוטל עליו להוכיח כי החתימה על כתב הערבות הייתה של המנוח או נעשתה באישורו ובהסכמתו. זאת, לאחר שבית המשפט דחה את חוות הדעת הגרפולוגית שהוגשה על-ידי המשיב, וביסס את החלטתו בעיקר על מספר פרטים "מיוחדים", אשר נמצאו בכתב הערבות עליו חתם לכאורה המנוח אולם נעדרו מכתבי הערבות של המשיבים 2-5 (להלן: כתבי הערבות האחרים). כך, למשל, כתב הערבות עליו חתום לכאורה המנוח היה היחידי אשר הופיעו בו סימונים של האות X ליד כל מקום שבו נחזית חתימת המנוח. בנוסף, בניגוד לכתבי הערבות האחרים, בכתב הערבות עליו חתם לכאורה המנוח הופיעו מתחת לכותרת "ערבות מתמדת ללא הגבלה בסכום" שתי חתימות לכאורה של המנוח ולא אחת כביתר כתבי הערבות. שוני נוסף הוא כי בכתבי הערבות האחרים מולא התאריך על ידי הפקיד שערך את המסמך, מה שאין כן בכתב הערבות עליו חתם לכאורה המנוח. מאפיין מיוחד נוסף מצא בית המשפט בכך שכתובת המנוח אשר הופיעה על כתב הערבות הייתה ברחוב "קרן", ציון שאינו תואם באופן מלא את כתובתו של המנוח ברחוב "מנדל קרן" כפי שמופיע בתעודת הזהות שלו. בית המשפט קבע כי פקידי המערער שהובאו לעדות לא סיפקו הסברים מספקים לסימנים הייחודיים האמורים בכתב הערבות. משכך העריך בית המשפט כי כתב הערבות שמיוחס למנוח הוצא מסניף המערער בשעת החתימה עליו, וקבע כי המערער לא הוכיח שהמנוח הוא שחתם על כתב ערבות זה.
מכאן הערעור שבפנינו.
טענות המערער
3. המערער סבור כי הוא עמד בנטל השכנוע להוכיח כי המנוח הוא שחתם על כתב הערבות. לשיטתו, העדים שהובאו על-ידו פירטו באופן מעמיק את נוהלי העבודה שלהם, מהם ניתן היה ללמוד כי כתב ערבות נחתם בהכרח בתוך סניף הבנק וכי על הערב להזדהות לפני חתימתו על כתב הערבות בפני פקיד הבנק. בנוסף טוען המערער כי העדויות בדבר קיום נוהג בנקאי להחתמת בעלי מניות בתאגיד בערבון מוגבל, מחזקות את המסקנה כי המנוח, אשר החזיק במניות החברה, נדרש על-ידי המערער לחתום על כתב ערבות לטובת מתן אשראי לחברה. המערער מסביר שחלוף הזמן ממועד עריכת כתב הערבות והחתימה עליו עד למועד המשפט, מנע מעדיו לזכור את הנסיבות המדויקות של החתימה על כתב הערבות, אך הוא גורס כי עדויות פקידיו לא נסתרו ובית המשפט לא מצא פגם במהימנותם.
עוד טוען המערער כי המנוח מסר גרסה לאקונית לנסיבות המקרה. גרסה זו אינה מספקת כל הסבר אפשרי באשר לנסיבות החתימה בשמו של המנוח על כתב הערבות. המנוח לא הגיש כל תלונה למשטרה על זיוף חתימתו, ולא טען כי החתימה נעשתה שלא בהרשאתו. כל אלה אינם מתיישבים עם גרסת המנוח. לטענת המערער, המנוח אף לא הגיב במהלך השנים למכתבי תזכורת בדבר קיומה של הערבות שנשלחו לו. המערער מטעים כי גרסת המשיב נחלשה לאור דחיית בית המשפט את חוות הדעת הגרפולוגית שהציג, ואף בשל העובדה כי בניגוד לטענתו, היה למנוח עניין בהצלחת החברה בשל החזקתו בלמעלה מ-600 ממניות החברה.
4. המערער מוסיף וטוען כי לא היה מקום לקבוע על-פי הסימנים ה"מיוחדים" בכתב הערבות כי קיים יסוד סביר להניח כי כתב הערבות נחתם מחוץ לסניף, ומכל מקום סימנים אלו אינם מצביעים על כך שהחתימה על כתב הערבות מזויפת. לטענתו, גרסת מר אברהם קביצל אשר שימש כמנהל המחלק המסחרית בסניף (להלן: מנהל המחלקה), ואשר ערך את כתב הערבות והעיד מטעם המערער במשפט, ולפיה סימון ה-x על כתב הערבות נעשה על-ידי אחד מפקידי הבנק במטרה להנחות את הערב היכן עליו לחתום על כתב הערבות, מספקת הסבר הולם לסימונים אלה על כתב הערבות שעליו מתנוססת חתימת המנוח. הסבר זה מתחזק לטענתו נוכח העובדה שמנהל המחלקה, אשר ערך את כתב הערבות והחתים עליו את המנוח לא היה רגיל בהחתמה של ערבים על מסמכי ערבות. יתרה מזאת, טוען המערער כי סימון באות x על-ידי פקידי בנק במקומות המיועדים לחתימה על טופסי הבנק הוא דבר שגרתי ונפוץ, ולכן הופעתם של סימנים אלה בכתב הערבות, בהעדר ראיות נוספות, איננה מצביעה על כך שכתב הערבות הוצא ונחתם מחוץ לסניף הבנק. המערער סבור עוד כי לא היה מקום לייחס חשיבות לכך שמופיעות על כתב הערבות שתי חתימות מתחת לכותרת כתב הערבות, ומכל מקום אין בכך כדי לגרוע מאותנטיות חתימת המשיב. עוד טוען המערער כי כתב הערבות בוייל בתאריך 14.10.91, מועד זהה למועד המצויין על גבי כתב הערבות כמועד חתימת המנוח. משכך, אין משמעות לעובדה כי תאריך כתב הערבות מולא על ידי הגב' טובה הלוי, פקידה בסניף (להלן: הפקידה או פקידת הבנק) ולא על-ידי מנהל המחלקה. כמו כן טוען המערער כי העובדה ששם הרחוב שבו מתגורר המנוח הופיע על-גבי כתב הערבות באופן מקוצר הוא מעשה שנהוג על-ידי הבריות, ואינו מהווה ראיה מספקת להעיד כי כתב הערבות נחתם מחוץ לסניף הבנק. המערער מדגיש כי ייתכן והמנוח הזדהה על-ידי מסמך אחר, לרבות מסמך של רשם החברות שבו מופיעה כתובתו במתכונתה המקוצרת.
טענות המשיב
5. לטענת המשיב אין להתערב בקביעותיו של בית המשפט קמא. לטעמו, המערער לא עמד בנטל השכנוע באשר לכך שהחתימה על כתב הערבות היא של המנוח. לשיטתו, הגרסה שמסר המנוח היא כי הוא לא ביקר בסניף הבנק הרלוונטי ולא חתם על כתב הערבות, כאשר מנגד לא הובאה עדות פוזיטיבית כלשהי אשר תצביע על היפוכם של דברים. יתרה מכך, גרסת המנוח נתמכה לטענתו בחוות דעת של גרפולוג, אשר קבע כי אין זהות בין החתימות על גבי כתב הערבות לבין חתימות אותנטיות של המשיב. לטעמו, היה מקום לייחס משקל לחוות דעת זו, במיוחד לאור העובדה שבית המשפט עצמו ציין כי קיימים הבדלים בין חתימתו האותנטית של המנוח לחתימה המיוחסת לו בכתב הערבות. מכל מקום מדגיש המשיב כי בית המשפט היה רשאי לערוך בעצמו השוואה ויזואלית כדי לבחון את אמיתות החתימה.
עוד טוען המשיב כי אין בפי המערער הסבר לכך שהסימנים המיוחדים שהופיעו בכתב הערבות האמור לא הופיעו כלל בכתבי הערבות האחרים. עיקר הסבריו של המערער באשר להימצאות סימנים אלו אינו מעוגן כלל בחומר הראיות, ואין בפיו כל מענה ביחס להתרשמות בית המשפט מן ההבדלים הבולטים בין חתימתו האותנטית של המשיב לבין החתימה המיוחסת לו בכתב הערבות. לבסוף טוען המשיב כי אין לייחס כלל משקל לעדויות שהובאו מטעם המערער, בשל סתירות וחוסרים שהיו בהן. כך, למשל, מציין המשיב כי הפקידה שהוזכרה לעיל טענה בתחילת עדותה במשפט כי היא זו שהקלידה את הנתונים למערכת אך בהמשך חזרה בה מכך.
דיון והכרעה
6. כידוע, במצב שבו אדם מתכחש לחתימתו על כתב ערבות, נטל השכנוע בנוגע להוכחת אמיתות החתימה מוטל על כתפי הטוען לכך (ע''א 1986/92 מדינת ישראל נ' אבו סאלח, פ''ד נ(1) 499 504 (1996) (להלן: פרשת אבו סאלח); ע''א 316/79 חמדאן נ' ליאני, פ''ד לד(2) 309 312 (1979); ע''א 5293/90 בנק הפועלים בע''מ נ' רחמים בע''מ, פ''ד מז(3) 240 261 (1993) (להלן: פרשת בנק הפועלים); יואל זוסמן דיני שטרות 40 (מהדורה שישית, 1983) (להלן: זוסמן-שטרות); חריג לכלל זה קובע כי נטל השכנוע לא יעבור כאשר ההתכחשות לחתימת אדם על כתב ערבות עולה מתצהירו של אחר מזה שחתם, כפי שנקבע בע''א 475/64 מנדי נ' קודלר, פ''ד יט(2) 696 699 (1965)). נטל השכנוע כבד יותר כאשר מדובר על תביעה נגד עזבונו של אדם (ע''א 125/89 בלס נ' עיזבון המנוחה רוזה רוזנברג (לא פורסם, 5.7.1992). ואולם, כלל זה סייג בצידו: משהוגשה התביעה כאשר המנוח עוד היה בחיים ומשהוגש תצהיר עדות ראשית שלו, עליו הוא אף נחקר, אין צורך לעמוד בנטל נוסף זה, וכך גם בענייננו.
7. קיימות מספר דרכים מקובלות להוכיח כי אדם אכן חתם על כתב ערבות (פרשת אבו סאלח, עמוד 505; פרשת בנק הפועלים, עמוד 261; אליהו הרנון דיני ראיות 143-145 (1984) (להלן: הרנון)). הדרך האחת היא כאשר קיימת עדות ישירה למעמד החתימה. דרך אחרת היא על-ידי השוואה בין החתימה השנויה במחלוקת לבין חתימתו של אותו אדם, הידועה כאמיתית. בהשוואה זו יכול בית המשפט להסתמך הן על מראה עיניו והן על חוות דעת של גרפולוג מומחה. דרך אפשרית נוספת היא לזמן עדים אשר יעידו באורח בלתי אמצעי ומתוך הכרות עם חתימתו של אותו אדם, כי אכן מדובר בחתימתו. דומה כי דרכים אלו אינן בבחינת רשימה סגורה וייתכנו דרכים נוספות אשר באמצעותן ניתן יהיה להוכיח את אמיתות חתימתו של אדם על כתב ערבות, ובלבד שיכללו אלמנטים ראייתיים חיצוניים למסמך שהחתימה עליו שנויה במחלוקת, וכפי שכתב הנשיא שמגר:
"המכנה המשותף לדרכי הוכחה אלה הוא קיומם של אלמנטים ראייתיים חיצוניים למסמך שבמחלוקת, השופכים אור על זהות עורך המסמך או החתום עליו. הווי אומר, כאשר מתגלעת מחלוקת בכגון דא, אין די במסמך עצמו כדי ללמד, ולו לכאורה, מיהו החתום עליו, והצד אשר עליו מוטל נטל השכנוע חייב להניח נדבכים ראייתיים נוספים, אשר ביחד עם המסמך יהיה בהם די כדי להרים את הנטל האמור." (פרשת בנק הפועלים, עמוד 262).
עוד יש להניח כי דרכי הוכחה נוספות כאמור תידרשנה בעיקר מקום שבו מדובר על כתבי ערבות אשר נחתמו לפני שנים רבות. במקרים אלו, יקשה לצפות מעורך המסמך, אשר לרוב הינו פקיד בנק העורך מספר רב של מסמכים מסוג זה במסגרת עבודתו, לזכור את מעמד החתימה ואת פרטיו.
8. לטעמי, במקרה דנן הציג המערער אלמנטים ראייתיים חיצוניים למסמך שדי בהם כדי לעמוד בנטל השכנוע, כפי שקבע בית משפט קמא. העדים שהובאו מטעם המערער לא זכרו אמנם באופן ישיר את מעמד החתימה, ואף לא את המנוח עצמו עקב חלוף השנים הרבות, אך הם פירטו את נהלי העבודה בבנק בנוגע לכתבי ערבות בכלל ובנוגע לכתבי ערבות מסוג זה בפרט. לעדויות אלה מצטרפות ראיות נוספות שהביא הבנק ומובילות יחדיו, כמכלול, למסקנה כי הבנק עמד בנטל השכנוע אשר הוטל עליו. כך, למשל, העידו מנהל המחלקה ופקידת הבנק כי במסגרת עבודתם בבנק נהגו להחתים את הערב לאחר שהציג תעודה מזהה על כתב הערבות בתוך סניף הבנק דווקא, וכי לא סטו מנוהג זה אף לא במקרים חריגים. כמו כן הוסיף מנהל המחלקה כי חתימת המערער על כתב הערבות נעשתה בהתאם לנוהלי הבנק לפיהם יש להחתים בעלי מניות בתאגידים בעלי ערבות מוגבלת על כתב ערבות מתמדת ללא הגבלה בסכום, ולראיה כלל בעלי המניות במקרה דנן אכן חתמו על כתבי ערבות שכאלה. בנוסף הציג המערער בפני בית המשפט מכתב התראה אשר נשלח למנוח ערב הגשת התביעה בנוגע לכתב הערבות, מכתב אשר לא זכה לתגובה. על אלה מתווספות נסיבות המקרה - מדובר על חברה שלפי קביעות בית המשפט קמא, בנו של המנוח משמש בה הרוח החיה כמנהלה. המנוח החזיק בכ-3% ממניות החברה, ונמצא כי לא הייתה לו התנגדות עקרונית לחתום על כתבי ערבות.
לטעמי, עדויות וראיות אלה עשויות לבסס יחד מסקנה כי המערער עמד בנטל השכנוע. בית המשפט קמא אף הוא קבע כי לכאורה די בראיות אלו כדי לקבוע שהמערער עמד בנטל השכנוע שהוטל עליו. ואולם בסופו של דבר מצא כי נטל השכנוע לא הורם, וזאת לאחר בחינת כתב הערבות והשוואתו לכתבי הערבות האחרים. עיקר הערעור נסב סביב המסקנות שהסיק בית המשפט לאחר בחינת כתב הערבות והשוואתו לכתבי הערבות האחרים, אליהן אדרש להלן.