השופט א' רובינשטיין:
א. ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופטת חיימוביץ) בת"פ 8493-03-11 מיום 25.1.12, בגדרו הושתו על המערער (יליד 1963) 44 חודשי מאסר בפועל, בניכוי ימי מעצרו, מאסר מותנה של 12 חודש, וכן חולט רכבו. עיקר עניינה של הפרשה - שתי עסקאות סמים (קוקאין) מול סוכן משטרתי.
רקע והליכים
ב. המערער הורשע (ביום 10.10.11) על פי הודייתו בכתב אישום מתוקן במסגרת הסדר טיעון, בעבירות - בשני אישומים בהתאמה - של סיוע לסחר בסמים (לפי סעיף 13 לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973 וסעיף 31 לחוק העונשין, תשל"ז-1977), וסחר בסמים (לפי סעיף 13 לפקודה). על פי עובדות כתב האישום המתוקן, היה המערער מעורב בשתי עסקאות סמים מול סוכן משטרתי; ביום 25.8.10 סייע לאחר למכור לסוכן כ-90 גרם קוקאין בתמורה ל- 27,000 ש"ח. ביום 14.9.10 מכר המערער לאותו סוכן 100 גרם קוקאין בתמורה ל-24,000 ש"ח. לא הוסכם על העונש, אך בדיון ביום 24.1.12 הודיעו הצדדים על הסכמה בעניין חילוט הרכב.
גזר הדין של בית המשפט קמא
ג. בדיון בפני בית המשפט המחוזי (ביום 24.1.12) עתרה המשיבה להשית על המערער עונש מאסר ממושך ועונשים נוספים. בית המשפט המחוזי הטיל את העונשים המצוינים מעלה והטעים, כי מדובר בעסקאות סמים - שאינן פעוטות - בקוקאין שהוא סם קשה ויקר; כי לא מדובר באירוע חד פעמי אלא בהתנהגות החוזרת על עצמה המלמדת שהמערער שב לדרך הרעה, אותה - לטענתו - זנח (למערער עבר פלילי מכבר, אליו נשוב), מנגד נשקלו לקולה הודייתו המהירה של המערער ונסיבותיו האישיות, ביניהן מצבו הכלכלי הקשה, שייתכן כי דירדר אותו לעבירות; אך נאמר, כי אין בכך כדי להצדיק את המעשים - וכי הפסיקה הביעה עמדתה בדבר הצורך בענישה מחמירה לכל המעורבים בתהליך הפצת הסמים, לרבות הבלדרים.
הערעור והליכיו
ד. כלפי גזר דין זה הוגש הערעור שבפנינו, ובו נטען, כי שגה בית המשפט המחוזי משהחמיר עם המערער והשית עליו עונש כבד של מאסר בפועל ונמנע ממתן משקל משמעותי לנסיבותיו האישיות. כן נטען, כי אין מחלוקת על חומרת העבירות, אולם לפי עקרון הענישה האינדיבידואלית יש להידרש לנסיבות העבירה ולנסיבותיו האישיות של המערער; נאמר, כי בנידון דידן מדובר בהסתבכות פלילית קצרה שנמשכה שלושה שבועות בלבד, ושאירעה נוכח משבר כלכלי כבד אשר פקד את המערער, לרבות חובות למלוים בשוק האפור. נטען איפוא, כי מדובר במעידה שלא על רקע בצע כסף אלא נוכח מצוקה קשה ואמיתית. עניין זה נלמד - כך נטען - מהחלטת המשיבה לתקן את האישום הראשון ולהאשים בו את המערער בסיוע בלבד. עוד נטען, כי גם נסיבותיו האישיות של המערער, ביניהן פעולותיו בעבר במסגרות חינוכיות (מדריך נוער רחוב) ומצבה של משפחתו, מצדיקות הקלה בעונשו; וכי ניתן משקל יתר לעברו הפלילי של המערער, שכן זה כולל עבירות שנעברו בשנות ה-80 וה-90 למאה הקודמת, ומאז ועד למקרה הנוכחי ניהל המערער אורח חיים נורמטיבי.
ה. לבסוף טען המערער, כי גם בהשוואה לכתבי האישום האחרים שנולדו במסגרת עבודתו של אותו סוכן משטרתי, מדובר בגזר דין מחמיר. בת"פ 6748-03 מדינת ישראל נגד אל-אעסם הושתו על הנאשם 34 חודשי מאסר בפועל, ונטען שלזכותו אינן מתקיימות הנסיבות המקלות העומדות שלזכות המערער; בת"פ 8469-03-11 מדינת ישראל נ' אבו-רקייק הורשע הנאשם - כך נטען - בעבירות חמורות ביחס למערער (שתי עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, שתי עבירות של סחר בסמים ועוד שלוש עבירות של החזקת סם, הספקת סם ותיווך בסחר בסמים) והושתו עליו 54 חודשי מאסר בפועל, וגם שם - כך נטען - לא עמדו לטובת הנאשם אותן נסיבות מקלות. יצוין כי בעניין אבו-רקייק עירערה המשיבה על קולת העונש (ע"פ 6747/11, שעודנו תלוי ועומד).
ו. בדיון בפנינו (ביום 5.11.12) חזר בא כוח המערער על טיעוניו, כי יש ליתן משקל הולם לנסיבות העבירה ולנסיבותיו האישיות. הודגש, כי הוא לא פעל ממניעי התעשרות כלכלית, והסתבך בניסיון לפדות חוב; באשר לנסיבותיו האישיות הוזכר כי אמו חולה בסרטן. המשיבה טענה מנגד, כי גזר הדין מאוזן ואינו מצדיק התערבות. נטען, כי אמנם חלף זמן ממושך מאז הסתבכותו האחרונה של המערער בפלילים בטרם פרשה זו, אך אין מדובר במקרה בודד, וכי גם במסגרת הפרשה הנוכחית מדובר בעבירות שנעברו בהפרש זמנים קטן. המשיבה טענה, כי אין להשוות את עניינו של המבקש למקרים האחרים שהוזכרו בזיקה לסוכן, שכן אין מדובר באותה פרשה, אלא בפרשות שונות שביניהן רק מכנה משותף אחד והוא אותו סוכן, ולכל מקרה נסיבותיו. המערער עצמו ביקש להוסיף כי נקלע לקשיים כלכליים, והמעידה הנוכחית אינה מלמדת על חזרתו לדרך הרעה בה הלך לפני שני עשורים, שכן גידל משפחה וחי חיים נורמטיביים.
הכרעה
ז. אחר העיון לא ראינו מקום להתערבות בגזר הדין קמא. כידוע התערבות ערכאת הערעור בגזר דינה של הערכאה הדיונית באה במשורה. המקרה דנא אינו מצדיק התערבות.
ח. מדובר בשתי עסקאות סמים משמעותיות בסם קשה, שבאחת שימש המערער כמסייע - בלדר - ובאחרת כסוחר; והעובדה משכבר הימים נאמר גם לגבי בלדרים:
"על נגע הסמים המכלה כל חלקה טובה בקרב רבים, גם בארץ, אין צורך להרחיב את הדיבור. ככל שחשוב לפגוע ישירות בספקי הסם ובמפיציו... ככל שיוחמרו העונשים על בלדרים אלה, כך יש סיכוי שתפחת להיטותם להיענות לאותן הצעות" (ע"פ 226/89 זפה נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 15.3.90) השופט אלוני).
אין מנוס; על מערכת אכיפת החוק להרתיע על ידי ענישה מחמירה גם אנשים דוגמת המערער, שנסיבותיהם האישיות תרמו כטענתם להידרדרותם לדרך זו, והכל כדי לשים מכשולים בדרכו של נגע הסמים, בין כסוחרים בין כמסייעיהם. בשוותו לנגד עיניו את נסיבותיו של נאשם בעבירות סחר בסמים ודומותיהן, על בית המשפט לשוות לא פחות לנגד עיניו גם את הקרבנות שהרשת הרעה נפרשת לרגליהם, ושכל חוליה בשרשרת תורמת לה.
ט. איננו מקלים ראש בנסיבות חייו הקשות של המערער ובמצוקתו, אולם אין זה "כרטיס לענישה מקלה". המערער עמד עד כה, כולל בתיק זה, 16 פעמים לפני בתי המשפט, מאז גיל 17. לאורך שנים ריצה מאסרים, בעיקר בעבירות סמים ורכוש. אכן, ב-1993 חדל ממעשיו, אך בשנות האלפיים, גם אם לא נידרש לעבירת תכנון ובניה, חטא בעבירות שבתיק זה וגם בעבירת החזקת סמים לצריכה עצמית (2008). המערער טען כי מדובר במעידה; אולם הוא לקח חלק בשתי עסקאות שונות תוך זמן קצר, וגם על מעידות "חד פעמיות" או "דו פעמיות" יש לתת את הדין. בית המשפט קמא שיקלל בגזר דינו - כאמור - את הנסיבות לקולה, ביניהן הודיית המערער בעבירות ונסיבותיו, ואין הצדקה כעת להקלה נוספת; אין העונש חורג מן הראוי והמקובל, כפי שהטעימה השופטת ארבל בפרשה אחרת:
"אכן, מלאכת גזירת העונש נעשית בהתאם לעקרון הענישה האינדיבידואלית ואת העונש שומה על בית המשפט "לתפור" למידותיו של העבריין שבפניו. ואולם, אין משמעו של דבר כי שיקולים כלליים דוגמת השיקול של הרתעת הרבים אין להם מקום בגזירת העונש. מדובר בשאלה של מידה, של תמהיל בין מכלול שיקולי הענישה. כאשר בעבירות סמים עסקינן, לא ניתן להתעלם מהחובה המוטלת עלינו כמערכת וכחברה להיאבק בנגע הסמים. פן חשוב של מאבק זה הינו הטלת עונשים מחמירים על מי שבוחרים לעסוק בסחר בסמים. הסחר בסמים מסוכנים הינו אמצעי קל ונוח לעשיית רווחים נכבדים. ענישתם של מי שסחרו בסמים מסוכנים צריכה ליתן מענה גם לפיתוי זה ובמילים אחרות - על מי אשר שוקל לשלוח ידו בסחר בסמים להעמיד לנגד עיניו לא רק את הפיתוי לשלשל לכיסו סכומי כסף נכבדים אלא גם את הסיכון של שהיה ממושכת מאחורי סורג ובריח... מהעובדה שהמשיב ביקש להתחיל בלימודים לא ניתן להסיק כי הוא לא ישוב ויעסוק בסחר בסמים אם ישוב וייקלע למצוקה כלכלית... בנוסף, ראוי כי יועבר מסר ברור למשיב ולעבריינים פוטנציאליים אחרים, כי סחר בסם מסוכן על רקע מצוקה כלכלית, גם אם לא באופן שיטתי, יביא על מבצעו עונש משמעותי. לא ניתן גם להתעלם מכך שעל אף שמדובר במעשה בודד, הוא הרסני לעשרות שיכולים היו לרכוש את מנות הסם מהכמות שמכר המשיב. להיבטים אלה אנו סבורים כי ראוי ליתן ביטוי בעונש" (ע"פ 6373/06 מדינת ישראל נ' עווד אלנשמי (לא פורסם, 6.9.06), פסקה 5).
י. לבסוף יצוין, כי חרף טיעוני המערער, עיון השוואתי בגזרי הדין שניתנו במסגרת כתבי האישום שהוגשו על בסיס עבודתו של הסוכן המשטרתי, על פי טבלה שנמסרה על-ידי הפרקליטות, אינו מלמד כי ענישתו חורגת במידה המצדיקה התערבות. יתר על כן, כפי שטענה המשיבה - למעשה אין בין מקרים אלה מכנה משותף מלבד זהות הסוכן. ועוד, כלל אחדות הענישה ומנגד, כמשלים, כלל הענישה האינדיבידואלית, נועדו להבטיח התאמה ראויה בין המעשה, העושה והעונש - אך אין הם מבטיחים לנאשם ענישה בנוסחה מוגדרת מראש. עקרון אחידות הענישה מצוה, כי אחריות משותפת לעבירות תבוא לידי ביטוי בעונש דומה שיוטל בעתיד (ע"פ 9937/01 חורב נ' מדינת ישראל, פ"ד נח(6), 738, 752 (2004)). אך גם עיקרון זה כאמור "אינו חזות הכול ויכול שייסוג מפני עקרונות וערכים אחרים" (ע"פ 6672/03 קמינסקי נ' מדינת ישראל, פ"ד נח(2) 441, 447 (2003) מפי השופט לוי). נסיבותיו של נאשם אחד לקולה או לחומרה בשונה משל נאשם אחר, עלולות להשפיע על העונש שיושת עליו (ע"פ 5640/97 רייך נ' מדינת ישראל, פ"ד נג(2) 433, 470 (1999)). בנידון דידן אין מדובר בשותפים לאותה פרשה, אלא לכל היותר במכנה משותף אחד שאף הוא אינו מכריע לבדו בעניין העונש. בהשוואת עונשו של המערער לרף הענישה המקובל בעבירות כגון דא, בשקלול נסיבות המקרה ונסיבותיו האישיות, לצד הפן ההרתעתי - נהג בית המשפט קמא כדבעי. יש לקוות כי המערער יפיק את הלקח מן הפרשה, ואם אכן - כפי שטען - נחוש הוא לשנות דרכו למען משפחתו, יימנע ממעשים דומים בעתיד; התנהגות נאותה במאסרו תוכל לעמוד לזכותו, בלא שניטע מסמרות.
י"א. איננו נעתרים איפוא לערעור.