העליון אישר: פוליסת "כל הסיכונים" הוגבלה לגבולות מדינת ישראל - היהלומן לא יזכה לתגמולי הביטוח

השופט ס' ג'ובראן:

1.       לפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (א 2427/02, כבוד השופטת ע' ברון), מיום 14.7.2009 במסגרתו נדחתה תביעת המערער לתשלום תגמולי ביטוח מאת המשיבים.

הרקע העובדתי

2.        המערער הינו יהלומן במקצועו וחבר בבורסת היהלומים הישראלית בע"מ הממוקמת בעיר רמת גן (להלן: הבורסה). בתקופה שבין יום 25.5.2001 ליום 24.5.2002 ביטחו המשיבים את עסקי היהלומים של המערער לפי פוליסת ביטוח מסוג "כל הסיכונים" בשם "Jewellers Block Insurance" (צורפה לתיק המוצגים וסומנה 1, להלן: הפוליסה). בסעיף 1 לפרק הראשון לפוליסה ביטאו הצדדים את הסכמתם באשר לסיכונים והרכוש המבוטחים, והגבילו את תחולתה של הפוליסה לאובדן או נזק שאירעו בישראל, בזו הלשון:

"Stock and merchandise used in the conduct of the insured's business and bank notes, whether the same be the property of the insured or entrusted to him or them for any purpose whatsoever AGAINST LOSS OR DAMAGE ARISING FROM ANY CAUSE WHATSOEVER, (subject to the terms, conditions and limitations of this certificate).

SUM INSURED: USD 5,000,000

Territorial Limits

Where it is not the subject of any other insurance effected by the Insured the property insured by this item is covered while within, or in transit within or between the territorial limits specified below but subject always to the terms, conditions and limitations of this Certificate.

Israel."

(ההדגשות במקור - ס' ג'').

           היקפה הטריטוריאלי של ההתחייבות הביטוחית צומצם אף יותר במסגרתו של סעיף (B) לפרק השני לפוליסה שכותרתו SPECIAL LIMITS (המצמצם בנוסף גם את היקפה הכספי של ההתחייבות הביטוחית). נקבע שם, כי האחריות באשר לטובין המסחריים תקפה רק כאשר אלו מצויים בתחומי הבורסה. בסעיף 1(b) לפרק השלישי לפוליסה שכותרתו EXCLUSIONS נקבע סייג רלוונטי לענייננו (להלן: סייג התרמית מאת לקוח או ברוקר) לפיו:

"This insurance does not cover:

1.    loss or damage by theft or dishonest deception committed by:

(a)   [...]

(b)   Any customer or broker or broker's customer or agent in respect of property entrusted to them by the Insured, his or their servants or agents."

           במהלך חודש אוגוסט 2001 ביקש המערער להוסיף אדם עימו עמד בקשרי עסקים - עידו מזכרת שמו (להלן: מזכרת) - כמבוטח נוסף במסגרת הפוליסה. בקשתו של המערער נענתה וביום 5.9.2001 נשלחה אליו, על ידי סוכנת הביטוח שלו, תוספת לפוליסה (צורפה לתיק המוצגים וסומנה 2, להלן: התוספת) המציינת את מזכרת כמבוטח נוסף. 

3.        ההיכרות בין המערער למזכרת - חבר בורסה בעצמו - הייתה ארוכת שנים ובמהלכה נקשרו השניים בעסקאות שונות אשר לבשו אופי דומה. המערער היה מעביר למזכרת חבילות יהלומים על מנת שזה ינסה למוכרן ללקוחותיו במדינות המזרח הרחוק ובארצות הברית. מזכרת היה חותם כנגד חבילות היהלומים על תעודת משלוח (בה פרטי הסחורה שלקח) ושם פעמיו אל מעבר לים, להציע שם מרכולתו. תמורתו של המערער בעבור חבילות היהלומים סוכמה מראש, בעוד שרווחיו של מזכרת היו תלויים בדלתא שבין התמורה המגיעה למערער לבין מחיר המכירה שהשיג מלקוחותיו. עם שובו לישראל, היה מזכרת משיב למערער את חבילות היהלומים שלא עלה בידו למכור ושלא היה לו עניין עוד בהחזקתן. בעבור חבילות היהלומים שנמכרו היה מזכרת מעביר למערער פתקי קנייה (מסמכים המפרטים את פרטי העסקה, עמ' 312 לפרוטוקול הדיון בבית המשפט המחוזי (להלן: הפרוטוקול) מיום 9.12.2007) ושיקים אישיים לפירעון בתוך 60 ימים - הם תקופת האשראי עליה הסכימו. בהגיע מועד הפירעון הוא היה מחליף את השיקים המעותדים שנתן באמצעי תשלום שונים, ובהם העברה בנקאית או תשלום במזומן. למערער לא הייתה ידיעה אישית לגבי זהות הקונים ומחיר המכירה הסופי, ולעניין זה הוא נסמך על דיווחיו של מזכרת. כך היו נוהגים השניים משך שנים ואט-אט נרקם ביניהם אמון הדדי. תדירותן של העסקאות בהן נקשרו ושווי היהלומים בהם סחרו הלכו וגברו, והגיעו לשיאם בשנים 2001-2000. נוכח שיתוף הפעולה המתחזק, דאג המערער לקבל בטחונות נוספים ממזכרת (פרט לשיקים המעותדים ולהוספתו לפוליסה) בדמותם של כתב ערבות אישית מאת מזכרת ואשתו (ביחד ולחוד) ושיעבוד סכום של 700,000$ לטובתו, מתוך פוליסת ביטוח של מזכרת בסכום של 1,000,000$, בגין טלטולה של סחורה במזרח הרחוק (להלן: פוליסת ה- ON TOUR).

           בחודש ינואר 2002 נסע מזכרת להונג קונג, במסגרת עסקיו, כשהוא נושא עימו יהלומים למכירה אותם קיבל ממספר יהלומנים שונים, ביניהם המערער. לטענת המערער, שווי היהלומים שהעביר למזכרת בטרם הנסיעה ולצרכיה (בהתאם לנוהל שתואר לעיל) עמד על 2,307,124$. ביום 31.1.2002, בעודו בהונג קונג, טלפן מזכרת למערער והודיע לו שאלמוני חמוש תקף אותו בבית המלון בו לן בהונג קונג ושדד ממנו יהלומים בשווי של 6,000,000$, בהם גם היהלומים שהמערער הפקיד בידיו. מאוחר יותר, עת נפגשו השניים עם שובו של מזכרת לישראל (פגישה אותה הקליט המערער עקב חשד שניעור בו), נודע למערער, לראשונה לטענתו, כי בחזקתו של מזכרת היו חבילות יהלומים נוספות שקיבל ממנו בעבר - בשווי של 1,887,766$ - שהמערער סבר כי נמכרו על ידו זה מכבר. עתה נתברר לו, כי על אף דיווחיו של מזכרת בקשר לאותם יהלומים והשיקים המעותדים שהעביר לו בגינם, אלו מעולם לא נמכרו, אלא נשמרו אצל מזכרת במלאי, בכוונה לנסות למוכרן שוב בעתיד. חבילות אלו, סיפר לו מזכרת, נשדדו אף הן. מזכרת, על פי האמור בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, לא השיב למערער את שווי היהלומים שקיבל ממנו לפני הנסיעה (בסך 2,307,124$) והשיקים המעותדים שמסר לו (בשווי 1,887,766$) חוללו באי פירעון (עם זאת, יש להעיר כי הצדדים הסכימו שמקצת מהיהלומים - שלטענת מזכרת היו על גופו בעת השוד ולכן לא נשדדו - הוחזרו על ידו למערער. בית המשפט המחוזי לא קבע ממצא עובדתי באשר לשוויים של אלו).

ההליכים שקדמו לערעור זה