העיתון 'וסטי' ישלם 20,000 ש"ח בגין הפרת זכויות היוצרים בספר "שיחות עם רחבעם זאבי גנדי"

       כללי

1. התביעה נשוא ת.א. 5293/05 הוגשה במקורה ע"י מר מיכאל ששר ,ז"ל, מחברו של הספר " שיחות עם רחבעם זאבי גנדי" (להלן-המחבר). בתביעה נטען שהנתבעים הפרו את זכויות היוצרים של המחבר הנ"ל ואת זכויותיו המוסריות בספר הנ"ל בכך שנתבעת 1 תחת הנהלתם של נתבעים 2-4, העתיקו מתוך ספרו הנ"ל קטעים רבים ומהותיים, תרגמה אותם לשפה הרוסית ללא רשות המחבר, שינתה וערכה אותם כרצונה ופרסמה אותם בעיתון וסטי. משנפטר התובע, תוקן כתב התביעה והתובעת עתה היא אלמנתו של המנוח הנ"ל , כמי שירשה את מלוא זכויותיו של בעלה .

2. התביעה שלפנינו כללה במקורה סעדים למיניהם   שנזנחו בחלקם כבר בשלב ההוכחות ולאחר מכן נזנחו גם בסיכומים. הסעדים  הרלוונטיים, ככל שייקבע שהיתה הפרה של זכויות היוצרים וזכותו המוסרית של המחבר (לאור תצהיר העדות הראשית של התובעת ולאור הסיכומים בכתב מטעמה) הם כדלהלן:

א.      פיצויים סטטוטוריים ללא הוכחת נזק בגין הפרת זכות היוצרים של המחבר ובגין הפרת הזכות המוסרית שלו בשלושה פרסומים שנטען שיש בהם משום הפרת זכויות המחבר..

ב.       פיצויים בגין עוגמת הנפש הכרוכה בהפרת הזכויות הללו. כבר בשלב זה ייאמר שפיצויים בגין "עוגמת נפש" נבלעים בתוך הפיצויים הסטטוטוריים וגם אם יימצא שיש מקום לפסוק לתובעת פיצויים סטטוטוריים לא יהיה מקום לפסוק בנפרד פיצויים בגין נזקים לא ממוניים כמו "עוגמת נפש" בנפרד ובנוסף לפיצויים הסטטוטוריים.

3. כאן יש להעיר במאמר מוסגר שבין הסעדים שהופיעו בכתב התביעה היה הסעד של מתן חשבונות . בהחלטה שנתתי בבש"א 7968/05 קבעתי שיש למחוק סעד זה מכתב התביעה מטעמים שנתתי בהחלטתי. על כך (בין היתר) ביקש התובע רשות ערעור בביהמ"ש המחוזי ובבר"ע 2055/06 נקבע שבאשר לסעד זה התובע " יוכל לזכות בסעד זה, לאחר שיוכיח, ולו לכאורה, כי קמה לו זכות תביעה לגבי הכספים אודותיהם הוא מבקש חשבונות". אלא שמסתבר "בסופו של יום" שלא הוכח קשר בין היקף המכירה של עיתון וסטי לבין הפרסומים נשוא התביעה. למעשה לא הוכח ולו לכאורה " כי הפרת הזכות היא שהניבה את הרווחים לעיתון, וכי קמה לו הזכות להשבת הרווחים ממכירת העיתון"   . זאת ועוד, הבקשה לסעד הנ"ל נזנחה בהוכחות ובסיכומים מטעם התובעת . 

4. התביעה דנן הוגשה כנגד חברת וסטי 1992 בע"מ (להלן-נתבעת 1) שהיא העורכת והמוציאה לאור של העיתון וסטי בשפה הרוסית, וכנגד נתבעים 2-4 כמנהלים ונושאי משרה בנתבעת 1. בהחלטה שנתתי באשר לבש"א 7968/05 הנ"ל הוריתי על החובה לתקן את כתב התביעה ברוח האמור בהחלטתי שאם לא כן נתבעים אלו יימחקו. ביהמ"ש המחוזי בבר"ע 2055/06 התייחס אף הוא לנתבעים 2-4 וציין ש" אחריותם של נתבעים אלו תיבחן על פי דיני הנזיקין הכלליים" . באותו פס"ד העיר ביהמ"ש ובצדק ש" ככלל, אין די בהיותו של אדם אורגן בחברה כדי להקים אחריות אישית לפעולות הנעשות בה". כבר בשלב זה ייאמר כי "בסופו של יום" מלבד ההוכחה שנתבעים 2-4 מכהנים כמנהלים בנתבעת 1 (וזאת באמצעות תדפיס רשם החברות ), לא הוכחה כל אחריות אישית  בנזיקין של נתבעים 2-4. העובדה שהתובעת טענה בתצהירה לאחריותם של נתבעים אלו (לפי עצה משפטית שקיבלה) עדיין אינה מטילה עליהם אחריות. העובדה שנתבעים אלו לא הגישו תצהיר עדות ראשית מטעמם לא מקים אחריות מצידם כלפי התובעת. לפיכך, כבר בשלב זה נדחית בזה התביעה כנגד נתבעים 2-4. אין צו להוצאות בגין התביעה כנגד נתבעים אלו מפני שההליך התרכז בנתבעת 1 ואחריותה בלבד. להלן תיבדק שאלת אחריותה של נתבעת 1 כלפי התובעת.

      על מה נסובה התביעה?

5. אין מחלוקת על כך שבשנת 2001 יצא לאור ע"י "משכל"- הוצאה לאור מיסודן של 'ידיעות אחרונות' ו'ספרי חמד' (להלן-משכל) ספרו של המנוח מיכאל ששר " שיחות עם רחבעם זאבי גנדי". בהתאם להסכם שנערך בין המחבר לבין משכל, הוענק למשכל רישיון להדפיס, להוציא לאור ולהפיץ את הספר הנ"ל בשפה העברית בלבד.  מכאן שיתר הזכויות בספר, לרבות הזכות להדפיסו-כולו או חלקו-בשפות זרות, לבצע בו שינויי עריכה ולהפיצו, נותרו בידי התובע. המחבר נותר בעל הזכות להחליט האם תפורסם יצירתו, היכן תפורסם ובאיזו שפה ובאיזה אופן ייעשה פרסומה .

6. התביעה נסובה על 3 פרסומים שצורפו כנספחים ג1-ג3 לכתב התביעה. נטען שביום 17.10.02 שהיה יום השנה להירצחו של רחבעם זאבי, ז"ל, הופיע התרגום המפר הראשון בגיליון סוף השבוע של עיתון ווסטי והתרגומים המפרים השני והשלישי פורסמו באופן עוקב בגיליונות סופי השבוע שלאחר מכן של העיתון הנ"ל .

7. בהקשר לפרסומים הנ"ל נטען שלא רק שנעשה תרגום לרוסית של קטעים מהספר, אלא גם עריכה ושינוי של חלקים מתוכנו, הוצאת דברים מהקשרם המקורי, השמטת קטעים מהטקסט המקורי ושיבוש הטקסט ופגיעה בשלמותו ובתוכנו , ופגיעה במאפייניה ובמרכיביה של היצירה ושינוי העולה כדי פגיעה בכבודו ובשמו של המחבר והפרה של זכותו המוסרית של המחבר ביצירתו.

8. עוד טענה התובעת  שהיתה בפרסומים הנ"ל פגיעה בזכותו המוסרית של התובע, שיצירתו לא תשונה ולא תסולף, גם בכך, שטושטשה והועלמה האבחנה הברורה, שיצר המחבר בספרו, בין דעותיו ועמדותיו שלו לבין דעותיו ועמדותיו של גנדי בסוגיית הטרנספר , דבר שגרם למחבר לעוגמת נפש רבה. בהקשר זה נטען שהמחבר חשש שיצטייר בקרב הציבור ובקרב חוג מכריו כתומך ברעיון הטרנספר ולכן פעל ליצירת חציצה בין הבאת עמדותיו של איש שיחו (גנדי) לבין עמדותיו שלו, וייחס חשיבות רבה להדגשת הבדל זה.  נטען שבפרסומים הושמטו הקטעים המבהירים את השוני המהותי בין דעותיו של המחבר לבין דעותיו של גנדי.

האם הפרה נתבעת 1 בפרסומים נשוא התביעה את זכות היוצרים של המחבר?

9. הספר " שיחות עם רחבעם זאבי גנדי" הוא " יצירה ספרותית" כמשמעות הביטוי עוד בחוק זכות יוצרים, 1911 [ראו סעיף 35 (1) לחוק], ובמחליפו חוק זכות יוצרים, התשס"ח- 2007 [ראו סעיף 1 לחוק].  על תביעה זו חלות, נכון ליום הגשת התביעה ויום מתן פס"ד זה, הוראות חוק זכויות יוצרים, 1911 ופקודת זכות יוצרים .   לפיכך, אפנה בפסק דין זה להוראות החקיקה הישנה הנ"ל , ורק לצורך השוואה אפנה להוראות החוק החדש ככל שיהיה צורך בכך. הזכות ל תרגם יצירה והזכות לפרסם יצירה הן מהזכויות הייחודיות הניתנות לכל מחבר של יצירה [ראו סעיף 1(2)(א) לחוק זכות יוצרים, 1911] . פרסום של קטעים מיצירה כשהדבר נעשה שלא ברשותו של בעל זכות היוצרים ושלא לצרכי לימוד בבית ספר הוא בבחינת " הפרה" של זכות היוצרים [ראו סעיף 2(1)(IV) לחוק זכות יוצרים, 1911].

10. לעניין השאלה שהצבתי לעצמי בפרק זה יש להשיב על כמה שאלות:

א.      האם נעשה תרגום לרוסית מתוך הספר נשוא דיוננו?

ב.       האם היה היתר מצד בעל זכות היוצרים לפרסם את הפרסומים נשוא התביעה?

ג.        אם אגיע למסקנה שלא היה היתר לפרסם את הפרסומים, האם יש למפרסמת הגנה מההגנות שבחוק זכות יוצרים, 1911?

11. קודם שאדון בשאלות שהצבתי לעצמי לדיון אציין שאף כי התביעה נסובה על 3 פרסומים, מדובר למעשה בפרסום אחד של פרק מהספר נשוא דיוננו שחולק ל-3 חלקים שפורסמו ב-3 פרסומים נפרדים. הטעמים לקביעה זו הם: