העותר רימה את הרשויות באשר ליהדותו לפיכך החלטת שר הפנים לשלול אזרחותו סבירה

השופטת א' פרוקצ'יה:

1.             העותר, פטר דימיטרוב, עלה עם משפחתו מבולגריה לישראל בשנת 1991 וקיבל את אזרחותו הישראלית מיד עם הגעתו ארצה. בשנת 2000, לאחר גירושיו מאשתו הראשונה, ביקש כי תוענק אזרחות ישראלית לאשתו השנייה ששהתה אותה עת באופן בלתי חוקי בישראל. בעקבות בקשה זו, ובמסגרת בדיקת זכאותה של האשה לקבלת מעמד בישראל, התעורר חשד אצל הרשויות בענין זכאותו של העותר עצמו למעמד בישראל, והענין הועבר לבדיקה. בסיומה של הבדיקה, הגיעו המשיבים למסקנה כי העותר קיבל את אזרחותו הישראלית בהתבסס על מידע כוזב בדבר זהות אמו, אותה הציג כיהודיה. על כן, הוחלט לשלול את אזרחותו של העותר, שניתנה לו על בסיס יהדותו, וכן את מעמד בני משפחתו. העותר הציג ראיות נוספות במטרה להוכיח את יהדותו, אך המשיבים דחו ראיות אלה, בנימוק כי גם ראיות אלה הינן כוזבות. עוד התברר, כי לעותר עבר פלילי אותו הסתיר מהמשיבים עובר לקבלת אזרחותו מכח שבות. מכאן העתירה שלפנינו.

רקע עובדתי

2.             העותר נולד בבולגריה בשנת 1967. כאמור, בשנת 1991 עלה לישראל עם אשתו הראשונה ובנו. עם עלייתו לישראל, הציג העותר בלשכת הקשר, העוסקת בבדיקת זכאות לקבלת מעמד של עולים (להלן: לשכת הקשר), תעודת לידה משוחזרת, בה צויין כי אמו הינה אשה יהודיה בשם רחל אייזקס-קלדרון. על סמך תעודה זו, ניתנו לעותר אזרחות ישראלית ותעודת עולה בהתאם להוראות חוק השבות, התש"י-1951 (להלן: חוק השבות) וחוק האזרחות, התשי"ב-1952 (להלן: חוק האזרחות). בהתבסס על מעמד העותר מכח חוק השבות, קיבלו גם בני משפחתו של העותר, שאינם יהודים, אזרחות ישראלית.

3.             בשנת 1999 התגרש העותר מאשתו הראשונה, ובשנת 2000 ביקש העותר הכרה במעמדה של אשתו השניה (היא העותרת 2) מכוח מעמדו שלו. בקשה זו הביאה לבדיקה מחודשת של הרשויות בדבר זהותו של העותר כיהודי. לצורך כך, פנו המשיבים בבקשת סיוע לגורמים הרלבנטיים בבולגריה. במסגרת זו, רשויות בולגריה נתבקשו להמציא תעודת לידה משוחזרת של העותר על פי הרישום הקיים במרשם האוכלוסין הבולגרי. מן החומר שהציגו רשויות בולגריה למשיבים עלה, כי אימו של העותר היא סטויאנקה סטויאנובה דימיטרובה, שאיננה יהודיה (להלן: דימטרובה). ממצא זה עמד בסתירה לאמור בתעודת הלידה המשוחזרת שהציג העותר מטעמו בשנת 1991, לפיה אמו היא רחל קלדרון. הדבר העמיד בספק את זכאות העותר ומשפחתו לאזרחות ישראלית.

4.             על כן, בתאריך 18.4.01 נערך לעותר שימוע בלשכת הקשר, ובמסגרת השימוע הוא נתבקש להמציא ראיות לתמיכה בגרסתו כי אמו היא אכן יהודיה, ולהסביר את הסתירה שנמצאה בין המידע שהועבר מרשויות בולגריה ביחס להיותו בנה של דימיטרובה, לבין התעודה שהציג בעת עלייתו לישראל, לפיה אימו היא רחל קלדרון. במסגרת השימוע אף הובהר לעותר, כי לאור ממצאים אלה עומדת זכאותו לאזרחות ישראלית לבחינה מחודשת, והוענקו לו מספר חודשים להציג ראיות שיתמכו בטענותיו.

5.             בתגובה, המציא העותר ללשכת הקשר מספר מסמכים, וביניהם מכתב מטעם ראש עיריית אלחובו שבבולגריה, לפיו אמו היא רחל קלדרון, וכי דימיטרובה נרשמה כאם חוקית של העותר רק כשנה לאחר לידתו, לאחר שאומץ על ידה. כמו כן, הוצג תצהיר של אדם בשם רפאל קלדרון, אשר הזדהה כקרוב משפחתה של רחל קלדרון, בו הצהיר כי מקשריה של רחל קלדרון עם אביו של העותר נולד "ילד בשם פטר", וכי כשנה לאחר הולדת הילד, נשא אביו של העותר אישה אחרת שאימצה את הילד. למרות זאת, המשיבים סברו כי המסמכים שהציג העותר לא רק שלא יישבו את הסתירות הקיימות, אלא אף העלו שאלות ותהיות נוספות לגבי גרסתו, כגון מהו מועד אימוצו, לכאורה, על ידי דימיטרובה, וכיצד זה שאין כל רישום רשמי של הולדת העותר לרחל קלדרון. לאור זאת, הועבר הטיפול בעניינו של העותר לוועדה המייעצת בדבר ביטול אזרחות ואשרת עולה (להלן: הוועדה המייעצת), שתפקידה לייעץ לשר הפנים בעניינים אלה.

6.             בתאריך 16.5.01 התכנסה הוועדה המייעצת לדון בעניינו של העותר, ולאחר שבחנה את המסמכים השונים, החליטה לדחות את הכרעתה לפרק זמן נוסף כדי לתת הזדמנות נוספת לעותר להמציא מסמכים נוספים בענין יהדותו, לרבות מסמכים המאשרים את אימוצו בידי דימיטרובה כשנה לאחר לידתו. בתאריך 23.5.01 נלקחה מהעותר אזרחותו, ובמקומה הוענק לו ולמשפחתו רישיון שהייה בישראל עד לסיום הבדיקות בעניינו. כיום, כל בני המשפחה - העותר, אשתו השנייה טניה, ושני ילדיהם הקטינים - הם בעלי מעמד של תושבים ארעיים בישראל ובעלי אשרה מסוג א/5 המעניקה להם הטבות סוציאליות.

           במקביל, המשיכה לשכת הקשר לבצע בדיקות ביוזמתה בנושא זה, ובמסגרת בירוריה, פנתה בשנית לרשם האוכלוסין בבולגריה, וביקשה לקבל העתק ארכיוני של מרשם האוכלוסין בעניינו של העותר. לכשזה התקבל בישראל, התברר כי מועד רישומו של העותר במרשם האוכלוסין הבולגרי כבנה של דימיטרובה בוצע שלושה ימים בלבד לאחר לידתו, ולא כשנה לאחר לידתו כפי שהוא טען. על כן, בתאריך 25.9.01 המליצה הוועדה המייעצת על ביטול מוחלט של מעמד העותר בישראל - בין כאזרח ובין כבעל אשרת שהייה ארעית, וביום 29.9.01 בוטל מעמדו בישראל על ידי מנהל מינהל האוכלוסין.

7.             בשל תקלה בהתנהלות המשיבים, לא נמסרה לעותר הודעה על ביטול מעמדו האזרחי, ובתאריך 30.10.01, בעת ששב מנסיעת עסקים מחו"ל, נאסרה כניסתו לישראל. בעקבות זאת, הוגשה בדחיפות עתירה בנושא זה ביום 1.11.2001, ועם הגשתה, הישעה משיב 2 את גירושו של העותר, והוא הורשה לשוב לארץ לפנים משורת הדין, לשם התארגנות. רק ביום 6.11.01, בעקבות פניית ב"כ העותר, הודיעו המשיבים במכתב לעותר את הסיבות והרקע לשלילת מעמדו בישראל.

8.             בעקבות התפתחויות אלה, לבקשת העותר, נערכו עמו ועם בא כוחו שתי פגישות עם מנהל מינהל האוכלוסין. בפגישות אלה המציא העותר מסמכים נוספים לתמיכה בטענותיו כי נולד לאם יהודיה. במסמכים נמצאו תצהיר של דימיטרובה כי אימצה את העותר בשנת 1969, וכי היא אינה אמו הביולוגית, וכן עותק של תעודת לידה לפיה אמו של העותר היא רחל קלדרון. לדברי העותר, תעודת הלידה לפיה רחל קלדרון היא אמו נמצאה על ידי חוקרים פרטיים מטעמו בבית סבתו בבולגריה, אולם כאשר ביקש מנהל מינהל האוכלוסין לקבל לידיו את התעודה המקורית ולא רק עותק מצולם ממנה, ציין העותר כי אין באפשרותו להציג את המקור. סירוב זה עודנו שריר וקיים, על אף פניות חוזרות לעותר בענין זה מצד הגורמים הרלבנטיים. כן הציג העותר מכתב מראש עיריית אלחובו, בו מאשר ראש העירייה בחתימתו את לידתו של העותר לרחל קלדרון, וכן צילום של ספר רישום הלידות של בית חולים בבולגריה, בו רשום כי בשנת 1967 נולד לרחל אייזקס בן בשם "פטר", שהוא כשמו הפרטי של העותר. כמו כן, הציג העותר פסק דין הצהרתי של בית משפט בבולגריה מתאריך 16.11.01, בו נדונה תובענה להכרה ברחל קלדרון כאמו של העותר, ואשר במסגרתו הכריע בית המשפט בבולגריה, על סמך העתק תעודת הלידה המצולמת, ותצהירי העדים מטעם העותר, כי העותר נולד בשנת 1967 לאשה בשם רחל, שהיא אשה יהודייה.

9.             המשיבים העבירו את צילום ספר הלידות מבית החולים הבולגרי לבדיקת המעבדה לזיהוי פלילי במשטרת ישראל. מהתשובה שהתקבלה בתאריך 17.2.02 עולה, כי אין התאמה בתכונות הכתיבה בין השורות הנוגעות לרישום הלידה המיוחסת לרחל קלדרון, לבין יתר השורות הרשומות בספר זה, ולכן התעורר ספק ביחס למקוריות המסמך. כמו כן, פנו המשיבים שוב אל הרשויות בבולגריה וביקשו לבחון את זהות אמו של העותר פעם נוספת, כדי לקבל הכרעה סופית בעניינו. מתשובת שגרירות בולגריה בישראל מתאריך 18.2.02 עולה כי עמדתה החד משמעית של ממשלת בולגריה היא כי אמו של העותר היא דימיטרובה, וזאת בהתבסס על בדיקת הרישומים הארכיוניים של מרשם האוכלוסין, ושל תעודת הלידה של העותר בבולגריה.

10.          ביום 28.2.02, בעודו ממתין לתשובת המשיבים בעניינו, הגיש העותר עתירה כנגד החלטת המשיבים לשלול את אזרחותו. במסגרת העתירה, הציג העותר מידע נוסף שלא הוצג קודם לכן למשיבים, ובכלל זה מכתב התנצלות בחתימת ראש עיריית אלחובו לפיו מתנצל ראש העיר על הבעיות שנגרמו לעותר בשל הטעות הטכנית שנעשתה על ידי עובד העירייה שרשם את אמו המאמצת של העותר כאמו במרשם האוכלוסין, במקום את אמו הביולוגית רחל קלדרון. כמו כן, הוצגה בדיקת רקמות שנעשתה בישראל מדם שנלקח, לטענת העותר, מדימיטרובה בחו"ל, ושעל פי תוצאותיה היא אינה אמו הביולוגית של העותר.

11.          בתגובה, שלחה המדינה נציגה משגרירות ישראל בבולגריה לבדוק את מסמכיו של העותר הרשומים באלחובו, ולהיפגש אישית עם ראש העירייה שם. עמדתו של ראש עיריית אלחובו באותה פגישה היתה כי הוא מכחיש כל קשר שהוא למכתב ההתנצלות שנשלח, כביכול, בשמו לעותר, וכי הוא מעולם לא חתם על מכתב כזה. אשר לאפשרות קיומן של תעודות לידה סותרות, ראש העיר הזמין ללשכתו את ראש מחלקת רישום התושבים של העיר אלחובו, ובנוכחות נציגת השגרירות, היא בחנה את ספר המרשם של העיר, והתחייבה בפניה, כי לעותר יש רישום לידה אחד בלבד, ולפיו אימו היא דימיטרובה. כן אישרה כי אין, ומעולם לא היה, מסמך מתקן חדש או אחר במרשם האוכלוסין בעניינו של העותר.

12.          במסגרת הטיפול בעתירה, ובדיקת אמיתות הצהרותיו של העותר בלשכת הקשר, התברר עוד כי הצהרתו של העותר, לפיה אין לו עבר פלילי כלשהו, הינה הצהרה כוזבת. למשיבים נודע, אגב הבדיקה שערכו בעניינו, כי בשנת 1986 הוא הורשע בבולגריה בעבירות אונס ביחד עם אחרים של צעירה שלא מלאו לה 16 שנים, וכן במעשה מגונה בקטינה שטרם מלאו לה 14 שנים, ובעבירת שוד. בגין עבירות אלו נדון העותר לארבע שנות מאסר. כמו כן, בשנת 1987 הורשע העותר בבית משפט צבאי בביצוע שתי עבירות נוספות, וגם בגינן נגזר עליו עונש מאסר.

13.          לאור המידע החדש, נדון עניינו של העותר באופן סופי בפני שר הפנים, ובתאריך 14.11.07 החליט השר כי העותר אינו זכאי, ומעולם לא היה זכאי, לעלות לישראל מכח חוק השבות. בהחלטתו ציין השר כדלקמן:

"שוכנעתי כי מתן המעמד למר פטר דימיטרוב ובני משפחתו התבסס על ידיעות כוזבות, וכי אין מקום לחזור מההחלטה שהתקבלה ביום 29.9.01 בדבר ביטול אזרחותו. מסקנתי היא כי מר דימיטרוב איננו זכאי לעלות לישראל בהתאם לחוק השבות, התש"י-1950.

...

בנסיבות אלה, בהינתן העובדה שדבר העדר זכאותו הראשונית של מר דימיטרוב למעמד עולה, יחד עם העובדה שבמועד עלייתו מסר ידיעות כוזבות בדבר עצם יהדותו, בעינן עומדות, וממילא הכרעתי לעיל כי איננו זכאי למעמד עולה... לא ראיתי צורך להכריע בשאלות הנוגעות לעברו הפלילי, ולמשמעות אי גילויו על ידי העותר בעת העלייה.