העברת נטלי הוכחה בגין "נזק ראייתי" בהליך של התנגדות לצוואה

עניינה של הבקשה שלפני, הכרעה בשאלת העברת נטל הבאת הראיות מכתפי המבקשת אל כתפי המשיב בהליכי התנגדות שהגישה המבקשת לקיום צוואות הוריה המנוחים ז' וח' צ' ז"ל (להלן: " המנוח"; " המנוחה").

תמצית העובדות הצריכות לעניין :

1.                   א.         המנוח הלך לעולמו ביום 14.3.93, ואילו המנוחה הלכה לעולמה ביום 10.3.12.

ב.         המנוחים הותירו אחריהם שלושה ילדים: המבקשת, המשיב וגב' _, שאינה צד בהליכים שבפני.

2.                 א.          המנוחים הותירו אחריהם צוואות הדדיות מיום 11.5.81 (להלן: " הצוואות").

ב.                    ביום 31.5.12 הגיש המשיב את הבקשות לקיום צוואות המנוחים.

3.                 בהתאם לצוואות המנוחים, המשיב הינו הזוכה במלוא הזכויות הרשומות של שם המנוחים בדירה ברח' X (להלן: " הדירה") ואילו בנוגע ליתרת העיזבון נקבעה הוראה של "יורש אחר יורש" לפיה הזוכה הינו בן הזוג הנותר בחיים ולאחר פטירתו שלושת הילדים, בחלקים שווים.

4.                 ביום 20.6.12 הגישה המבקשת כתבי התנגדויות לקיום הצוואות במגוון טענות כדלקמן: המנוח לא ידע להבחין בטיבה של צוואה; המשיב השפיע השפעה בלתי הוגנת על המנוחים; הצוואה נערכה עקב איום ו/או תחבולה ו/או תרמית; המשיב לקח חלק בעריכתן של הצוואות; הצוואות לא תורגמו לשפתם של המנוחים.

5.                 בישיבת קדם המשפט שהתקיימה ביום 24.1.13 ניתנו בהסכמת הצדדים צווים המתירים לב"כ הצדדים לקבל את כל המסמכים הרפואיים ו/או הסיעודיים המתייחסים למנוח עבור התקופה שמיום 1.1.74 ועד ליום 11.5.82 וכן לארגון מט"ב להמציא את כל המסמכים הסיעודיים המתייחסים למנוחה.

6.                 לטענת המבקשת, לאחר קבלת המסמכים מכוח הצווים הנ"ל התברר למבקשת כי תיקיו הרפואיים של המנוח נגנזו ולא נותר תיעוד כלשהו בעניינו של המנוח. מעבר לכך, לטענת המבקשת לאור השיהוי הניכר שעבר ממועד פטירת המנוח יש קושי של ממש להגיש מסמכים נוספים וראיות לצורך הוכחת עילות ההתנגדות. בנסיבות אלו, עתרה המבקשת בבקשה דנא להעברת נטל הבאת הראיות אל כתפי המשיב להציג את מכלול ראיותיו בנוגע לתוקפן של צוואות המנוחים על כל ההיבטים שפורטו לעיל. 

7.                 המשיב התנגד לבקשה, ומשכך יש צורך במתן החלטתי. 

טענות הצדדים :

8.                 לטענת המבקשת, יש להורות על העברת נטל הבאת הראיות בנוגע לשתי הצוואות ממכלול הטעמים שלהלן:

א.      המשיב נמנע מלהגיש את צוואת המנוח לקיום בסמוך לאחר פטירתו אלא הגישה בחלוף 19 שנים מיום פטירת המנוח וגם זאת לאחר שהמנוחה הלכה לעולמה. במחדל זה גרם המשיב למבקשת נזק ראייתי בגינו יש להעביר את נטל הבאת הראיות לשכמו של המשיב.

ב.      הנזק הראייתי שנגרם למבקשת מתייחס לשני היבטים: האחד - העדר תיעוד רפואי של המנוח להוכחת טענת העדר הצלילות ויצירת תלות בדבר קיומה של השפעה בלתי הוגנת. השני - העדר האפשרות להעיד את המנוחה אשר הלכה לעולמה בנוגע לנסיבות עריכת הצוואות, מעורבות המשיב בעריכת הצוואות והתחקות אחר רצונם של המנוחים.

ג.        הנזק הראייתי גורם לכך שהמבקשת תתקשה בהוכחת עילות ההתנגדות לרבות הטענה כי הצוואות נעשו בתחבולה ובתרמית. כמו כן, בשל הנזק הראייתי ישנו קושי להוכיח את הטענה כי המנוחים לא ידעו את השפה העברית.

ד.      על מנת להדגיש את החשיבות שבהגשת צוואה לקיום מיד לאחר פטירת המצווה, המחוקק הדגיש וקבע בסעיף 75 לחוק הירושה סנקציה עונשית למי שיש בידו צוואה ולא מסרה לרשם לענייני ירושה מיד לאחר שנודע לו על פטירת המצווה.

ה.      העובדה כי צוואת המנוח הוגשה לקיום על ידי המשיב בחלוף 19 שנים מפטירת המנוח וצוואת המנוחה הוגשה מיד לאחר פטירתה, יש כדי להעיד על התנהלותו של המשיב בחוסר תום לב, על שיבוש הליכי משפט ועל שימוש לרעה שעושה המשיב בהליכי בית משפט.

ו.        לא זו אף זו, יש להורות על העברת נטל הבאת הראיות לכתפו של המשיב גם לגבי צוואת המנוחה שכן משהוגשה הבקשה לקיום צוואת המנוח בשיהוי ניכר וזאת לאחר פטירת המנוחה, יש כדי למנוע מהמבקשת את האפשרות לבחון את כוונת המנוחה עצמה וזאת באמצעות העדת המנוחה בנוגע לנסיבות עריכת הצוואה ולהביא בכך לייתור הליך ההתנגדות לקיום צוואתה.