העברת משמורת לאביה החילוני של קטינה שגדלה אצל סבתה באורח חיים דתי לאחר מות אמה

פתח דבר

1.         בפני תובענה למשמורת קטינות  שהגיש אביהן של הקטינות כנגד סבתן.

2.         כתב התביעה הוגש ביום 30/1/08, ביום 19/3/08 הוגש כתב הגנה מטעם הקטינות על ידי אפוטרופוס לדין אשר מונה בהליך קודם על ידי  נשיא בית משפט שלום בחיפה, כב' השופט א. רקם. כתב ההגנה הוגש מטעם הנתבעת רק ביום 28/6/09.

הרקע העובדתי

3.         התובע ואם הקטינות, י.ר. ז"ל ( להלן:" המנוחה") ( להלן:" ההורים") נישאו זל"ז כדמו"י ביום 11/2/90. מנישואים אלו נולדו הקטינות, ש.ח.ר., ילידת 1/9/91 (להלן:ש'), וא.ר., ילידת 30/6/98 (להלן:א').

4.         יחסיהם של ההורים עלו על שרטון, והם נפרדו והתגרשו.

5.         בחייהם המשותפים ניהלו ההורים אורח חיים חילוני.

6.         עם הפרידה, בשנת 2001, עברו המנוחה והקטינות להתגורר אצל הנתבעת, אימה של המנוחה וסבתן של הקטינות, והחלו לנהל אורח חיים דתי, בהתאם לנהוג בבית הנתבעת, בעוד התובע ממשיך באורח חייו החילוני.

7.         המנוחה הלכה לעולמה ביום 21/7/07 לאחר מחלה קשה.

8.         לאחר מות המנוחה המשיכו הקטינות להתגורר בבית הנתבעת ולקיים אורח חיים דתי.

9.         מספר חודשים לאחר מות המנוחה הוגשה התובענה דנן. לקטינות מונה אפוטרופוס לדין בהליך קודם ע"י כב' הנשיא, כאמור לעיל. בהחלטתי מיום 24/2/09 שיחררתי את האפוטרופוס לדין מתפקידו לאור החשש, ולו לכאורה, של ניגוד אינטרסים, בשל ייצוגו את הנתבעת.

            הלשכה לסיוע משפטית מינתה לבקשתי אפוטרופוס לדין חלופי לקטינות, עו"ד איריס הזן.

טענות התובע

10.        בכתב התביעה ביקש התובע לקבל את המשמורת על הקטינות בהדרגה, תוך כדי קביעת הסדרי ראיה ברורים עם א', היות ורשויות הרווחה לא הצליחו בעבר לאכוף קיום הסדרי ראיה עם הקטינות .

            לטענתו, החוק קובע במפורש כי במות אחד ההורים עוברת האפוטרופסות על הקטין להורה השני.

11.        גם אם הנתבעת היתה הורה ביולוגי של הקטינות, אין לה היכולת והמסוגלות ההורית לשמש כמשמורנית שלהן. היא מתקשה להטיל עליהן מרות, והן סובלות מחסך חינוכי , לימודי ותרבותי גדול. לנתבעת השכלה מינימאלית, היא דוברת עברית לא תקנית ובשל העובדה כי עברה אירועים רבים בחייה, ובהם אובדן בתה  הבכורה ממחלה קשה, אין לה הכוחות הנפשיים הדרושים לגידול הקטינות בצורה נאותה.

12.        התובע והמנוחה הגיעו להסכמות בשנת 2006 ובין היתר הוסכם כי : "האב א.ר. והאם י.ר מתחייבים לדאוג לבנותיהם אם במידה ואחד מהם ילך לעולמו לפני השני- הצד הנותר ידאג לבנות".

            לטענתו, למרות המחלוקות ביניהם, הוכם כי אין מקום שצד שלישי יקח אחריות על הקטינות.

13.        התובע הביע בכתב התביעה הבנתו  כי הליך העברת המשמורת לא יהיה מיידי ובמסגרת הזמן שיעבור תגיע הקטינה ש' לבגרות, וההליך יהפוך ללא רלוונטי לגביה, והבהיר כי זרועותיו פתוחות לקבלה, ככל שתחפוץ להיות עימו בקשר.