הע"ז 24485-08-10 מדינת ישראל נ' רעד

1.ביום 18.8.14 הורשע הנאשם בהעסקת עובדים זרים בשטח החקלאי שעיבד, ללא הסכם עבודה כדין, ללא פרוט שכר ובלא שהעמיד להם מגורים הולמים, ובאי תשלום שכר כחוק (2 האישומים שבכתב האישום).

ביום 18.11.14 נשמעו בפניי טיעוני הצדדים לעונש. לאחר הדיון ביקשו הצדדים להודיע עמדתם. לאחר שהודע כי לא הושגה הסכמה – הועבר אליי למתן גז"ד.

2.טיעוני המאשימה

באישום הראשון הורשע הנאשם ב-3 עבירות, לגביהן נקבע קנס של פי 4 מ–29,200 ₪ וכפל הקנס של 58,400 ₪, לכל עובד.

באישום השני הורשע הנאשם בעבירה שהקנס המקסימלי הקבוע לה הוא 226,000 ₪ לכל עובד.

רף הענישה בעבירות מצוי בטווח שבין 25% ל-70% מהקנס המקסימלי, כשהנאשם ניהל הוכחות ואין ראוי להקל בעונשו.

העבירות בהן הורשע הנאשם חמורות, תוך פגיעה בזכויות העובדים, עובדים זרים שהם האוכלוסיה החלשה מבין העובדים המועסקים במשק ומדובר בפגיעה קשה בכבודם כבני אדם. יש להטיל על הנאשם קנס כבד שירתיע אותו ואחרים מבצוע העבירות.

כן עתרה להורות לנאשם לחתום על התחייבות להמנע מבצוע עבירות.

3.טיעוני הנאשם

העונש המקורי בגינו החל התהליך עמד ע"ס 20,000 ₪ (אח"כ, תיקן טיעונו, לאור הערת המאשימה, ל-40,000 ₪). עסקינן בארוע נקודתי אחד, כולל העסקת 2 העובדים ולכן זהו סכום הקנס הבסיסי.

אין חולק על המטרה ותכלית החוק, כשבפסיקה עסקינן בחברות גדולות שעוברות על החוק ופוגעות בחוליה החלשה וכאן מדובר בחקלאי שבקושי שורד את החודש, חקלאי שגם הוא דמות חלשה, המבקש לחסוך כל שקל, חווה נזקי טבע ומצוי בתקופה קשה.

הנאשם פרש מהענף שנה וחצי אחרי הארוע מ-2005 או שנה לאחר הדו"ח; הנאשם בן 70, ואף לקה בארוע מוחי ב-2009 (הוצגו מסמכים רפואיים) וגם עתה מתמודד עם בעיות רפואיות.

כאן ראוי לחרוג ממתחם הענישה ולו בשל נסיבותיו הרפואיות, כשהיה עצמאי כל חייו, בהתנהגות תקינה למופת, של מי שמעד בפעם זו בלבד, כשהוא מקבל קצבת בטל"א ע"ס 2,200 ₪, אשתו לא עובדת וגם היא מוגבלת.