הסתדרות מדיצינית הדסה ואח' נ' פלוני ואח'

1. בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט א' רון) בת"א 38519-08-15, מיום 24.1.2018, בגדרה נדחתה בקשת המבקשות להתיר להן לתקן את כתב ההגנה ולהגיש חוות דעת נוספת של מומחה מטעמן.

רקע והחלטת בית המשפט המחוזי

2. בבית המשפט המחוזי מתבררת תביעתם של המשיבים 3-1 (להלן יחד: המשיבים) בטענה להתרשלות המבקשות והמשיבים 5-4 במהלך מעקב הריונה של המשיבה 2, ובין היתר, באי-אבחון מום לבבי של המשיבה 3 בסקירת מערכות ואקו לב עובר, וכן לאחר הלידה – באבחון ובטיפול במומים מהם סובלת המשיבה 3.

           בין תצהירי עדות ראשית מטעם המבקשות, הוגש תצהירו של פרופ' יגל, מנהל אגף נשים ויולדות בהסתדרות מדיצינית הדסה, היא המבקשת 1 (להלן: פרופ' יגל).  פרופ' יגל התייחס בתצהירו, בין היתר, לבדיקת האולטרסאונד שנערכה למשיבה 2 במהלך הריונה, ולהכשרתה ולמקצועיותה של טכנאית האולטרסאונד שערכה את הבדיקה, היא המבקשת 2.

           לאחר שהוגשו תצהירי עדות ראשית מטעם הצדדים ובטרם נקבע מועד לשמיעת הראיות, הגישו המבקשות לבית המשפט המחוזי בקשה לתקן את כתב הגנתן ולהגיש חוות דעת רפואית נוספת של ד"ר ליטל גורדין קופילוב, מומחית בתחום קרדיולוגיית ילדים (להלן: המומחית). חוות הדעת אף צורפה על ידן לבקשה (להלן: חוות הדעת הנוספת). בבקשה נטען כי בין הצדדים התקיימה פגישת גישור בתיק הנדון, במסגרתה הודיע בא-כוח המשיבים כי בכוונתו לחקור את פרופ' יגל, בין היתר, על עדות שנתן לפני שנים בהליך אחר. בהמשך לכך, כך נטען, קיימו המבקשות התייעצות בהשתתפות פרופ' יגל, במהלכה הוא עיין בבדיקת האקו שהתקיימה בסמוך לאחר לידתה של המשיבה 3 והעריך על-פיה כי סביר ביותר שהמום הלבבי מסוג VSD לא היה "גדול" בעת ביצוע הבדיקה על-ידי הטכנאית. המבקשות הוסיפו כי לאחר בירורים נוספים שאיששו את הערכתו זו של פרופ' יגל, הם פנו למומחית לקבל את חוות דעתה בנדון, וזו חוות הדעת הנוספת אותה ביקשו המבקשות לצרף כראיה בתיק.

3. בית המשפט המחוזי דחה, כאמור, את הבקשה. בהחלטה צוין כי הנטייה היא לא לאשר בקשות לתיקון כתבי טענות בשלבים מאוחרים של ההליך. עוד נקבע כי הבקשה חותרת תחת "מעמדו הייחודי והנקי של הליך הגישור", שכן המבקשות סברו שעליהן לצרף חוות דעת נוספת רק לאחר הליך הגישור שהתקיים בין הצדדים, ובעקבות המידע שנמסר להם במהלכו. בנסיבות אלה, כך נקבע, יש לדחות את הבקשה.

הבקשה דנן

4. לטענת המבקשות, בניגוד לקביעתו של בית המשפט המחוזי, הפסיקה מגלה גמישות בכל הנוגע להתרת הגשת ראיות בשלבים מאוחרים. המבקשות טוענות גם כי לא עלה בידיהן להגיש את חוות הדעת הנוספת קודם לכן, שכן בדיקת האקו בה צוין כי ה- VSD "גדול" הועברה לידיהן רק לאחר שהגישו את חוות הדעת מטעמן, ורק במסגרת תצהירי העדות הראשית של המשיבים. כן נטען כי על בית המשפט לתת משקל רב לחשיבות הראיה לשם גילוי האמת, וכי מכל מקום התרת הגשת חוות הדעת הנוספת בענייננו לא תביא לדחייה משמעותית של שמיעת הראיות. המבקשות מוסיפות כי המידע שנמסר להן בגישור הוביל אך באופן עקיף ביותר להבנתן כי נדרשת חוות דעת נוספת, וכי אין בכך כדי לפגוע בטיבו ובמעמדו של הליך הגישור.

5. המשיבים טוענים בתשובתם כי בענייננו מדובר בבקשה להארכת מועד להגשת חוות דעת רפואית, עליה חל צו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), התשס"ט-2009 (להלן: הצו), ודי בכך כדי לדחות את הבקשה. לגופם של דברים, טוענים המשיבים, בין היתר, כי חוות הדעת הנוספת מבקשת לשנות את חזית המחלוקת וכי היא סותרת מסמכים רפואיים מזמן אמת ואת חוות הדעת הראשונה שהגישו המבקשות. כן נטען כי אין בחוות הדעת הנוספת כדי לסייע בהכרעה בשאלות שבמחלוקת. עוד טוענים המשיבים כי הבקשה להוספת חוות הדעת הנוספת הוגשה באיחור, בשיהוי ובחוסר תום לב, וכי מדובר בניסיון פסול לערוך "מקצה שיפורים", אשר יוביל להכבדה על הדיון ולסרבולו. לבסוף, נטען כי הבקשה להגשת חוות הדעת הנוספת נבעה מישיבת הגישור, וכי גם בשל כך יש לדחותה. המשיבים מוסיפים כי היה ותתקבל הבקשה יש לחייב את המבקשות בהוצאות בסכום ניכר.