1. לפני תביעה בטענה להפרת חוזה ורשלנות בביצוע החלקת שיער.
הטענות:
2. התובעת פנתה לנתבע שנודע כספר מנוסה ומנהל במספרה מפורסמת כדי לבדוק אפשרות להחלקת שיער. (להלן: "החלקה").
3. הנתבע זימן אותה לשיחת ייעוץ והמליץ לה באופן חד משמעי על ביצוע ההחלקה הואיל ושערה מתאים להחלקה שתשפרו ותבריא אותו. לטענתה, לא נאמר לה דבר לגבי סיכון כלשהוא הכרוך בביצוע ההחלקה.
4. בהסתמך על המצג שילמה את מחיר ההחלקה בסך 2,600 ש"ח. ויצאה לחופשה מהצבא שבסופה ציפתה לחזור עם שיער משופר.
5. משבוצעה ההחלקה נגרם נזק לשיער עד שנראה כמברשת מטאטא. מצב זה הסב לתובעת בושה רבה. היא נתנה לנתבע הזדמנות לתקן את הנזק לשיער והגיעה להסדר שלפיו אם לא יתוקן ישלם לה כספים. אולם, הנתבע לא תיקן ולא שילם. לפיכך, נאלצה להוציא הוצאות רבות על טיפולים ומכאן תביעתה.
6. בכתב ההגנה ביקש הנתבע בין היתר, למחוק על הסף את התביעה נגדו בהיותו שכיר, וכפר בטענה שלא הסביר סיכונים. הוא טען גם שהתובעת כפייתית, שתיאוריה מוגזמים ומופרכים והכחיש שהבטיח לה כספים.
הראיות:
7. בדיון נשמעו מצד התביעה עדויות התובעת, אביה, ואחותה שמסתבר שכולם היו מעורבים בעניין מחמת המצוקה אליה נקלעה. הנתבע לא הביא עדים נוספים מלבדו.
8. מעדות התובעת אציין את העניינים המרכזיים הבאים:
א. פגיעתה אלצה לגזור שיער באורך של כ- 30 ס"מ ולהגיע לטיפולים חוזרים ונשנים להארכת שיער שעלו לה 9,620 ש"ח.
מידת השיער אושרה גם לכשעומתה עם דוגמת שיער שהביא הנתבע.
ב. לטענתה לפני המקרה טפלה בשיער באופן סדיר ובעלות של כ- 400 ש"ח בחודש מתוכם הייתה אמורה לחסוך 100 ש"ח למשך שנה וחצי בהנחה שההחלקה היתה מצליחה.
ג. מומחה מטעם הנתבע בדק אותה ואמר לה שמדובר באחד המקרים הקשים ביותר שנתקל בו כתוצאה מהחלקה. עדותה היתה פשוטה, בהירה וקוהרנטית.
9. מעדות האב אציין את העניינים המרכזיים הבאים:
א. בסוף הטיפול נראה שיערה כאילו היה קש.
ב. התובעת נקלעה למצוקה נפשית בכתה והתכנסה בחדרה.
ג. עקב מצבה התגייס די לסייע להגיע להסדר. האב הדגיש שהנושא הכספי היה טפל לשאיפה שהבת תתתרצה ותצא מדכאונה.
ד. הנתבע, הבטיח בנוכחתו שישלם סכום כספי שלבסוף לא שולם.
ה. כמו כן, בחקירתו הנגדית אישר האב שעקב הפגם בשער נאלצה לגזור ולהאריך שיער בכ- 30 ס"מ. עדותו היה כנה וישירה.
10. מעדות האחות אציין שהנתבע הודה לפניה בטעות אך סרב לשאת בתוצאותיו ולפצותה.
11 . מעדות הנתבע אציין:
א. הנתבע אישר לראשונה בעדותו שאירעה תקלה, כלשונו, בהחלקת השיער של התובעת אלא שלטענתו חומרתה פחותה הואיל והנזק שנגרם חייב קיצור קצוות השיער בשיעור של בין 3 ל- 4 ס"מ. בכתב ההגנה לא הייתה הודאה בליקוי בהחלקה.
ב. הנתבע טען נגד התובעת כי היא זו שהעלימה ממנו מידע, כי היתה צריכה לומר לו שהיא מבצעת טיפולים של פאן.
ג. הנתבע טען שהיו במספרה מסמכים המסבירים גם על הסיכונים בהחלקה, אך התובעת לא הוחתה על הסכם המתיחס לסיכונים אלה בהעדר נוהג אצלם. הנתבע גם לא מסר אם ראה אותה מעיינת במסמכים
ד. לגרסת הנתבע מחובת התובעת לפנות אליו לפני תביעה ולא להשתהות שנה וחצי. הנתבע ניסה בתחילה להקריא מהכתב.
דיון והכרעה
:
12. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, שמעתי את העדויות, והתרשמתי במישרין מן העדים הנני קובע כי ההחלקה הייתה פגומה. בתום העדויות לא נותרה, למעשה, מחלוקת לעניין עצם הפגם אלא רק לגבי היקפו ולגבי שיעור הנזק שנגרם לשיער ולתובעת. לאור הראיות שבפני, עדיפה גרסת התובעת שהנזק חייב לגזור שיער באורך של כ 30 ס"מ. כדי לשחזר את השיער קנתה התובעת תוספת מלאכותית לשיער. גרסתה נתמכה כאמור בעדות האב שסימן על גופו מידה דומה ל- 30 ס"מ. הנני מעדיף את גרסתם על גרסת הנתבע שהעיד שאף בתחילה מהכתב.
13. מן הנאמר לעיל עולה שהופרה ההתחייבות החוזית, וחובה לנהוג כבעל מקצוע סביר ומיומן ובתוצאות ההפרה יש לשאת. כאמור, לא הוצגה בפני אסמכתא להסכמה מדעת של התובעת לטיפול בהינתן סיכונים הכרוכים בו. דומה שאין כל מניעה גם כשמדובר בטיפול אלקטיבי משמעותי בשיער, שאין לו הכרח בריאותי, להסביר באופן הולם ומסודר את הכרוך בו כדי למנוע טעות מצד הלקוח ואין מניעה מלתעד זאת. יתכן לומר שדווקא לאור אנטרס מסחרי מובהק להציע טיפול כזה ראוי להקפיד על הסבר הסיכונים. וראה, על דרך ההיקש בעא 97 / 6153
יובל שטנדל נ' פרופ' יעקב שדה נו (4) 746, עמוד 757 (11.6.2002). חובת גילוי נגזרת גם מאוטונומית האדם על גופו ומסעיף 2
לחוק יסוד כבוד האדם וחירותו שלפיו אין לפגוע בגופו או בכבודו של האדם באשר הוא אדם.
14. הנתבע אמנם כפר בכתב ההגנה באחריותו האישית לפיצוי, אך בדיון מסר שהמספרה (של שוקי זיקרי) תישא בכל תוצאה. מעבר לכך בנסיבות העניין הייתה מעורבותו האישית ניכרת ורבה . הוא היה בעל המקצוע שעל עצתו ומומחיותו הסתמכו. הנתבע יצר מצג שווא לגבי התאמת החלקה לשערה כשהבטיח בבטחון רב תוצאה מושלמת, בלא להבהיר סיכונים. (ראה בעמוד 1 לכתב התביעה ואף בעדות התובעת עמוד 1 שורות 9-8). נסיבות העניין יצרו חזקת רשלנות שלא הופרכה. מסתבר שהיה שימוש בחומרים בשיטות שסיכנו את השיער. לא ננקטו די אמצעי זהירות למניעת נזק לשיער שהיה במצב טוב לפני החלקה ופגום אחריה. הייתה לנתבע לכאורה היכולת הטובה למנוע את הנזק למשל בבחירת חומרים מתאימים, בפיקוח, בהנחיות מחייבות כסמכות המקצועית או בהוראה שלא לבצע לגביה החלקה. טענת הנתבע לפיה יש לייחס את הסיכון לשימוש בפן לא הוכחה. משנכשלה ההחלקה הנתבע, אישית, הבטיח החזר תשלום כספי שלבסוף לא ניתן גם משנכשל ניסיון התיקון. (ראה בעדות התובעת עמוד 1 לפרוטוקול שורות 24-20 ועד עמוד 2 שורה 2). ראה בעדות האב לפיה: "הוא אמר לי שאם הוא לא יצליח בטיפול הוא יחזיר לה את הסכום ששילמה". (עמוד 3 שורות 20-19).
15. על התובעת להוכיח לא רק את עצם ההפרה, אלא גם את שיעור הנזק שנגרם כתוצאה ממנה. מעדותה ומהמסמכיםשהציגה בעדותה עלה שששילמה לטיפול 2,600 ש"ח בתוספת של 9,620 ש"ח כדי להשיב את מצבה לקדמותו. ואולם, מסכום זה יש לנכות את ההוצאות שהייתה מוציאה על החזקת השיער ממילא והן מסתכמות בכ- 5,400 ש"ח לפי חישוב של כ- 300 ש"ח למשך 18 חודשים. לסכום זה מוצדק לצרף פיצוי בגין טרחה וכאב וסבל שאאמוד בכ 2,000 ש"ח נוספים זאת בשים לב לנזק הסובייקטיבי שנגרם לה ולטובת מתן פיצוי הולם בהתחשב בהשלכת ההחלקה הפגומה עליה. יצויין בהקשר ה שלא הונחה בפני תשתית לטענה בדבר דכאון עמוק כנטען בכתב התביעה .