הסמכות להורות על קיום הסדרי ראיה קבועים מעבר לתקופה של צו הגנה

ערעור על החלטת בית משפט לענייני משפחה בחיפה (כב' השופט בן ציון ברגר, בה"ט 15312-10-13), מיום 17/12/13, לפיה קיבל בית משפט קמא את המלצות פקידת הסעד שהועלו בגדרי תסקירה מיום 17/11/13 (להלן: "ההחלטה").

ההחלטה במקרה דנן כמוה כפסק דין משהיא מסיימת את ההליך ומורה על קיום הסדרי ראיה בין המשיב לבין ילדיהם הקטינים של הצדדים באופן קבוע, כפי המלצת פקידת הסעד. יוער כי בית משפט קמא ציין בהחלטה כי זו מסיימת את ההליך וכי "על המזכירות לסגור את התיק".

ערעור זה מעלה את השאלה האם במסגרת הליך על פי חוק למניעת אלימות במשפחה, תשנ"א-1991 (להלן "החוק"), מוסמך בית משפט להורות על קיום הסדרי ראיה קבועים בין הורה לבין ילדיו, שלא לתקופה מצומצמת - תקופת צו ההגנה?

העובדות הצריכות לעניין

1.         הצדדים, בני זוג לשעבר ולהם שני ילדים - י' יליד 12/1/07 ו-מ' יליד 23/6/09. יחסיהם של הצדדים לא עלו יפה ובשנת 2011 הם נפרדו זו מזה.

ב-9/2/11 ערכו הצדדים הסכם פירוד וזה אושר וקיבל תוקף של פסק דין בבית משפט קמא ביום 28/2/11. באשר למשמורת הילדים והסדרי הראיה, הוסכם כי הם יישארו בהחזקתה ומשמורתה של האם - המערערת - כאשר המשיב זכאי לקבל את הילדים כל שבת שניה החל מיום ו' בשעות הצהריים עד מוצ"ש ובהגיע הבן מ'  לגיל שנתיים עד יום א' בבוקר. כמו כן בהתאם לאותו הסכם יקבל המשיב את הילדים באמצע השבוע בימים ב' ו-ד' מהמוסד החינוכי והם יישארו אצלו עד שעה 19:00. כן הוסכם כי הילדים ילונו אצלו אחת לשבוע ביום ד' בשבוע שהם אינם לנים בסוף השבוע וביום ב' בשבוע שבסופו הם לנים אצלו.

2.         ביום 7/10/13 הגישה המערערת לפני בית משפט קמא כנגד המשיב בקשה לצו הגנה על פי החוק.

3.         באותו יום שמע בית משפט קמא את הבקשה במעמד המבקשת בלבד. בהחלטתו מאותו יום ציין כי הבקשה הוגשה להגנה על הקטינים, ילדיהם של הצדדים, מפני המשיב, נוכח התקף פסיכוטי שככל הנראה לקה בו ביום 5/10/13 עת שהגיע לביקור בביתה של המבקשת. על פי אותה בקשה המשיב התפשט ממרבית בגדיו, ביקש לקפוץ מהמרפסת, זרק בגדים ותכולה על הרצפה, וכן לא ידע לזהות את בנו הגדול ובהמשך פונה לבית חולים שם אושפז עד למחרת היום.

בית משפט קמא הורה על הפסקת הסדרי הראיה עד להחלטה אחרת, הזמין תסקיר להערכת מסוכנות המשיב כלפי ילדיו והועיד את הבקשה לדיון במעמד שני הצדדים ליום 10/10/13.

4.         לקראת הדיון של יום 10/10/13 הוגש תסקיר ראשוני מטעם העו"ס לסדרי דין בעיריית חיפה (תסקיר מיום 9/10/13) בו ציינה כי בשיחתה עם רופא פסיכיאטר הוסבר לה "כי אין שום סכנה לסביבתו (של המשיב - ס' ג') ולא נראה כי קיימת אצלו בעיה כלשהיא". עוד ציינה שלדברי המשיב "הרגיש מבוהל ומודאג מהאירוע, לכן ביקש מאמו לשהות עמו ביום ב' יחד עם הילדים. כך, בתאריך 7/10/13, אסף את הילדים מהמסגרות ושהה עימם יחד עם אמו בידיעה של האם (המבקשת - ס' ג')".

נוכח דברים אלה וגם נוכח דברים שנשמעו במהלך הדיון, כשהמערערת מאשרת כי למרות הצו אפשרה למשיב להיפגש עם ילדיו בנוכחות אמו, הורה בית המשפט קמא על ביטול צו ההגנה מיום 7/10/13. יחד עם זאת הוסיף והורה כי הסדרי הראיה יתקיימו כפי שהיה נהוג ועל פי ההסכם אך בליווי מבוגר נוסף כשהלינה תתקיים בבית אמו של המשיב.

בד בבד הורה בית המשפט קמא כי הסדר זה יהא זמני, והוא נועד לבחון את כל הטענות והראיות הנדרשות "לצורך החזרת הסדרי הראיה הקבועים בין הצדדים למתכונתם הרגילה". לשם כך ביקש מהעו"ס לסדרי דין להגיש תסקיר משלים, שיערך לאחר קיום מפגש עם ההורים והוא יוגש תוך 30 יום.

5.         תסקיר כזה נערך ביום 14/11/13 לאחר שהעו"ס קבלה לידיה חוות דעת של פסיכיאטר ונוירולוג, בו המליצה כי הסדרי הראיה והלינה של הילדים אצל אביהם המשיב יחזרו להתקיים ללא נוכחות מלווה. אלא שהעו"ס ראתה לנכון להוסיף ולהורות על קיום הסדרי ראיה, שונים במקצת מאלה שהוסכם עליהם בגדרי ההסכם שערכו הצדדים. זו המליצה כי אלה יתקיימו במתכונת הבאה:

א.         הילדים יפגשו עם אביהם בימים ג' ו-ד' לרבות לינה.

ב.         הילדים יפגשו עם אביהם כל סוף שבוע שני.

ג.          נקבעו הסדרי ראיה לחגים.

ד.         נקבעו הנחיות לעניין אירועים משפחתיים.

יוצא אפוא כי על פי המתכונת המוצעת הילדים ישנים אצל אביהם לילה נוסף באמצע השבוע.

6.         ביום 18/11/13 הורה בית משפט קמא לצדדים להגיש עמדתם לתסקיר.