1. לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע בבש"א 3837/08. בהחלטה קבע סגן נשיא בית המשפט המחוזי בבאר שבע, כב' השופט ב' אזולאי, כי לא ניתן היה לנקוט בהליך של ביזיון בית המשפט שבו נקטה המבקשת.
רקע עובדתי וטענות הצדדים
2. בית המשפט קמא נתן בתאריך 2.3.2005 תוקף של פסק דין להסכם פשרה בין הצדדים, אשר בו התחייבו כי לא ישאבו שמן ממיכלי הצד השני המוצבים במסעדות ובמטבחים ברחבי הארץ (להלן - פסק הדין). בתאריך 26.1.2006 פנתה המבקשת לבית המשפט המחוזי בבאר שבע, בבקשה לפי פקודת ביזיון בית המשפט, בטענה שלא קוים פסק הדין. בסמוך לאחר הגשת הבקשה שוב הגיעו הצדדים להסכם פשרה, שקיבל גם הפעם תוקף של פסק דין, ובו נקבע כי מוסכם על הצדדים כי על כל הפרה נוספת שיפרו המשיבים את פסק הדין, הם ישלמו לקופת המדינה סכום של 100,000 ש"ח. כן הוסכם, כי אם ייטען בעתיד נגד המשיבים שהם הפרו את פסק הדין, יהיו רשאים הם להוכיח שלא בוצעה הפרה על ידם, וכי הם עשו כל שבידם למנוע הפרות (להלן - ההחלטה המאוחרת).
3. בתאריך 29.5.2008 הגישה המבקשת בקשה נוספת על פי פקודת ביזיון בית המשפט, בטענה כי המשיבים לא עמדו בהוראות פסק הדין ובהוראות ההחלטה המאוחרת. לאחר ששמע את טענות הצדדים לעניין המתווה הדיוני הראוי, החליט בית המשפט קמא כי המתווה של ביזיון בית המשפט אינו המתווה הנכון לבקשה שבפניו. זאת, לאחר שאפיין את פסק הדין ככזה שאינו כולל הוראה אופרטיבית, וקבע על כן, כי לא ניתן לאכוף אותו באמצעות פקודת ביזיון בית המשפט. עוד קבע בית המשפט קמא, כי אין בצידו של הסכם הפשרה שקיבל תוקף של פסק דין הוראה כי בית המשפט ימשיך לפקח על ביצוע הוראות ההסכם על פי פקודת ביזיון בית המשפט. על כן, המתווה הראוי על פי קביעת בית המשפט קמא הוא הגשת תובענה נפרדת בגין הפרת הסכם הפשרה.
4. המבקשת שלפני משיגה על החלטת בית המשפט קמא וטוענת, כי המתווה הראוי למיצוי זכותם אל מול המשיבים בהקשר של אי עמידתם בתנאי פסק הדין הוא במסגרת הליך של ביזיון בית המשפט. זאת הם מבססים על כמה טעמים: ראשית, הם אינם יכולים לבצע את פסק הדין במסגרת ההוצאה לפועל וככל שהליך ביזיון בית המשפט יימצא בלתי ראוי, הרי שהם עומדים מול שוקת שבורה ואין כל נפקות מעשית לפסק הדין ולהחלטה המאוחרת. שנית, פסק הדין איננו פסק דין הצהרתי כהגדרת בית המשפט קמא, אלא פסק דין הקובע הוראה אופרטיבית בבחינת צווי עשה ואל תעשה. שלישית, פסק הדין וההחלטה המאוחרת הם ברורים וחד משמעיים, והמותנה בהם סופי ומחייב, כנדרש על פי הפסיקה בהקשר זה. רביעית, הדרך היעילה ביותר לאכוף את פסק הדין היא באמצעות הליך הביזיון ולא באמצעות הגשת תובענה, שכן הגשת תובענה לא תגשים את מטרת המבקשת - קיום פסק הדין בעתיד. המבקשת מציינת, כי בגין נזקיה בעבר הגישה ביום 25.1.2006 תובענה כספית נגד המשיבים, בסך 2,500,001 ש"ח (ת.א 7019/06 בבית המשפט המחוזי בבאר שבע), וכי הבקשה השניה על פי פקודת ביזיון בית המשפט - מטרתה לאכוף על המשיבים לקיים בעתיד את החלטות בית המשפט קמא.
5. המשיבים 3-1 (להלן - המשיבים) טוענים מנגד, כי אין ליתן רשות ערעור למבקשת, כך על פי סעיף 41(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד - 1984, לאחר תיקונו בתאריך 27.7.2008. לגופו של עניין טוענים המשיבים, כי לבית המשפט לא הוענקה הסמכות - לא בפסק הדין ולא בהחלטה המאוחרת - להמשיך ולפקח על ביצוע פסק הדין או ההחלטה המאוחרת. לדעת המשיבים, אין נפקות לכך שהמבקשת אינה יכולה לפנות לקיום פסק הדין להוצאה לפועל, שכן באפשרותה להגיש תובענה נפרדת כנגדם, כפי שהנחה אותה לעשות בית המשפט קמא.
דיון והכרעה
6. לאחר שעיינתי בבקשה ובתשובת המשיבים, החלטתי לדון בבקשת רשות הערעור כאילו ניתנה רשות ערעור והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה. החלטתי לקבל את הערעור במובן זה שתבוטל החלטת בית המשפט המחוזי, והתיק יוחזר אליו ויידון על פי הבקשה לביזיון בית המשפט.
כידוע, פסק דין שניתן בהסכמת הצדדים כולל בתוכו הן מרכיבים של הסכם והן מרכיבים של פסק דין (ראו: רע"פ 7148/97 עזרא נ' זלניאק, פ"ד נג(3) 337, 344 (1999) (להלן - עניין עזרא)). פסק דין שכזה, לעניין סעיף 6 לפקודת ביזיון בית המשפט, ניתן - כעיקרון - לאכיפה בהליכי ביזיון (ראו: ע"פ 658/82 שמד"ר מעליות בע"מ נ' בן צבי פ"ד לח(1) 136 (1984)). לא בכל מצב יהיה הליך הביזיון ההליך הראוי.
7. סעיף 6 לפקודת ביזיון בית המשפט קובע:
6. בית המשפט העליון, בית משפט מיוחד שנתכונן עפ"י סעיף 55 של דבר המלך במועצה על ארץ ישראל, 1922, בית המשפט המחוזי ובית משפט השלום, תהא להם הסמכות לכוף אדם בקנס או במאסר לציית לכל צו שניתן על ידם והמצוה לעשות איזה מעשה או האוסר לעשות כל מעשה.
נקבע, כי תכלית סעיף זה הינה אכיפתית - היינו, להביא לידי ביצועם של צווי בית המשפט והוצאתם מן הכוח אל הפועל (עניין עזרא לעיל, עמ' 346). מבחינה דיונית, המסגרת שבה יתנהל הליך לפי פקודת ביזיון בית המשפט נועדה להיות מהירה ויעילה, כזו שתוביל לקיום הצו שניתן על ידי בית המשפט ועל כן נדרש כי פסק הדין יהיה ברור וחד משמעי (ראו: בר"ם 4717/06 אדם טבע ודין אגודה ישראלית להגנת הסביבה נ' עיריית קרית אתא (לא פורסם, 6.8.2006); רע"א 3888/04 שרבט נ' שרבט (לא פורסם, 14.12.2004); כן ראו: משה קשת ביזיון בית המשפט 112-110 (תשס"ב)).
8. כאמור לעיל, הטעם לקביעת בית המשפט הנכבד קמא, כי הליך הביזיון איננו ההליך הראוי כאן, הוא כי פסק הדין אינו כולל הוראה אופרטיבית, וכן כי לא משתמע מהסכם הפשרה שקיבל תוקף של פסק דין, שהצדדים מעוניינים שבית המשפט ישוב ויפקח על ביצוע ההסכם. אין בידי לקבל נימוק זה כמספק לדחיית בקשת המבקשת.
ראשית, מעיון בפסק הדין נראה, כי הסכם הפשרה שהושג בין הצדדים הוא אופרטיבי במשמעותו וברור. ההסכם קובע בבירור מה יעשה כל צד ומה לא יעשה כל צד. הצדדים לקחו על עצמם התחייבויות שונות ומדובר בהתחייבויות קונקרטיות, שאינן עמומות או בלתי אופרטיביות. כמו כן, המחלוקת בין הצדדים איננה לגבי פרשנותו הראויה של ההסכם, אלא מחלוקת עובדתית - האם בוצעה הפרה אם לאו (ראו תגובת המשיבים לבקשתם הקודמת של המבקשים לפי פקודת ביזיון בית המשפט המצורפת כנספח ד' לבקשה שלפני). זאת, בניגוד למצבים המתוארים במקצת מפסקי דין אשר הובאו כאסמכתאות על ידי המשיבים, שם התגלעה מחלוקת לגבי פרשנותו הראויה של ההסכם (ראו: עניין עזרא לעיל, עמ' 350; בג"ץ 10478/03 התאחדות הקבלנים בישראל והבונים בישראל נ' עיריית מודיעין (לא פורסם, 31.7.2005)).
שנית, אף אם הצדדים לא ציינו בהסכם הפשרה שקיבל תוקף של פסק דין, כי בית המשפט יהיה זה שיפקח עליו - אין הדבר שולל את סמכות בית המשפט לדון בבקשה לפי פקודת ביזיון בית המשפט. שכן, אין מדובר כאן בבקשה לפתיחת ההליך שהחל עוד בפסק הדין נשוא הבקשה שלפניי, אלא בבקשה לפי פקודת ביזיון בית המשפט, אשר מעצם טבעה עוסקת בפסק דין חלוט שלטענת אחד הצדדים איננו מבוצע. בהקשר זה יצוין, כי מצב הדברים ברע"א 5837/02 פרץ נ' הוועדה המקומית לתכנון ובנייה ירושלים (לא פורסם, 4.12.2002) שונה מזה שעומד לפנינו, כאשר שם אין מדובר כלל בהליך לפי פקודת ביזיון בית המשפט אלא בבקשה של צד להשיג על חוות דעת שהוגשה בעקבות הסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין. בפרשה זו קבע בית משפט זה, ובדין קבע כך, כי בפסק הדין שנתן תוקף להסכם הפשרה, לא נקבע כי הצדדים יהיו רשאים לשוב לבית המשפט על מנת שיתן פסק דין משלים או שבית המשפט ימשיך לפקח על ביצוע הפשרה.
בהליך שבפניי, מתבקש על ידי המבקשת הליך לפי פקודת ביזיון בית המשפט, אשר נועד לאפשר לנפגע לדרוש את קיומו מעתה והלאה של פסק הדין שאינו מקוים. אין מדובר כאן בפתיחת ההליך מחדש, או בערעור על פסק הדין, אלא כל שנדרש על ידי המבקשת הוא ביצוע של פסק הדין מעתה והלאה. ודוק - המבקשת עצמה תובעת מן המשיבים את נזקיה בעבר בתביעה נפרדת, אך רוצה לוודא כי הסכם הפשרה שאליו הגיעה עם המשיבים יקוים.
שלישית, על פני הדברים נראה, כי גם המסגרת הדיונית של פקודת ביזיון בית המשפט היא שמתאימה לענייננו. כאמור לעיל, מסגרת דיונית זו נועדה להיות מהירה ויעילה. מעיון בכתבי בי-דין שצורפו לבקשה ולתגובה שבפני נראה כי המחלוקת בין הצדדים לגופו של עניין אינה מן המורכבות, ולא נראה שמדובר במחלוקת שלא ניתן לבררה במסגרת הליך לפי פקודת הביזיון.
9. אשר על כן, דין הבקשה להתקבל. התיק יוחזר לבית המשפט המחוזי בבאר שבע, אשר ידון בבקשה לפי פקודת ביזיון בית המשפט לגופו של עניין ויחליט בבקשה לפי פקודה זו. המשיבים ישאו בשכר טרחת באי כוח המבקשת בסך 10,000 ש"ח ובהוצאות.
ניתן היום, י"ח ניסן, תשס"ט (12.4.2009).