הסכם גירושין - דחיית בקשה לביטול הסכם

הנדון: דחיית בקשה לביטול הסכם גירושין

א. רקע

הצדדים התגרשו לפני כשלוש שנים, ביום כ"ב באדר ב' התשע"ד (24.03.2014) לאחר כחמש עשרה שנות נישואין. עובר לסידור הגט, חתמו הצדדים על הסכם גירושין שאושר על ידי בית הדין. עניינה של התביעה היא בקשה לביטול הסכם הגירושין, בטענה של טעות והטעיה.

עיקרן של הטענות נוגעות לזכויות שיש לבעל בחברה בה הוא עובד – חברה א', שהיא חברה משפחתית אשר הוקמה על ידי סבו, חברה הנמצאת כיום בבעלות הוריו. לטענת האישה סמוך למועד סכסוך הגירושין היה לאיש בעלות מסוימת בחברה זו, ולכן היא זכאית לחלק בחברה לאור חוק יחסי ממון. עובדה זו שלבעל היתה בעלות מסוימת על החברה, הועלמה ממנה, ולפיכך הסכמתה לתנאי ההסכם בטעות יסודם. משכך, יש לבטל את ההסכם.

ב. תמצית טענות האישה, התובעת

לטענת האישה, בחודש מאי 2010, העביר אביו של הנתבע 50% ממניות החברה המשפחתית א', לבעלותו של הנתבע.

לטענתה, הנכס הוא נכס בר איזון, לאור העובדה שהועבר אל האיש בתמורה לעבודתו במהלך השנים בחברה, ואין מדובר במתנה או בירושה. זה ההסבר היחיד מדוע מבין כל הבנים דוקא המשיב הוא זה שקיבל את החלק הארי של החברה. לדבריה, הדברים נתמכים גם בכתבי הטענות של האיש על פיו הוא זה שהציל את החברה וכו'.

לטענת האישה, ביוני 2013, חודשיים לאחר פרוץ העימות בינה לבין האיש ולאחר שחשפה את קשריו עם אישה אחרת, החזיר האיש את הזכויות בחברה לאביו, ובכך ביקש להבריח את נכסיו על מנת שלא יאוזנו.

לטענתה, לא ידעה מעולם כי האיש בעלים בחברה בתקופה בה היה בעלים, וכמו כן לא ידעה על השבת הזכויות לאב עם פרוץ המשבר. רק באפריל שנת 2015, כאשר עשתה סדר פסח מצאה את המסמך ממנו למדה על העברת הזכויות וההברחה.

לטענתה מדובר על חברה ששווה עשרות מיליוני שקלים. לפיכך ברור כי לא היתה מוותרת על זכויותיה בחברה אילו רק ידעה על בעלות הבעל בחברה.

אמנם, בסעיף 42 להסכם נכתב, שהבעל יישאר הבעלים של כל החברות שבשליטתו. אך מהתביעה הרכושית שהוגשה לבית המשפט רואים שהאישה לא ידעה שהבעל הוא בעלים על החברה המשפחתית א', אלא סברה שהוא רק עובד בה כמנכ"ל, והוא בעלים רק על חברות אחרות. היא כן ידעה על שותפות בחברת G'. כמו כן על בעלות על שטח ביוון. לפיכך, אין לראות באמור בהסכם ויתור על הזכויות בחברת א'.

לסיכום, מן האישה הועלם מידע קריטי, ואף אדם לא היה מוותר על מחצית הזכויות בשווי של כ- 20 מיליון ₪. במילים אחרות ניתן לומר כי איזון המשאבים בין הצדדים כלל לא לקח בחשבון את זכויות האיש בחברה כאחד מהנכסים לאיזון, ולפיכך יש לבצע איזון מחודש.

לטענת האישה, בסעיפי הוויתור על זכויות האיש בחברות, אין איזכור מפורש של חברת א', ולפיכך אין לראות בכך מחילה מפורשת על הזכויות בחברה זו. החברה לדבריה כלל לא נכנסה לאיזון.

מן הבחינה ההלכתית והמשפטית דורשת האישה לבטל את ההסכם מכוח טענות של טעות, הטעיה ומחילה בטעות, שכל אחד מן הטענות יש בו כדי לבטל את ההסכם. התובעת מסתמכת על מקורות הלכתיים ובין היתר על פסק הדין של הרה"ג מימון נהרי אב"ד, הרה"ג יוסף יגודה (אב"ד בהרכב דנן), והרה"ג הרב יצחק רפפורט בתיק 831109/3 מיום ג' באדר תשע"ד (3.2.2012). בין היתר מובאים דברי הרשב"א בתשובה (שו"ת ח"ב סימן קט וסימן רע"ח) מהם עולה כי על מנת למחול על זכות במסגרת הסכם פשרה, יש לדעת את שווי הזכות.

להלן נדון בראיות לנטען, כפי הנדרש.

הסעד המבוקש על ידי האישה הוא ביטול הסכם הגירושין, וביצוע איזון משאבים חדש, על בסיס הערכת שווי החברה נכון לשנת 2013 – מועד הקרע.

ג. תמצית טענות האיש, הנתבע