הסדרי שהות – קביעת טובת הילדים לפי חוו''ד מקצועיות ושיקול דעת בית הדין

הצדדים נישאו בשנת 2007 ולהם שני ילדים קטינים – האחד בן X והשני בן X. הקטינים מתגוררים עם האב והנושא הנדון בפסק דין זה, הוא חידוש הקשר והסדרת מפגשי הילדים עם האם.

הרקע

שני הצדדים שייכים לקהילת [...] וילדיהם מתחנכים במוסדות הקהילה. הצדדים בפירוד מחודש XX שנת תשע"ז.

בעקבות פתיחת תיק יישוב סכסוך על ידי הבעל ביום X תשע"ז (16.X.X), דרשה האישה חלוקת זמני שהות הילדים בסוכות. על רקע זה התגלע ביום הושענא רבה סכסוך חמור בין הצדדים, האם הגישה תלונה נגד האב והוא הורחק מהילדים והוחזק במעצר בית. לאחר ימים מספר התהפך הגלגל – הילדים התלוננו על התנהגות האם כלפיהם, ולאחר חקירת הילדים במשטרה, הם הועברו לאב והקשר בינם לבין האם נותק. בית המשפט לענייני משפחה הוציא החלטות בנושא צווי ההגנה הדדיים, ואילו נושא המשמורת והסדרי השהות הקבועים הועברו לטיפול בית הדין.

בחודש יוני 2017 התקבל תסקיר לשכת הרווחה. בתסקיר צוינה הערכה של המטפל [א'] כי הילדים נתונים במצב של תסמונת ניכור הורי הנובע מהתנהלותו של האב. ניתנו המלצות להרחיב את הסדרי השהות בין האם לילדים ולאפשר לינה אצל האם והמלצה לאכוף את ההסדר באמצעות הטלת סנקציות על האב. ביום י"ד בסיוון התשע"ז (8.6.2017), התקיים דיון בבית הדין ובו הציגה פקידת הסעד את עמדת לשכת הרווחה והסבירה את המלצות התסקיר. לאחר הדיון ניתנה החלטה ובה הביע בית הדין עמדה חד־משמעית כי אין מקום לחייב את לינת הילדים אצל האם במצב שבו הדבר נחווה אצלם כטראומה. הטיפול שהוצע על ידי מר [א'] נראה לנו אגרסיבי מדי ועל כן הוחלט על מינוי מאבחן חיצוני לבדיקת המצב.

בהחלטה שניתנה ביום י"ז בסיוון התשע"ז (11.6.2017) הפנה בית הדין את הצדדים לד"ר דניאל גוטליב ממכון שינוי בהרצליה (להלן – "המאבחן") למתן חוות דעת כיצד לחדש את הקשר בין האם לקטינים, באופן שבו במהלך הזמן אפשר יהיה לאשר הרחבה של הסדרי השהות. להלן ציטוט מתוך דעת הרוב באותה החלטה (דעת המיעוט החמירה יותר וביקשה להורות על ביטול גמור של הטיפול של לשכת הרווחה במקרה):

"לאחר עיון מעמיק והתייעצות עם אנשי מקצוע אנו סבורים כי בשלב זה אין מקום לחייב את הילדים ללון בבית האם.

בית הדין ער לרצונה העמוק והאמיתי של האם לפגוש את ילדיה ולהעמיק את הקשר איתם, ורואה בכך חשיבות גדולה עבור כל הנוגעים בדבר – הן עבורה, הן עבור הילדים והן עבור האב עצמו, שעשוי בעתיד להתמודד עם בעיות לא פשוטות שעלולות להיווצר כתוצאה של אובדן הקשר של הילדים עם האם.

דווקא מתוך ראייה זו אנו סבורים שכפייה מלאכותית על הילדים לראות את אימם כשהם בוכים ומפוחדים מכך, לא רק שלא תשיג את המטרה המקווה אלא דווקא תרחיק אותה יותר, ועלולה להזיק יותר מאשר להביא תועלת.

על כן אנו דוחים את ההמלצות שניתנו מכיוון שמצבם של הקטינים אינו בשל לכך."

לאחר כחודשיים התקבלה חוות דעתו של המאבחן. לדבריו אין לאבחן את המצב כניכור הורי של הילדים על ידי האב, ויש לטפל בו כבכל סרבנות קשר. המאבחן ציין כי האב שיתף פעולה עם הטיפול ועשה את כל שנדרש ממנו ואילו האם לא השכילה להגיב תמיד בצורה נכונה לילדים והתרכזה יותר בהעלאת טענות כלפי האב. עיקר המלצתו הייתה להפסיק את כל הדיונים המשפטיים ולהתרכז בטיפול בנושא חידוש הקשר, על ידיו או על ידי כל מטפל אחר שייבחר.

תגובת האם להמלצות: האם הביעה התנגדות חריפה, ביקשה להפסיק את טיפולו של המאבחן ולא הסכימה להמשך הטיפול אפילו באופן זמני. לדבריה, המאבחן היה מוטה נגדה ולא אובייקטיבי. היא ביקשה למנות מטפל שלישי שיכריע בין חוות הדעת של המבחן לבין חוות הדעת של [א']. בית הדין קיים דיון שבו נחקר המאבחן על ידי הנתבעת וכן נשאל כמה שאלות על ידי התובע.

האב ביקש שבית הדין ישוחח ישירות עם הילדים כדי שיתרשם באופן ישיר מהחוויות שלהם ומעמדתם הנחרצת השוללת את האם ללא כל הסתה מצידו. האם התנגדה מכיוון שחששה, לדבריה, שההתרשמות תהיה מוטה בשל ההסתה המתמשכת. למעשה לא קיבלנו את עמדתה. לבסוף המפגש עם הילדים הוכיח לנו שאכן קיים חשש להסתה – תוכן דברי הילדים (בעיקר הבן הגדול, מכיוון שהקטן שתק לאורך כל המפגש), מצביע על תדרוך מראש של האב, ולפחות על שהילד ידע מה האב מצפה ממנו לומר וכך דיבר.

עמדות הצדדים

לאחר הדיון התקבלו סיכומי שני הצדדים.

באת כוח האם טוענת כי קיים ניכור הורי ברור ועל כן יש להפנות את הצדדים למטפל אחר שיכריע בין שתי חוות הדעת הקיימות בתיק ושיטפל בהשבת הקשר בדרכים המתאימות. להלן תמצית טענותיה:

א. לדבריה, מכיוון שהמאבחן לא עשה פגישה נפרדת של האם עם הילדים ללא נוכחות האב, על כן אין לקבל את חוות דעתו.

ב. היא מפנה לפרטים שונים ורבים לאורך כל חוות הדעת שבהם המאבחן נוטה לשבח את האב ולהטיל ביקורת באם. היא רואה בכך מגמה של האדרת האב והצגת האם כגורם הבעייתי.