המשטרה תפצה את נעם פדרמן בגין מעצר שווא ועיכוב שלא כדין

1.         לפניי ערעור שהגיש נועם פדרמן (להלן - המערער) נגד משטרת ישראל (להלן - המשיבה), על פסק דינו של בית משפט השלום בירושלים (כבוד השופטת אנה שניידר) מיום 8.12.08, בו נדחתה תביעה שהגיש המערער לפיצוי בסכום של 20,000 ש"ח, על נזק שנגרם לו, לטענתו, כתוצאה ממעצר שווא מיום 20.4.06 ועיכוב שלא כדין מיום 23.4.06.

רקע עובדתי

2.         ביום 22.3.06 ניתן צו הבאה נגד המערער בבית משפט השלום בירושלים (כב' השופטת באום-ניקוטרה בת.פ. 1523/01, נספח א' לנספח 2 לתיק המוצגים מטעם המשיבה). ביום 3.4.06 הגיש המערער לכבוד השופטת באום-ניקוטרה " בקשה בהסכמה לביטול צו הבאה", בה נאמר:

" מוגשת בזאת בקשה לביטול צו ההבאה שהוצא כנגד המבקש (הוא המערער שלפנינו - י.צ.) בתיק זה. המבקש הגיע באיחור לבית המשפט, עקב מחסומים של צה"ל שהוצבו בכביש חברון-ירושלים. כשהגיע המבקש לאולם, כב' השופטת הייתה בהפסקה והמבקש שוחח עם נציגת המאשימה עו"ד שושי שדה. הוסכם בין הצדדים כי המבקש יתייצב לדיון הקבוע ליום 25/4/06 בשעה 14:00 והמאשימה מצידה תסכים לביטול צו ההבאה"

(נספח לנספח 1 בתיק המוצגים מטעם המשיבה).

בו ביום (3.4.06) החליט בית המשפט להעביר את הבקשה (על אף שהוגשה בהסכמה) לתגובה דחופה של בא כוח המאשימה. משלא נתקבלה תגובת בא כוח המאשימה החליט בית המשפט לבטל את צו ההבאה (נספח לנספח 1 לתיק המוצגים מטעם המשיבה).

בהתאם לכך נכתב בכתב יד על גבי צו ההבאה עצמו, כי הוא בוטל על ידי בית המשפט ובסמוך לכך מופיעה חותמת "נתקבל" של מרחב חברון במשטרה, הנושאת את התאריך 4.4.06 (נספח א' לנספח 2 לתיק המוצגים מטעם המשיבה).

3.         ביום 20.4.06, סמוך לשעה 5:30 בבוקר, הגיע המערער עם שני ילדיו, בני 9 ו-11.5, להתפלל במערת המכפלה. השוטרים נביה ושמו ממשטרת חברון שנכחו במקום סברו כי נגד המערער קיים צו הבאה בתוקף. בו במקום הם ערכו בדיקה באמצעות המסוף המשטרתי באשר לתוקפו של צו ההבאה ובדיקתם העלתה כי הצו תקף. סמוך לשעה 8:00 בבוקר ניגשו שני השוטרים למערער, הציגו בפניו את צו ההבאה ועיכבו אותו לצורך בירור. המערער טען בפני השוטרים כי צו ההבאה שהוצא נגדו בוטל, אולם לא היה בידו להוכיח את טענתו שכן החלטת ביטול הצו לא היתה ברשותו. השוטרים עצרו את המערער והוא הובא לתחנת המשטרה. בתחנת המשטרה נבדקה שוב טענתו של המערער כי צו ההבאה נגדו בוטל, ולאחר בירור שנערך נמצא כי אמנם הצו בוטל.

עותק של החלטת בית משפט השלום המבטל את צו ההבאה נשלח מיחידת התביעות לתחנת משטרת חברון בפקס. לאחר שהגיעה החלטת בית המשפט לתחנת המשטרה, שוחרר המערער ממעצרו. מעיון בדו"ח המעצר (נספח ג' לנספח 2 לתיק המוצגים מטעם המשיבה) ובדו"ח הפעולה (נספח ב' לנספח 2 לתיק המוצגים מטעם המשיבה) עולה כי המערער נעצר בשעה 8:05 ושוחרר בשעה 9:02.

4.         ביום 23.4.06, בסמוך לשעה 8:00, זיהה השוטר שאער ממשטרת חברון את המערער במערת המכפלה. לשוטר שאער נמסר ממרכז יחידת המשטרה כי נגד המערער קיים צו הבאה תקף וכי על המשטרה לבצעו. השוטר שאער ניגש למערער ועיכב אותו בסמוך לניידת המשטרה לצורך בירור, לאחר שהמערער טען כי הצו בוטל וכי הוא אף נעצר מספר ימים קודם לכן בטעות על סמך הצו שבוטל. בירור קצר של מספר דקות שערך השוטר שאער העלה כי צו ההבאה אמנם בוטל והמערער שוחרר לדרכו (זיכרון דברים שערך השוטר שאער צורף כנספח ד' לנספח 2 לתיק המוצגים מטעם המשיבה).

5.         ביום 25.4.06 הגיש המערער תביעה בסדר דין מקוצר נגד המשטרה ושלושת השוטרים שהיו מעורבים באירועים - השוטר שמו, השוטר נביה והשוטר שאער (נספח 1 לתיק המוצגים מטעם המשיבה).

ביום 14.6.07 הועברה התביעה לסדר דין רגיל. בפסק דין חלקי מיום 6.9.07 נדחתה התביעה כנגד השוטרים על פי סעיף 7א לפקודת הנזיקין [נוסח חדש]. לפיכך נותרה המשטרה כנתבעת יחידה בתביעה.

6.         ביום 8.12.08 נתן בית משפט השלום פסק הדין הדוחה את התביעה. בפסק הדין נקבע כי בשל תקלה לא נמסרה לתחנת המשטרה בחברון ההחלטה על ביטול צו ההבאה נגד המערער וכי לאור העובדה שגם המערער עצמו לא הציג לשוטרים את החלטת הביטול, נקודת המוצא של המשטרה היתה כי צו ההבאה נגד המערער תקף. בית משפט השלום הוסיף כי לא ניתן להתעלם מהעובדה שהמערער הינו דמות מוכרת וכי זהותו היתה ידועה היטב לשוטרים מאירועים קודמים, ובנסיבות אלה - כך נפסק - החלטות השוטרים הושפעו מכך באופן טבעי. בית משפט השלום קבע כי בהתחשב בזהותו של המערער ובנסיבות המקרה, אין לומר שהשוטרים חרגו מסטנדרט המיומנות והזהירות המצופה מהמשטרה ולפיכך לא היתה רשלנות כלשהי מצידם. לאור האמור לעיל החליט בית משפט השלום לדחות את התביעה.

טענות המערער

7.         המערער טוען כי במהלך האירוע מיום 20.4.06 התעלמו השוטרים מכל בקשותיו והסבריו כי צו ההבאה נגדו בוטל, וסירבו להצעותיו לבדוק עניין זה פעם נוספת או להמתין במקום עד שימציא להם את החלטת הביטול. לטענתו, שני ילדיו הקטינים נותרו בזמן מעצרו ללא השגחה. המערער טוען כי המשטרה פעלה בזדון או מתוך רשלנות וכי נגרמה לו עוגמת נפש כתוצאה מכך. לטענת המערער יש לדחות את קביעת בית משפט השלום כי השוטרים לא חרגו מסטנדרט המיומנות והזהירות המצופה מהם בהתחשב בזהותו הידועה להם. המערער מוסיף וטוען כי בית משפט השלום שגה בקובעו שלא הוכחה טענתו לפיה הודעת הביטול של צו ההבאה כבר היתה בידי המשטרה בעת האירוע. המערער טוען כי בית המשפט שגה בכך שלא התייחס כלל לאירוע השני מיום 23.4.06. לטענתו, ממילא היה מדובר רק במימוש צו הבאה ולא במעצר לצרכי חקירה, והיה על השוטרים להביא זאת בחשבון בעת שהחליטו על המעצר וניתוקו משני ילדיו.

טענות המשיבה

8.         המשיבה טוענת כי הערעור אינו מצביע על טעות משפטית או עובדתית בפסק הדין של בית משפט השלום ומכל מקום, אין הוא מצדיק את התערבותה של ערכאת הערעור. לטענת המשיבה, המערער לא הוכיח בבית משפט השלום כי השוטרים פעלו בנסיבות העניין תוך הפעלת שיקול דעת בלתי סביר או מתוך שיקולים זרים. המשיבה טוענת כי שוטרי משטרת חברון פעלו בתום לב, בדקו את תוקפו של צו ההבאה לפני המעצר ומשמצאו כי הצו תקף ביצעו את מלאכתם כנדרש. לטענת המשיבה, גם אם נפלה תקלה במשלוח הודעת ביטול צו ההבאה לתחנת המשטרה בחברון, עדיין אין בכך כדי להקים עילת נזיקין נגד המשטרה או מי מטעמה, מאחר ושוטרי התחנה פעלו כדין בהתאם למידע שהיה ברשותם ואף ביררו במהרה את טענת המערער כי הצו בוטל ושיחררו אותו מייד עם היוודע דבר הביטול וקבלת האסמכתא לכך. המשיבה מוסיפה כי בסמכותה לעכב ואף לעצור אדם כאשר ידוע לה שיש נגדו צו הבאה או כשקיים חשד סביר לכך, ולכן יש לומר כי שוטרי התחנה פעלו כדין בעת שעצרו או עיכבו את המערער ופעלו במהרה כדי לברר את טענתו כי הצו בוטל. המשיבה מפנה בעניין זה לעדותו של השוטר שאער וטוענת כי קביעת בית משפט השלום לפיה המערער ידוע כאדם המתחמק ממעצרים לא נסתרה.

דיון והכרעה

9.         לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, את פסק הדין של בית משפט השלום, את המסמכים שהוגשו ואת המצב המשפטי, באתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להתקבל.