המשטרה לא תפצה מפגינה שנעצרה כשהשתתפה בהפגנה כנגד הריסת בתי כנסת בגוש קטיף

            הרקע והשתלשלות ההליכים המשפטיים

1.         עניינה של התובענה שלפנינו, פיצוי התובעת (שהיתה קטינה בת 17 וחצי בעת הגשת התביעה ביום 17.2.05) בשל נזק שנגרם לה, לטענתה, עקב התנהגות הנתבעים 1 - 5, שהינם שוטרים במשטרת ישראל (הנתבעת 6) כלפי התובעת בעת מעצרה בעקבות השתתפות בהפגנת מחאה מול ביתו של הרב הצבאי הראשי בירושלים ביום 6.1.05 (להלן - האירוע).

2.         יצויין, כי בהסכמת הצדדים נקבע בהחלטה מיום 4.9.07 שלא יפורסם שמה המלא של התובעת, אלא בראשי תיבות בלבד.

3.         עוד יצויין, כי בהחלטת כב' הרשמת תמר נמרודי מיום 25.4.05 נדחתה הבקשה למחיקת הנתבעת 1 עד 5 על הסף, ונקבע כי אם תוכיח התובעת את אחריותם האישית - תהא זכאית לסעד המבוקש על ידה.

4.         ביום 2.4.08 הסתיימה פרשת ההוכחות, והצדדים נתבקשו להגיש סיכומים בכתב.

            סיכומי התובעת הוגשו ביום 27.11.08, אך הנתבעים לא הגישו סיכומיהם במועד, וכתוצאה מכך ניתן נגדם פסק דין ביום 9.2.09.

5.         הנתבעים הגישו בקשה לביטול פסק הדין (בש"א 2187/09), ובהסכמת התובעת בוטל פסק הדין ביום 5.3.09, בכפוף לתשלום הוצאות לתובעת בסכום של 750 ש"ח בתוספת מע"מ כחוק, וזאת ללא קשר לתוצאה הסופית של ההליך.

            טענות התובעת

6.         התובעת מודה שהשתתפה, ביחד עם אחרים, באירוע ומטרתה היתה למחות כנגד הכוונה להרוס בתי כנסת ולעקור קברים בגוש קטיף.

            לטענתה, היא נדרשה על ידי הנתבע מס' 1, קצין ביחידת הסיור של משטרת ישראל מרחב מוריה מחוז ירושלים (להלן - מזרחי), לעזוב את המקום, ומשלא עשתה כן - כבל מזרחי את ידיה באזיקים מאחורי הגב והכניס אותה בעזרת שוטרות אחרות לניידת. האזיקים נשארו על ידיה זמן רב, והם הורדו רק בעקבות דרישת בעלה, שהגיע לתחנת המשטרה.

7.         התובעת טוענת, כי בתום חקירתה בתחנת מוריה נדרשה לחתום על ערבות לפיה תיאסר כניסתה לאזור האירוע, ומשסירבה התובעת לחתום, הודיע לה הנתבע מס' 2, קצין חקירות במרחב מוריה (להלן - יוספוב) כי היא עצורה.

            בעקבות כך, נתבקשה התובעת להתלוות לנתבעת מס' 3, שוטרת בתחנת מוריה (להלן - מורן ישראל), לחדר השירותים ושם נאלצה, על אף מחאותיה, להוריד את בגדיה העליונים ומורן ערכה עליה חיפוש תוך מישוש גופה של התובעת ונגיעה בבגדיה התחתונים.

8.         עם סיום החיפוש הובלה התובעת לתא מעצר מצחין, ללא מים זורמים, ללא מיטה, סדינים ומגבות. בתא היו שירותים מסוג "בול - קליעה" כאשר החלון היה פתוח והתא גלוי לעיני עוברים ושבים.

            בתא האמור שהתה התובעת כשעתיים, עד שנלקחה לבית המעצר במגרש הרוסים.

9.         התובעת טוענת כי במגרש הרוסים שהתה בחדר ההמתנה עד לבואה של הנתבעת מס 4, שוטרת בבית המעצר (להלן - ליאת אוחיון).

            ליאת אוחיון דרשה לערוך על התובעת חיפוש ולשם כך להוריד את כל בגדיה. משסירבה התובעת, איימה עליה ליאת כי תיאלץ לקרוא לשוטרים שיפשיטו את התובעת מכל בגדיה בכח.

            לאור זאת טוענת התובעת, כי נאלצה לציית לדרישתה של ליאת אוחיון ולעבור חיפוש משפיל כשהיא ללא בגדים, תוך שהיא שבה ואומרת לליאת כי מעשיה אינם חוקיים.

            לטענת התובעת, ליאת אוחיון טענה כי בידה אישור לכל מעשיה מאת הנתבע מס' 5, מפקד בית המעצר (להלן - בן זיקרי).

10.        לאחר החיפוש נכלאה התובעת בבית המעצר במגרש הרוסים למשך כל הלילה, עד השעה 10:00 למחרת.