המשטרה לא הקפידה על הנהלים ושוטר שהואשם בביצוע עבירת תעבורה - זוכה

1.         הנאשם מר אליהו מוגרבי (להלן :"הנאשם") הואשם בעבירה על תקנה 47 (ה') (5) (עקיפה על קו לבן ) לתקנות התעבורה התשכ"א - 1961.

החלטתי לזכות את הנאשם.

2.         אציין כי הגעתי למסקנה כי העבירה אכן נעשתה אך אין כל הוכחה כי הנאשם הוא זה שנהג ברכב ולכן החלטתי לזכותו, הכל כפי שיפורט.

העבירה שבוצעה - ולכל הדיעות בוצעה העבירה

3.         עד התביעה מר  מולכו ניר   (להלן: "האזרח" ) היה אמין עלי לחלוטין.  עדותו פשוטה ברורה וחד משמעית.  בתאריך  29.6.2006 בסמוך לשעה 20:45 נסע באיזור  נס - הרים  יחד עם חברתו ברכב.  לפתע עקף אותו רכב משטרתי על קו לבן והעקיפה כה הכעיסה אותו עד כי  רשם את מס' הרכב בפל' ועם הגיעו לביתו שלח תלונה באמצעות האינטרנט למשטרת ישראל.  העד העיד לפני וציין כי איננו נוהג להתלונן תלונות מעין אלו.  אך הרכב שראה נסע במהירות, עקף בפס לבן, והיות ומדובר היה ברכב משטרתי החליט להתלונן.

4.         כפי שציינתי העד עשה עלי רושם אמין לחלוטין ואני מקבל את עדותו. השאלה שנשארה בעינה היא מי נהג ברכב משטרתי זה? ונק' זו לא הצליחה התביעה להוכיח. 

מי נהג במכונית המשטרה?

5.         הנאשם משרת כרב מחוז ירושלים במשטרה.  אין חלוקי דיעות כי באותו יום קיבל רכב משטרתי ואין גם חילוקי דעות כי הוא מתגורר באיזור.  עם הגעת התלונה והפנייה אליו הודיע כי בתאריך הנ"ל אכן נסע בכביש זה, אך הכחיש לחלוטין כי עקף בקו לבן.

6.         עוד התברר במהלך המשפט כי באותו לילה ערך הנאשם חופה וקידושין לשוטרת בשם חגית בן באולמי האופרה בגבעת שאול בירושלים, והחופה נערכה בשעה 20:30.  כך שבוודאי לא יכל הנאשם לעבור את העבירה בשעה 20:45 (וזאת בהנחה שהחופה נערכה בשעה זו).

7.         כל שהיה בידי המשטרה הוא יומן הרכב שבו היה רשום בשעות הרלוונטיות כי מי שלקח את האוטו הוא "מר אליהו" , ללא מס' אישי, ללא חתימת נהג ברורה, וללא פרטים.  הנאשם העיד בפני כי "אין מצב שאני נוסע ברכב ולא חותם, חותם קבוע.  במשך 10 שנים אין מצב שאני לא חותם.  אני כותב תמיד מס' אישי, חתימה, ומחזיר" (פר' עמ' 5 ש' 9-13). 

8.         לטענת התביעה כי הנאשם הודה כי זה הרכב שלקח, הסביר הנאשם כי נאמר לו שנמצא יומן רכב (תעודת מסע) שהוא חתום עליו וכי רכב זה נראה עובר עבירה.  בתגובה לכך הודיע כי אכן לקח רכב באותו יום אך לא עבר שום עבירה.  אלא שלאחר שהוראה לו היומן, סמוך ובטוח הוא שאין זו חתימתו, ואין זו דרכו לחתום.

9.         ברור כי לא ניתן להסתמך על רישום חלקי ולא ברור זה על מנת להרשיע את הנאשם.  יתרה מזו לא ברור לי אפילו איך בדיוק הגיעו אליו על סמך רישום חלקי זה אך אין זה המקום לדון בכך. 

אי הקפדה על הנוהלים כגורמת להתחמקות מעונש

10.        אודה כי התוצאה לא נשאה חן בעיני.  יש אומנם לשבח את המשטרה על כך שלא העלימה עיין מהעבירה וניסתה למצוא ולהעניש את הנהג העבריין, אך מאידך אין לנו אלא להצטער על חוסר ההקפדה על ההוראות.

11.        מדובר בעבירה חמורה וחומרה יתרה יש בכך ששוטר ברכב משטרתי עבר אותה בריש גלי ובמצח נחושה.  והנה אין אפשרות לאתר את הנהג בגלל רישום חלקי וקלוש ובניגוד מוחלט להוראות המשטרה עצמה.  הרי ברור כי אם ביומן הרכב היה נרשם שמו המלא של הנהג יחד עם מספרו האישי לא היינו כלל נזקקים בתיק זה משום שברור היה מי הנהג.  וכך יצא הציבור לוקה פעמיים.  לא רק שהנהג האחראי על הרכב לא מילא את ההוראות, אלא הוא גם יוצא פטור בלא כלום  כ "פרס" על התנהגותו הלקויה ואי מילוי ההוראות. 

12.        אין לי אלא לקוות כי הממונים על כך ישיתו ליבם לכך וידאגו כי התופעה לא תחזור על עצמה.

סוף דבר

13.        לסיכומו של דבר לאחר ששמעתי את הצדדים, ולאור כל מה שכתבתי למעלה אין מנוס מהמסקנה שהתביעה לא הוכיחה כי הנאשם הוא זה שנהג ברכב המשטרתי שביצע את העבירה.  אשר על כן החלטתי לזכות את הנאשם.

14.        שקלתי אם אין זה המקום להטיל הוצאות על המאשימה על פי סעיף 80 לחוק העונשין והחלטתי כי בסופו של דבר שאין מקום לכך.