המרכז הרפואי רבין לא אחראי לנזק שנגרם לעינו השמאלית של אדם שעבר ניתוח הקטרקט

השאלות העומדות לדיון הן:

1)        1)        האם מי מהנתבעים אחראי לכך שבניתוח קרקט שבוצע לתובע הושמה לו בעינו עדשה שאינה מתאימה? אם כן;

2)        2)        מהו סכום הפיצויים שעל האחראי למעשה הנזיקין לשלם לתובע?

כללי:

בעלי הדין:

התובע, יליד 12.9.1953, והיה כבן 48 שנה בעת ארוע המקרים המפורטים בכתב התביעה.

הנתבע 1, רופא עיניים במקצועו, במועדים הרלוונטיים לתובענה כיהן כמנהל מחלקת עיניים בבית חולים "השרון", וכיום הינו מנהל מערך העיניים במרכז הרפואי רבין (בתי החולים השרון ובילינסון).

הנתבע 2, כיום רופא פסיכיאטר במקצועו, במועדים הרלוונטיים לתביעה היה רופא מתמחה ברפואת עיניים, תחת פיקוחו של הנתבע 1.

הנתבע 3 הינו מוסד רפואי אשר נתן לתובע טיפול רפואי, לרבות ביצוע בדיקות טרום ניתוחיות וכן ביצוע ניתוח להסרת ירוד משולב בהשתלת עדשה תוך עינית בעין שמאל.

הנתבעת 4 הינה אישיות משפטית, מאוגדת ושומה כחוק, אשר הפעילה את הנתבעת 3 והעסיקה את הנתבעים 1 ו-2.

עובדות שאינן שנויות במחלוקת:

במהלך שנת 1988 אובחן התובע כסובל מגלאוקומה (לחץ תוך עיני גבוה) בשתי עיניו. בנוסף, סבל התובע ממחלת לב איסכמית, ועבר ניתוח מעקפים בשנת 1995.

ביום 15.4.01, לפני ניתוח הטרב, ביצע הנתבע 2 לתובע בדיקת ביומטריה. המדובר בבדיקה טכנית המודדת את אורך העין, בדיקה שאינה מצריכה מיומנות מיוחדת, ומתבצעת באופן שיגרתי ע"י מתמחים או  טכנאים. בתום בדיקת הביומטריה פלט המכשיר 5 מדידות.

יש לציין שבדיקת הביומטריה בוצעה ע"י מכשיר אשר היה באותה עת בשימוש במדינת ישראל, אשר הצריך מגע בין המכשיר לעין. לפיכך, הושפעה הבדיקה, בחלק מן המקרים מעוצמת המגע בין המכשיר לעין. זאת בניגוד למכשור הקיים כיום, אשר לא היה קיים במועד הרלוונטי לתביעה, שאינו דורש כל מגע בין המכשיר לעין.

ביום 8.5.01 נותח התובע אצל הנתבעות 3 ו-4 על מנת להקטין את הלחץ התוך עיני בעין שמאל (להלן-"פילטרציה" או "טרבקולקטומיה" או "טרב"). ניתוח הטרב הביא לירידה בלחץ של העין ולריכוך שלה. בתקופה זו נמצא חסר משמעותי בשדה הראיה התחתון בעין השמאלית של התובע כתוצאה מגלאוקומה מתקדמת, ונמצא כי הוא סובל מקטרקט (ירוד) בעין שמאל.

לאחר ניתוח הטרב, בעקבות החמרה במצב הקטרקט, פנה התובע למספר מומחים ברפואת עיניים בעניין ניתוח הקטרקט. התובע פנה גם לנתבע 1 להתייעצות בענין הקטרקט. הנתבע 1 התרשם מהחמרה בקטרקט, והמליץ לתובע לעבור ניתוח להחלפת העדשה.

לאחר שהיו בידי התובע כל חוות דעת המומחים ברפואת עיניים, החליט שהנתבע 1 יבצע לו את הניתוח להחלפת העדשה בבית החולים השרון. לצורך הבטחת ביצוע הניתוח ע"י הנתבע 1, תרם התובע את הסך 1,500 ש"ח לקרן המחקרים של מחלקת עיניים בנתבעת 3.

ביום 17.2.02 התייצב התובע במחלקת עיניים בנתבעת 3, לצורך עריכת בדיקות טרום ניתוחיות. את בדיקות אלו ביצע הנתבע 2, כאשר באותה עת היה בעל וותק של כחודש וחצי בהתמחותו ברפואת עיניים. בראש גליון הקבלה ציין הנתבע 2 כי בחודש מאי 2001 עבר התובע ניתוח טרב. הנתבע 2 לא ביצע לתובע בדיקת ביומטריה, אלא רשם את ערכי בדיקת הביומטריה מיום 15.4.01, שהיתה לפני ביצוע ניתוח הטרב, וצירף את העתק בדיקת הביומטריה מיום 15.4.01. אין מחלוקת בין הצדדים, והנתבע 1 מאשר זאת, שכאשר הגיעו אליו תוצאות הבדיקות הטרום הניתוחיות, ידע היטב שהנתבע 2 לא ביצע לתובע בדיקת ביומטריה נוספת, וכי ערכי בדיקת הביומטריה שנרשמו על דף תוצאות הבדיקות הטרום ניתוחיות הינם ערכי הבדיקה מיום 15.4.01. אין גם מחלוקת שהסתמכות על בדיקת ביומטריה שנעשתה לפציינט בעבר, היתה הפרקטיקה הנוהגת באותה עת בנתבעת 3.

לפני ניתוח קיבל הנתבע 1 מהנתבע 2 את מלוא תיקו הרפואי של התובע, לרבות פלט מכשיר הביומטריה מיום 15.4.01. לאחר שהנתבע 1 הפעיל את שיקול דעתו, בחר הנתבע 1 להסתמך על בדיקת הביומטריה שנעשתה לתובע לפני ניתוח הטרב, ולא לבצע לתובע בדיקת ביומטריה נוספת לפני ניתוח החלפת העדשה, לגרסתו, זאת מאחר ועל פי הפרקטיקה הנוהגת באותה עת, מקובל וצריך היה להסתמך על התוצאה של בדיקת הביומטריה שלפני ניתוח הטרב, ולא לבצע בדיקה מיותרת שתוצאותיה מוטלות בספק, ואשר עלולה לחשוף את העין לזיהום ללא כל תועלת.