בפני בית הדין תביעת התובע לתשלום הפרשי גמלת הפנסיה לה הוא זכאי, לטענתו, בגין ביטוחו בקרן הפנסיה מבטחים (להלן: מבטחים), במסגרת עבודתו בקרן קיימת לישראל (להלן: קק"ל).
העובדות
1. 1. התובע, יליד 1947, עבד אצל הנתבעת 1 (קק"ל), מיום 2.6.96 עד יום 28.2.05, מועד בו פוטר מעבודתו במסגרת צמצום בכוח אדם. התובע קיבל פיצויים מוגדלים.
2. 2. התובע היה חבר בקרן מבטחים הוותיקה עוד קודם לעבודתו אצל הנתבעת 1.
3. 3. התובע חתם על המסמך "הסכם המשכת חברות בקרן הפנסיה מקיפה מבטחים" (נספח א לכתב התביעה), ביום 17.6.96.
4. 4. החל משנת 1995, החלה קק"ל לבטח עובדים בקרן פנסיה צוברת, במקום ההסדר של פנסיה תקציבית.
5. 5. בין הנתבעות לא קיים הסכם ספציפי לביטוח כלל העובדים של קק"ל.
6. 6. בשנת 2004 פנתה הנתבעת 2 לנתבעת 1 והודיעה, כי מחודש ינואר 2004, אינה יכולה לקבל סכומים מעבר לתקרת הפנסיה המבוטחת של התובע. ממועד זה ואילך, הועברו ההפרשות מעבר לתקרת הפנסיה המבוטחת של התובע לחיסכון בקרן הפנסיה מבטחים החדשה.
7. 7. התובע מקבל פנסיית נכות מן הנתבעת 2, מיום 1.3.05.
תמצית טענות הצדדים
8. 8. לטענת התובע, ניתוב דמי הגמולים שהופרשו עבורו על ידי קק"ל, נעשה שלא כדין, משום ש-13% מהכספים שהופרשו, נותבו על ידי קק"ל, לקרן מבטחים החדשה או לחיסכון במבטחים הישנה, ולא לפנסיה. כן טען, כי ביום 17.6.96, חתם על הסכם המשכת חברות במבטחים החדשה, אולם הסכם זה קבע כי דמי הגמולים שיעביר, יהיו על פי שכר הצמוד למדד בלבד, ולא על פי שכרו בפועל בקק"ל וכי חתם על ההסכם מבלי שהוסבר לו על מה הוא חותם, לא על ידי מבטחים ולא על ידי קק"ל שקיבלה עותק מההסכם.
התובע טען עוד, כי כשהתחיל את עבודתו בקק"ל, סבר שיקבל פנסיה תקציבית, אולם נציגי קק"ל הסבירו לו שלא יקבל פנסיה תקציבית, אך הבטיחו ששכרו וההפרשות לפנסיה לא ייפגעו עקב כך.
לאחר סיום עבודתו בקק"ל, פנה התובע למבטחים, לבירור צבירת זכויותיו, ורק אז נודע לו כי הכספים שהופרשו על ידי קק"ל עבורו, נותבו בחלקם למבטחים החדשה או לחיסכון במבטחים הישנה, זאת תוך הפרת חובתה של קק"ל ליידע את התובע בדבר אופן ניתוב הכספים. בשל העובדה כי חלק מההפרשות נותבו למבטחים החדשה, גם פנסיית הנכות המשולמת לתובע, משולמת לטענתו, בחסר של כ-1,000 ש"ח פחות מהנדרש.
9. 9. לטענת נתבעת 1, דין התביעה נגדה להדחות מחמת חוסר יריבות, העדר עילה, חוסר תום לב ועשיית עושר וכן מחמת התיישנות חלק מרכיבי התביעה. לטענת קק"ל, הסכם המשכת החברות במבטחים נחתם בין התובע לנתבעת 2, וקק"ל אינה צד לו. כן טענה, כי לא מיוחסת לקק"ל כל התנהגות העולה כדי הפרת חובה שבדין או בהסכם כלפי התובע.
לגוף התביעה, טענה קק"ל, כי משנת 1995 החלה לבטח עובדים בקרן פנסיה צוברת, במקום פנסיה תקציבית. לא קיים הסכם בין קק"ל למבטחים לביטוח עובדי הקק"ל בקרן הפנסיה של מבטחים. התובע מיוזמתו פנה למבטחים בבקשה להמשיך את חברותו בקרן הפנסיה והקק"ל כיבדה את רצונו והעבירה את התגמולים החודשיים באופן שוטף למבטחים, מבלי לדעת כיצד מבטחים ניתבה את הכספים. בשנת 2004 הודיעה מבטחים לקק"ל, כי החל מ-1/04 חל איסור לקבל סכומים מעבר לתקרת הפנסיה המבוטחת עבור עמיתים שכירים בהמשכת חברות. בעקבות פניית מבטחים אליה, בעניין זה, הוחלט, בתיאום מלא עם התובע, כי הסכום מעבר לתקרת הפנסיה המבוטחת, יופרש באופן שוטף לחסכון ב"מבטחים יותר", וכך קק"ל נהגה.
10. 10. לטענת נתבעת 2, בהתאם לתקנות קרן הפנסיה, השכר המבוטח של חבר הממשיך חברותו בקרן, יקבע בהסכם בין החבר למבטחים. בהתאם להסכם בין התובע למבטחים, נקבע כי דמי הגמולים העולים על השכר המבוטח, כהגדרתו בהסכם המשכת החברות, יועברו לחסכון.
לטענת מבטחים, תנאי הסכם המשכת החברות נקבעו בהסכמה מלאה עם התובע, אשר פנה מיוזמתו למבטחים, לצורך המשך ביטוחו בקרן הפנסיה. התובע חתם על ההסכם מרצונו החופשי.
כן טענה מבטחים, כי טענותיו של התובע באשר להפרשי הגמלה שהינו זכאי לקבלם לכאורה, דינם להדחות משום שזכויות המבוטחים בקרן הפנסיה נקבעות אך ורק על פי הקבוע בתקנות ולא מעבר לכך. התובע דורש, במסגרת תביעתו, לקבל ממבטחים סכומים ו/או זכויות בניגוד להוראות התקנות והתקנון.
דיון והכרעה