המלצה לגט על האשה בפירוד ממושך ועיכוב בבירור חיוב הכתובה

בפני ביה"ד תביעת גירושין של הבעל כנגד אשתו.

רקע

א. הצדדים נישאו בינואר 2014 ולהם שני בנים. במהלך חייהם המשותפים הם התגוררו במספר מקומות אך האישה הרבתה לנסוע לבית הוריה בעיקר בשבתות. לפני הפירוד הצדדים גרו ביחד בנ'.

בחודש יוני 2015 הבעל פתח תביעת גירושין, אליה כרך את נושאי הילדים והרכוש.

דיון ראשון התקיים בתאריך י"ד בסיון תשע"ו (20.06.2016), לאחר שמועדים שנקבעו נדחו בשל מצב רפואי והלידה של האישה.

בדיון התברר שהבעל אינו מתגורר עם האישה - שהרחיקה אותו שבוע לפני כן. הבעל תבע גירושין ואילו האישה ביקשה שלום בית. שניהם טענו זה כלפי זה טענות כנגד ההתנהלות ההדדית. בסיומו של הדיון הוחלט לשלוח את הצדדים ליחידת הסיוע כדי לבדוק האם ניתן לחזור לשלום בית.

מיחידת הסיוע התקבל דיווח כי אין הסכמה על התנאים לחזרה לשלום בית והצדדים זומנו לדיון נוסף לפי בקשת התובע.

דיון זה התקיים ביום י"ד באייר תשע"ז (10.05.2017), ובו הוסכם על דעת שני הצדדים שהם יפנו ליעוץ נישואין במטרה לחזור לשלום בית. לאחר הדיון ניתנה החלטה כדלהלן:

"א.     הצדדים יפנו יחד ליועצת נישואין לצורך שלום הבית מתוך כוונה כנה לשיקום הנישואים.

ב.       האישה מתחייבת להפקיד בחשבון בנק שיפתח על ידי שני הצדדים תוך 14 יום, 50,000 ש"ח כצעד בונה אמון. אף צד לא יוכל לעשות פעולות בחשבון ללא אישור וחתימת הצד השני.

ג.       נקפיא את התיק עד להודעה חדשה."

ב. לאחר כשלושה שבועות התקבלה הודעה מטעם הבעל כי האישה איננה מקיימת את מה שהוסכם: אינה מגיעה ליעוץ הנישואין, לא הפקידה את הסכום שהתחייבה, ומטיחה בו האשמות וטענות שונות. האישה הגיבה וטענה שהבעל הוא זה שאיננו משתף פעולה ומבלה עם נשים אחרות ומעוניין בסיום הקשר.

לבקשת הבעל, בית הדין זימן דיון נוסף בתביעת הגירושין. המועד שנקבע נדחה בהסכמה. הצדדים התבקשו לתאם מועד חדש ולאחר מספר דחיות מוסכמות הדיון התקיים ביום כ"ב באייר תשע"ח (07.05.2018).

בדיון זה חזרו שני הצדדים על טענותיהם. הבעל טען שהאישה לא הייתה רצינית והאישה האשימה את הבעל בכישלון הניסיון בשל כך שהוא ניהל קשר מקביל עם אישה אחרת ולא הסכים להגיע למפגשי היעוץ. האישה ביקשה לעשות ניסיון נוסף והבעל התנגד בכל תוקף. לאחר הדיון, ביום ח' בסיון תשע"ח (22.05.2018), החליט בית הדין כדלהלן:

"הצדדים ובאי כוחם הופיעו בפנינו בתביעת הבעל לגירושין. האישה מעוניינת בשלום בית ולטענתה היא מאמינה שלבסוף בעלה יתעשת ויבין שחבל לפרק משפחה ולגרום לריחוק ופגיעה בילדיו. הבעל טוען מאיס עלי ולא מסכים לחיות עמה למרות המחיר של פירוק המשפחה. לביה"ד לא נותר אלא להצטער על כך ולדון לגופו של עניין. לאחר שמיעת הצדדים בהרחבה, ביה"ד פוסק כי מן הראוי שהאישה תכיר במציאות ותסכים להתגרש.

הבעל פתח את תיק הגירושין לפני כשלש שנים ובכתב תביעתו מסביר שקיים בינו לאשתו נתק של מגורים ושהאישה עזבה את הבית לבית הוריה, ולאחר ניסיונות חזרו לחיות יחדיו אך גם זאת לזמן מוגבל. לאחר מכן עברו להתגורר בחדרים נפרדים והנתק המשיך אפילו בקשר הבסיסי ביותר של שיתוף מסרים ודיבורים, כגון טיפול רפואי בהרדמה שהוצרכה האישה לעבור בבי"ח רמב"ם, והבעל לא ידע מכך. כמו כן, משך הזמן שחלף לא תרם להביא לקירוב כל שהוא בין הצדדים. מהדיון האחרון מלפני כשנה ביום 08.05.17 בו הוחלט על הקפאת התיק, לניסיון נוסף לשלום בית שלא צלח, כל צד מאשים את השני באי הצלחתו. נראה, שגם הצד המעוניין באמת לא עשה את כל מה שהיה עליו לעשות.