המלך שאול נ' בנעט

החלטה

1.בפניי בקשת המבקשת להורות על ביטול החלטת כבוד הרשמת חדד (כתוארה דאז) מיום 5/7/2004 אשר דחתה את התנגדות המבקשת, שכן לטענתה, יש בפיה טעמים טובים המצדיקים ביטול ההחלטה.

המדובר בהחלטה בה נדחתה התנגדות המבקשת לאחר שכבוד הרשמת (כתוארה דאז) נוכחה כי מסירה לזימון לדיון שנקבע בהתנגדותה בוצעה כדין לכתובתה של המבקשת וחרף זאת, לא התייצבה לדיון שנקבע לבירור התנגדותה ביום 25/3/2004.

המבקשת הגישה בקשה לשחזור התיק בו נדחתה התנגדות המבקשת ביום 3/5/2010, ולאחר שזה שוחזר, עתרה לביטול ההחלטה לעיל, שכן לטענתה אינה חבה דבר בתיק. כן טענה המבקשת שלא קבלה כל זימון לדיון שנקבע בתיק, מאחר ובאותה תקופה היתה בהליך גירושין כואב והטלטלה מדירה לדירה ומשכך, לא קבלה הזימון לדיון שנקבע בתיק. לטענתה, מאחר ואינה בקיאה בהליכים משפטיים סברה שבקשתה התקבלה ואין היא חבה דבר.

לטענתה, המשיבה פעלה כנגדה במהלך התקופה מעת מתן ההחלטה, אולם היא סברה שמדובר באחד התיקים שהותיר לה בעלה לשעבר ולא השכילה להבין שבתיק זה ניתנה החלטה כנגדה בהיעדרה. המבקשת הוסיפה וטענה שהיא מודעת לפרק הזמן הארוך שעבר מעת מתן ההחלטה ועד עתה, אולם לגרסתה, עברה תקופה קשה ורק לאחרונה מצבה איפשר לה לטפל בתיק דנן.

2.מנגד, טענה המשיבה שדין הבקשה להידחות, שכן לגרסתה המדובר בבקשה שהוגשה למעלה משש שנים לאחר מתן ההחלטה הדוחה ההתנגדות וזאת ללא בקשה להארכת מועד או נימוק מוכר בדין המצדיק השיהוי. לטענתה, המבקשת היתה מודעת כל שנים לחובה ורק כעת, משהליכי הוצאה לפועל נעשו אפקטיביים לגביה, היא מנסה לסכלם ומשכך, החייאת ההליכים כעת, לאחר זמן כה רב, יש בה משום קיפוח זכותה של המשיבה.

המשיבה אף צרפה לתגובתה החלטה שניתנה על ידי "בכובעי" כרשם ההוצאה לפועל בתיק ההוצאה לפועל נשוא ההתנגדות, מיום 2/2/2009 במסגרת תיק ההוצאה לפועל נשוא ההתנגדות דנן, שם נדחתה בקשתה לבטל או לעכב הליכים שננקטו כנגדה.

3.דיון

עסקינן בבקשה לביטול החלטה שניתנה במעמד צד אחד ומשכך, יש לפנות להוראות תקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984 שם נקבע שבקשה לביטול החלטה שניתנה במעמד צד אחד תוגש תוך "30 יום מיום שהומצאה לו ההחלטה".

משכך, והואיל והבקשה הוגשה באיחור, היה על המבקשת להגיש בקשה להארכת המועד, שכן מדובר במועד שנקבע בחיקוק ובית משפט רשאי להאריכם רק "מטעמים מיוחדים שיירשמו".

4המבקשת טענה כי ידעה שבקשתה הוגשה באיחור רב ואף טענה שידעה על הליכי ההוצאה לפועל הננקטים נגדה, אך לא מצאה לנכון לפרט מתי ידעה על ההליכים שננקטו נגדה ומשכך וככל שלא נטען אחרת, הרי שהמבקשת ידעה על המשך ההליכים כנגדה פרק זמן קצר לאחר שנדחתה התנגדותה ביום 5/7/2004 ובוודאי שידעה על הימשכות ההליכים ביום 2/2/2009 עת הגישה בקשתה בתיק ההוצאה לפועל להורות על ביטול הליכים, שם נקבע שטענותיה הינן טענות כנגד השטר ואינן מצדיקות ביטול הליכי הוצאה לפועל וחרף זאת לא מצאה מקום להגיש בקשה להארכת מועד להגשת בקשה לביטול החלטה והגישה אותה לאחר יותר משנה ללא הסבר מניח הדעת ודי בכך בכדי לדחות הבקשה על הסף .

5.המבקשת לא טרחה כל השנים לבדוק מה עלה בגורל ההליכים כנגדה בתיק דנן ואף טענה שידעה על קיומם אך לא השכילה להבין שאין מדובר בחובות בעלה. טענה זו אינה מתיישבת עם בקשתה מיום 2/2/2009 לביטול כל ההליכים כנגדה ומשכך, אין לקבלה.

אף טענת המבקשת לפיה לא ידעה על החלטת כבוד הרשמת (כתוארה דאז) בעת שניתנה, אין בה בכדי להואיל למבקשת לנוכח "עקרון הידיעה", שכן ידעה המבקשת על ההליכים שננקטו כנגדה ואף ציינה זו בתצהירה ומשכך, החמיצה המבקשת המועד להגשת הבקשה לביטול פסק דין ודין בקשתה להידחות על הסף אך מטעם זה וכך הינני מורה.

6.לענין זה יפים דבריו של כבוד השופט סובל בתא 131023/01 מגדל הזוהר לבניין בע"מ נ' שלו סיגלית ואח' (פורסם בנבו):

"בצד המשקל הרב הניתן לזכותו של בעל דין למיצוי יומו בביהמ"ש, בבחינת זכות בעלת אופי חוקתי, מוטל על מבקש הביטול נטל השכנוע להראות כי לא החמיץ את הזכות, בדרך ובמועד שקבעה תקנה 201. אין המבקש ביטולו של פסה"ד, גם אם הוא סבור שיש לבטלו מחמת הצדק, יכול להתעלם מהוראות סדרי הדין ולהניח מראש כי בסופו של יום יקבע כי פסה"ד בטל מעיקרו או שיש לבטלו מסיבות אלו ואחרות שכן אם תאמר כי למועד הגשת בקשת הביטול אין רלוונטיות כמוה כקביעה כי המועד שקבעה התקנה מיותר ולכאורה ניתן לקבל בקשה לבטול פסה"ד גם חודשים או שנים רבות לאחר שפסה"ד הומצא למבקש הביטול".

7.יתרה מזאת, אף אם היה מקום לראות בבקשת המבקשת בקשה להארכת מועד להגשת בקשה לביטול ההחלטה שניתנה, לא מצאתי מקום להיעתר לה, שכן כאמור לעיל, לשם הארכת מועד שנקבע בחיקוק יש צורך "בטעם מיוחד" כאמור בהוראות תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984.

עיון בפסיקת בתי המשפט מלמד כי אין בנמצא רשימה סגורה של נסיבות אשר מהוות משום "טעם מיוחד" להארכת מועד, אולם ובנסיון לקבוע כלל מסוים נוטה בית המשפט לסווג את הנסיבות שבפניו "כטעם מיוחד" כאשר אלו היו חיצוניות ומחוץ לשליטתו של בעל הדין. ראה בש"א 6402/96 הוועדה המקומית לתכנון נ' רחל מיכשוילי, פ"ד נ(3) 209 ;ב"ש 1638/85 ע"א 64/85 בנק צפון אמריקה בע"מ נ' עומר גלבוע – חב' לבנין ועבודות עפר בע"מ (בפירוק), פ"ד מ(1) 57; ע"א 6842/00 משה ידידיה נ' סול קסט ו-4 אח', פ"ד נה(2), 904.

 8.במסגרת השיקולים הנשקלים יש להתיחס אף לנדבך שנוסף בפסקי דינו של בית המשפט העליון בבש"א 7608/00 יוסף אהרון נ' אמנון אהרון ואחרים, פ"ד נ"ד (4) 702, וכן בש"א 5925/01 נסימי מנגד הודיה מושב עובדים להתיישבות שיתופית בע"מ, פ"ד נ"ו (1) 193.

שם נתן בית המשפט דעתו, לצורך בבחינת מידת הפגיעה בציפייתו של בעל הדין שכנגד ביחס לסופיות ההליכים בציינו, כי יש והתנהגותו של בעל דין או הצהרה בדבר כוונותיו, שוללת את ציפייתו של בעל הדין האחר להתגבשותה של מעין "חסינות" מפני המשך ההליכים.

במקרים כאלה בהם לא נתגבשה ציפייה בדבר סופיות ההליכים, יש ואפשר להכיר בטעותו של בעל הדין. ראה אף בש"א 2108/99 עזבון המנוח סמואל ואח' נ' אלינא אוריאלי, תק-על 2000 (1), 486, וכן בש"א 2922/01 ע"א 6842/00 הנ"ל.