1. התובעת הזמינה באמצעות הנתבעת, חופשה, לה ולמשפחתה, לשבעה ימים במלון במחוז "קמר" בטורקיה. כוונת התובעת הייתה לבלות עם משפחה נוספת אשר הזמינה חופשה, בנפרד, באותו מחוז. במעמד ההזמנה לא הודיעה התובעת כי היא מעוניינת במלון המסוים, מטעם זה. אולם, בעת ההזמנה נתקבל אישור בכתב אודות ההזמנה מהמלון עצמו, ובכך נחה דעתה של התובעת.
2. כאשר הגיעו התובעת ובני משפחתה לטורקיה, הודיע להם נציג של חברת הנסיעות במקום כי בית המלון ביטל את ההזמנה ולפיכך נשלחו התובעת ומשפחתה למלון אחר, במחוז אחר, במרחק של כשעה וחצי נסיעה, אל "קלאב ונציה". התובעת, בשדה התעופה, נאלצה לקבל את השינוי ונסעה עם בני משפחתה ל"קלאב ונציה".
3. התובעת ציינה כי עצם ההגעה והשהייה ב"קלאב ונציה" גרם לה לתחושה לא טובה, שכן בעבר התפרסם כי באותו מקום קיפחו את חייהם שני ישראלים אשר שהו שם בחופשה, בשל תקלה בחשמל במלון. התובעת הבהירה כי לו הייתה יודעת על שינוי זה מראש לא הייתה יוצאת מביתה אל החופשה.
4. ערב לפני מועד החזרה לארץ, נמסר לתובעת כי הטיסה לישראל נדחית ב- 16 שעות. לדבר זה משמעות כפולה. האחת, שהתובעת תאלץ לעזוב את חדרה במלון, עם ילדיה הקטנים, שעות רבות בטרם תהיה אפשרות לטוס חזרה לביתה. המשמעות השנייה, שהיא ומשפחתה יאחרו לחזור הביתה, בערב השבת, וכך ייגרם להם חילול שבת. בנסיבות אלה, ביקשה התובעת מהנתבעת לדאוג לטיסה חזרה בשעה מוקדמת יותר. הנתבעת אכן דאגה לכך, אולם, הדבר חייב את התובעת לעזוב את בית המלון בחיפזון, בחצי הליל, כאשר הילדים כבר ישנו.
5. התובעת טוענת כי הנתבעת, חברת הנסיעות, לא סייעה לה ולא הייתה קשובה לצרכיה במהלך כל התקלות בטיול. התובעת ומשפחתה חזרו מן הטיול כועסים ומאוכזבים.
6. נציג הנתבעת השיב כי משאישר בית המלון המקורי את שהייתה התובעת במקום, שוב אין הביטול של חדר המלון באשמת הנתבעת. לנתבעת אין שליטה על בית המלון, אולם משקרתה התקלה, ובית המלון ביטל, נמצאה לתובעת חלופה בבית מלון באיכות זהה או טובה יותר.
7. נציג הנתבעת הדגיש כי לא היה ידוע לנתבעת כי התובעת מתכוונת לבלות את החופשה עם זוג אחר, ואלה אף לא הזמינו את החופשה באמצעותם. נציג הנתבעת הבהיר כי אם התובעת הייתה מודיעה כי עניין זה הוא תנאי להזמנה - הזמנתה לא הייתה מתקבלת. שכן, אין הם יכולים למנוע הסיכון שהדבר לא יתממש.
8. נציג הנתבעת הזכיר כי אין אחריות לנתבעת בגין שינויים בטיסות, מה גם שבטיסות צ'רטר הדבר הוא אף חלק מהסיכון המובנה של ההזמנה. נטען כי במקרה זה ניתן שירות טוב וראוי כאשר הנתבעת דאגה לטיסה מוקדמת יותר על מנת למנוע את חילול השבת ובהתחשב בכך שהתובעת טסה עם ילדים.
9. לאחר ששמעתי את שני הצדדים, ולמרות ההבנה שיש לי לאכזבתה הקשה של התובעת, הרי שרוב הטענות נגד הנתבעת צריכות להידחות. ראשית, הנתבעת בסופו של דבר אינה אלא מתווכת. על חברת הנסיעות לתווך בהגינות ובמקצועיות ולמסור מידע מלא, נכון ויעיל למזמיני הנסיעות. אולם, חברת נסיעות אינה יכולה להיות אחראית להפרת החוזה מטעם גורם שלישי.
10. לכאורה, בית המלון הפר את החוזה, לאחר שהתחייב בפני התובעת כי תוכל להתאכסן שם. ככל שיש לתובעת נזקים בשל שינוי זה, הרי שהחייב העיקרי בהקשר זה הוא בית המלון. אף חברת התעופה, אשר דחתה את שעת הטיסה, אפשר שהפרה את החוזה, ואפשר שקיימת לה אחריות, בכפוף לאמנת וורשה, אך לא הנתבעת הפרה את החוזה.
11. לטעמי, לאחר שנדחתה הטיסה, הרי שבעצם העובדה שהנתבעת השיגה לתובעת טיסה חזרה, תוך הקדמת היציאה מן המלון ב-12 שעות בלבד (מתוך שבוע), על מנת למנוע חילול שבת, מבלי להוסיף הוצאות על מחיר הטיסה (למעט המונית בהגעה לטיסה), נתנה הנתבעת שירות הוגן וסביר, נוכח התקלה שנתגלתה.
12. למעשה, למרות שאני מאמין לכאבה של התובעת, ואני בטוח שאכן נגרמה לה עוגמת נפש רבה, לא מצאתי אלא פגם אחד בהתנהגות הנתבעת. נציג הנתבעת טען כי לו היו מודיעים להם בעת ההזמנה שהתובעת חייבת להיות בצמידות לזוג חברים אחר בעת הנסיעה, לא היו מקבלים את ההזמנה, נוכח האפשרות שבסופו של דבר לא תתאפר לינת התובעת דווקא במלון אשר הוזמן. זאת, אפילו במקרה כמו המקרה הזה, בו בית המלון אישר "סופית" את ההזמנה.
13. יתרה מזו, מתברר שיש מנגנון שנועד להתמודד עם מצבים בהם שניים שהזמינו באמצעות הסוכן, המבקשים לשהות יחד באותו מקום. אז, במקרה של הזמנת יתר מועברים שניהם כאחד למלון אחר.
14. משמע, הנתבעת מודעת לכך שישנם ביטולים לעיתים, אף על ידי בתי מלון אשר אישרו "סופית" הזמנה. הנתבעת מודעת לאפשרות זו, אך לא הזהירה את התובעת לגבי אפשרות זו. נציג הנתבעת טען כי קיימת אזהרה לגבי אפשרות כזו בתנאים הכלליים של ההזמנה, שהן חלק בלתי נפרד מן החוזה. אולם, נציג הנתבעת לא הגיש העתק של כללים אלה.
15. אכן, גם התובעת צריכה הייתה לחדד ולהדגיש כי מקום המלון חיוני. אולם, הנתבעת כמתווכת מקצועית חייבת הייתה להבהיר כי ייתכן שהתובעת לא תהיה במלון שאישר את ההזמנה אלא במחוז אחר באנטליה, במרחק נסיעה גדול מאוד. חובתה של חברת הנסיעות להזהיר אף כי בטיסות צ'רטר תיתכנה דחיות, כפי שהסביר נציג הנתבעת. אולם כאמור, הנתבעת לא הראתה כיצד הזהירה לגבי אפשרות זו. קשה לדעת כיצד הייתה אזהרה כזו משפיעה על הנתבעת, אם אכן הייתה נמנעת מנסיעה בשל הסיכון הערטילאי, בטרם ידעה כי יתממש. בנסיבות העניין אני קובע, שבהעדר אזהרה זו יש לחייב את הנתבעת בגין 20% מנזקי התובעת.
16. לעניין היקף הנזקים, הנתבעת תבעה 10,000 ש"ח, כהערכה של הנזק הישיר, בתוספת של עוגמת נפש. הנתבעת הזכירה כי התובעת בכל זאת שהתה בבית מלון במשך כמעט שבוע, נהנתה מאוכל ותנאים ברמה גבוהה, ולמעשה לא נפגמה ההנאה מחופשתה באופן משמעותי.
17. תגובה זו של ב"כ הנתבעים נכונה אך חלקית. אין בעצם השהייה בבית מלון, יפה ככל שיהיה, כדי להביא להנאה. שינוי בתוכניות, אכזבה קשה ומרירות יכולים לצבוע כל בית מלון בצבעים שחורים, בעיני המתבונן. כאשר מדובר בתביעות בגין טיולים שלא הצליחו, הרי שבהתחשב בכך שהטיולים נועדו לגרום הנאה, יש ליתן משקל לעוגמת נפש של המטייל שלא הצליח ליהנות מחופשתו.
18. אף שאני מוכן לקבל את גרסת התובעת כי היא, ואולי בן זוגה, נרתעו משמו של המלון נוכח ההיסטוריה שלו, קשה לקבל את הטענה כי הילדים לא יכלו להפיק כל הנאה מהמקום.
19. אני מעריך את נזקה של התובעת, לרבות עוגמת הנפש, בסך של 6000 ש"ח. כאמור, אחריות הנתבעת אינה בגין עצם הנזק, אלא בגין ההימנעות מאזהרת הנתבעת בדבר הסיכונים שאינם בשליטתה. זאת, בערך של 20 % מהנזק.