המחוזי ביטל פסקי בוררות שניתנו על ידי בית הדין לממונות 'הליכות עולם'- הבוררים חרגו מסמכותם

כללי

1.             מונחות לפניי שתי בקשות: האחת - לאישור פסקי בוררות, אשר הוגשה ביום 01.09.11 ע"י עמותת "עטרת יצחק" ומי שעמד בראשה בתקופה הרלוונטית לסכסוך, הרב שלמה חדאד (הפ"ב 785-09-11); והשנייה - בקשה שהגישו מרכז מעיין החינוך התורני בארץ ישראל והגב' יפה בראל, לביטול פסקי הבוררות שהוגשו לאישור כאמור (הפ"ב 38513-10-11 והפ"ב- 17061-10-11).

2.             במסגרת הבקשה לאישור פסקי בוררות, עותרים עמותת "עטרת יצחק" והרב חדאד לאשר עשר החלטות ביניים ופסקי הבוררות אשר ניתנו על ידי בית הדין לממונות "הליכות עולם" בין השנים 2004 - 2011.

3.             עמותת "עטרת יצחק" הינה עמותה רשומה כדין בישראל, המנהלת ישיבה בירושלים באותו שם, אשר הקים הרב חדאד בשנת 2000. הרב חדאד שימש כיו"ר העמותה "עטרת יצחק", ובנוסף כיהן בעבר כמנכ"ל בית הספר לבנות בשם "בנות יאודא", אשר בתקופה הרלוונטית לעניין דנן, נקרא "עטרת חנה" (להלן: " בית הספר" ו/או "עטרת חנה"), בו מתחנכות בנות עדות המזרח בעיר ביתר עילית, ואשר משתייך לרשת בתי הספר שמפעילה רשת המעיין החינוך התורני בארץ ישראל, היא המשיבה 1 (להלן: " מעיין" או " רשת המעיין"). יצוין כי בעבר נוהל בית הספר בשוטף ע"י עמותות שונות - בתחילה הופעל ע"י עמותת "משנת יאודה", ולאחר שעמותה זו נמחקה, נוהל על ידי עמותת "עטרת יצחק" של הרב חדאד; ובמקביל, השתייך בית הספר לרשת המעיין, אשר בידיה נשמרו הסמכויות בכל הנוגע לניהול הכללי של בית הספר (קרי, קביעת תוכנית הלימודים, אחריות על העסקת עובדים, ותקציב בית הספר, והכול בכפוף להסכם "סיוע והבראה" אשר נחתם בין המעיין למדינת ישראל בשנת 1999); בעוד שבשלב מסוים, כפי שיפורט להלן, הופסקה השיטה של ניהול המוסד באמצעות העמותות, והמוסד עבר לניהולה הישיר של רשת המעיין.

4.             הגב' יפה בראל, היא המשיבה 2, הינה מנהלת בית הספר, אשר כאמור נקרא בעבר "עטרת חנה", ואשר היום נקרא "בית מרגלית" (בתחילה נקרא "בנות יאודה"; לאחר מכן - "עטרת חנה"; בהמשך, "חיי שרה"; ולבסוף, "בית מרגלית").

5.             בית ספר זה, שהוא המוסד נשוא המריבה בין הצדדים, הינו בית ספר יסודי לבנות בביתר עילית, השייך לרשת המעיין. בית הספר הוקם - תחת השם "בנות יאודה" - בסביבות שנת 1992 בביתר עילית ע"י עמותת "משנת יאודא", בה שימש הרב יצחק ברכה כבעל תפקיד, כשבמקביל הקים הרב ברכה מוסד לבנים בשם "תלמוד תורה משנה יאודא". שני בתי הספר קיימים כיום, אלא ששמו של בית הספר לבנות הינו היום "בית מרגלית", כמפורט לעיל.

הרקע העובדתי כפי שהוצג ע"י המבקשים בבקשה לאישור

6.             כאמור, בסביבות שנת 2000 הקים הרב חדאד ישיבה בירושלים בשם "עטרת יצחק", וישיבה זו נוהלה באמצעות עמותת "עטרת יצחק". בראשותה של הישיבה כיהן הרב יצחק ברכה, אשר מונה לתפקיד זה על ידי הרב חדאד. זמן מה לאחר שמונה לעמוד בראשות הישיבה, סיפר הרב ברכה לרב חדאד על הקשיים הכלכליים בהם הוא מתמודד בניהול שני המוסדות שהקים, "בנות יאודה" ו"משנה יאודא", והוסיף כי הוא שוקל לסגור אותם בשל קשיים אלו. הרב ברכה ביקש מהרב חדאד אם יוכל להיות לו לעזר.

7.             הרב חדאד בדק את מצבם של המוסדות לאשורן, ואכן נוכח כי המוסדות מתמודדים עם קשיים תקציביים רבים בסכומי עתק. בהסכמתו של הרב ברכה, נקט הרב חדאד בפעולות רבות ומגוונות על מנת לעזור לו להעמיד את המוסדות על רגליים איתנות, והרב חדאד אכן הצליח להתוות דרך פעולה להצלתם. מכאן קצרה הדרך לבקשתו של הרב ברכה, כי הרב חדאד יקבל על עצמו את ניהול המוסדות, והעברתם בפועל לידיו.

8.             בהקשר זה יצוין כי ביום 05.06.2001 נחתם הסכם "העברת בעלות" בין עמותת "לחם ביכורים" לבית הספר "בנות יאודא" לצורך העברת האחריות וסמכויות הניהול של בית הספר מעמותת "לחם ביכורים" לרשת המעיין. בשנת 2004, הייתה זו עמותת "עטרת חנה" אשר הפעילה את בית הספר, ועם הצטרפותה של "עטרת חנה" תחת חסותה של רשת המעיין, נוהלה "עטרת חנה" במשותף עם המעיין. עם חתימת ההסכם האמור בין הרב חדאד לרב ברכה, הוסדרו גם היחסים בין הרב חדאד לבין בית הספר "עטרת חנה", וכן הוסדרו היחסים בינו לבין רשת המעיין.

9.             בשנת 2004 או בסמוך לכך, הייתה הגב' שרה ולצמן מנהלת בית הספר "בנות יאודא", אחד ממוסדותיו האמורים של הרב ברכה. האופן בו ניהלה את בית הספר לא מצא חן בעיני הרב חדאד, והלה הביא זאת לידיעת הרב ברכה, אשר נאות לקבל את עמדת הרב חדאד כי יש להחליף את המנהלת. משכך, במסגרת תכנית ההבראה שהציע הרב חדאד, מונתה מנהלת חדשה, הגב' יהודית חי-יוסף, אשר עד לאותו מועד שימשה כמחנכת כיתה ח' בבית הספר.

10.         בעקבות פעולה זו, קרי, החלפת המנהלת בבית הספר, הגיע הרב חדאד למסקנה כי במידה וברצונו להשפיע על אופן ניהול המוסד, ועל התכנים ואופי החינוך בו, עליו להיות מעורב גם בכל הקשור להעסקת אנשי הצוות ואיוש מכלול המשרות שבו. על רקע זה נולד הרעיון שיש לערוך הסכם פורמאלי בו יגדירו הצדדים בצורה מפורשת מהן הסמכויות והמעמד של כל אחד מהם בניהולו של בית הספר.

11.         בשל העובדה כי הצדדים להסכם היו מודעים לנוהל כי אין לקבל כל עובד חינוך המוצע לעבודה במוסד המשתייך למעיין, עד שמעיין תיתן על כך את הסכמתה, ברור היה לצדדים להסכם כי נדרשת מעורבותה והסכמתה של מעיין לכל אשר יוסכם ביניהם. בשל כך, פנו הרב ברכה והרב חדאד למנכ"ל דאז של רשת המעיין, הרב אלון אלבז, על מנת שינסח הסכם אשר יגדיר את חלוקת התפקידים ביניהם, לרבות תחומי אחריותה של המעיין בכל הקשור למוסדות "משנת יאודא" ו"עטרת חנה". משום שאף המעיין הכירה בחשיבות העניין, נעתר הרב אלבז לבקשה וניסח את ההסכם כמבוקש. ההסכם נחתם בין הרב חדאד לבין הרב ברכה ביום 01.07.2004, י"ב בתמוז תשס"ד (להלן: "ההסכם/הסכם יולי 2004"). אף הרב אלבז צירף את חתימתו בסוף ההסכם (ראו בהמשך את נוסח צירוף חתימתו), על אף שהוא - ורשת המעיין שייצג הוא אותה עת - אינם מצוינים כצד להסכם עצמו; והאופן שבו עשה כן, ומשמעות חתימתו, כמו שאלת פרשנות ההסכם בכללותו, הפכו לנושאים משמעותיים בהליך שלפניי, הכל כפי שיפורט להלן.

12.         להלן נוסח ההסכם:

הסכם

שנערך ונחתם שטו"מ, ביום י"ב תמוז תשס"ד (01.07.2004 - ב.ג.)

בין הרה"ג יצחק ברכה שליט"א, לבין הרב שלמה חדאד שליט"א

ההסכם:

א. הפעלת המוסדות "משנת יאודא" גנ"י - ביה"ס "בנות יאודה" וגנ"י - ביתר עילית.