הערעור
1. לפניי ערעור על גזר-דינו של בית-המשפט לעניינים מקומיים בירושלים (כב' השופטת ת' בר-אשר - צבן), מיום 20.11.08, בת"פ 2274/08. הערעור מופנה כנגד החלטתו של בית-משפט קמא שלא לאמץ את הסדר-הטיעון שהגיעו אליו הצדדים, בעניין מועד ביצועו של צו שניתן במסגרת גזר-הדין, להריסת עבודות של סגירת מרפסת פתוחה בבניין בעל ייחוד תכנוני וארכיטקטוני המצוי במרכז ירושלים.
הערעור מתמקד בשיקולים שעל בית-המשפט לבחון בעת קביעת המועדים לביצועם של צווי הריסה והתאמה הניתנים בגדרם של גזרי-דין בגין עבירות בנייה.
ההליכים בערכאה הדיונית
2. המערער הורשע בבית-משפט קמא, על-פי הודאתו, בעבירה של בנייה ללא היתר - לפי סעיפים 145(א) ו-204(א) לחוק התכנון והבנייה, התשכ"ה-1965, בכך שבמהלך שנת 2007 ביצע עבודות של סגירת מרפסת פתוחה, בבניין "מרכז אמיר" בירושלים, המוכר כ"בניין השופרסל", בקרן הרחובות אגרון - המלך ג'ורג', בסמוך לכיכר צרפת. הוא אטם שני פתחים בקירות החיצוניים שהובילו אל מרפסת דירתו, פרץ שלושה פתחים אחרים וסגר את המרפסת. בכך ביצע המערער שינויים בקירות החיצוניים של הבניין, וצירף לשטח דירתו את המרפסת בשטח של כ-26 מ"ר. כן הורשע המערער בשימוש ללא היתר, במבואה המובילה אל דירתו, המצויה בשטח המשותף בחדר המדרגות, ששטחה כ-5.5 מ"ר.
3. הודאתו של המערער ניתנה במסגרת הסדר טיעון, לפיו תוקן כתב-האישום, והצדדים הסכימו לעתור לתשלום קנס בסך 14,000 ש"ח, ולחיוב המערער לחתום על התחייבות כספית להימנע מעבירה דומה. כן הוסכם בגדר ההסדר, לעתור למתן צו הריסה לעבודות סגירת המרפסת, או להתאמתה לתוכניות ולהיתרי הבנייה החלים על הבניין, אשר ביצועו יידחה בשנה.
4. לאחר שהצדדים הודיעו לבית-משפט קמא על הסדר-הטיעון, ובטרם הודה המערער בעובדות כתב-האישום המתוקן, הבהיר בית-משפט קמא לצדדים כי אינו כבול להסדר הטיעון, ואף העיר כי דעתו אינה נוחה מכך שביצוע צו ההריסה - לעבודות בנייה הפוגעות במידה משמעותית במבנה הארכיטקטוני של הבניין שמצוי במקום מרכזי בירושלים - יידחה בשנה. בעקבות הערת בית-המשפט, ועוד לפני מתן תשובת המערער לאישום, הודיע התובע, כי יבקש שביצוע צו ההריסה בעניין המרפסת והקיר החיצוני של הבניין, יידחה בחצי שנה בלבד, ואילו ביצוע הצו המתייחס אל המבואה, יידחה בשנה. לאחר ההודעות האמורות, הודה המערער בעובדות כתב-האישום המתוקן והורשע.
5. בטיעוניו לעונש בערכאה הדיונית, טען המערער, כי בבניין בוצעו כשתים-עשרה עבירות דומות של סגירת מרפסות חיצוניות, וכי רק בכמחצית מהמקרים הוגשו כתבי-אישום. עוד ציין המערער, כי בהיותו פעיל בוועד הבית, פנה במשך השנים אל העירייה על-מנת לקדם תוכנית שתאפשר שינוי משמעותי של חזית הבניין, שיכלול גם סגירת מרפסות; ואולם, הוא לא זכה לשיתוף פעולה, הן מצד דיירי הבית והן מצד גורמי התכנון בעירייה. על-כן שכר לאחרונה שירותיו של אדריכל שהחל לקדם תוכנית שתכשיר את סגירת המרפסת. עם זאת, הבהיר המערער, כי להערכתו ההליך התכנוני אמור להיות ממושך, בשל הצורך בהשגת הסכמת כל דיירי הבניין, ולא כולם מעוניינים לקדם את התוכנית, הכרוכה בהשקעת משאבים כספיים לא מבוטלים.
גזר-דינו של בית-משפט קמא
6. בגזר-הדין מיום 20.11.08, הטיל בית-משפט קמא את העונשים והצווים המוסכמים, אך בחר שלא לאמץ את הסדר-הטיעון בעניין מועד ביצועו של צו ההריסה וההתאמה, המתייחס לעבודות סגירת המרפסת הפתוחה והשינויים שבוצעו בקיר החיצוני של הבניין. בית-משפט קמא קבע, כי הצו יבוצע עד ליום 1.2.09, דהיינו - תוך כחודשיים וחצי ממועד גזר-הדין, ולא תוך שישה חודשים כמוסכם בהסדר הטיעון.
בית-משפט קמא ציין בגזר-דינו, כי עבירת הבנייה שביצע המערער פגעה בחזות הבניין, הן בשינוי הפתחים החיצוניים, הן בסגירת המרפסת והן בשינוי צבע הקירות החיצוניים של הבניין.
בגזר-דינו המפורט והמנומק, מנה בית-משפט קמא את השיקולים שעל בית-המשפט להביא בחשבון בבואו לקצוב את משך תקופת הארכה לביצועו של צו הריסה שיפוטי, הן השיקולים הציבוריים והן השיקולים של אינטרס הפרט. בית-משפט קמא הגיע לכלל מסקנה, כי במקרה דנן שיקולים של שמירה על המדיניות התכנונית, מצדיקים שלא לאפשר את השארת עבירות הבנייה הנדונות על תלן, ובוודאי שלא להותירן עד אשר תוכשרנה העבירות, אם אמנם תוכשרנה. בהקשר זה ציין בית-משפט קמא, כי "סגירת המרפסות בבניין הנדון מהווה פגיעה במרקם התכנוני והאדריכלי, והופכת מבנה אדריכלי סימטרי... לגיבוב של תוספות בנייה מכוערות, העומדות בראש חוצות, בטבורה של עיר הבירה".
בית-משפט קמא הוסיף וקבע, כי במקרה דנן הפגיעה במרקם התכנוני והאדריכלי אף מהווה פגיעה של ממש באינטרס של קיום שלטון החוק וכיבוד הדין ויישומו. בהקשר זה ציין בית-משפט קמא, כי "מדובר בעבירות בנייה שנעברו במרכז עיר הבירה... ובכך פוגמות הן בגסות בחלק מחלון הראווה של העיר", והוסיף וציין כי "הנצחת עבירות הבנייה הנדונות בראש חוצות, לא רק חותרת תחת שלטון החוק, אלא אף ללא ספק מכרסמות באמון הציבור במערכת אכיפת החוק" (פיסקה 10 לגזר-הדין).
עוד קבע בית-משפט קמא, כי במקרה הנדון שיקולי הפרט, ובכללם טענת המערער על מטרת סגירת המרפסת למניעת רעש ופיח, אמורים לסגת מפני האינטרסים הציבוריים שצוינו לעיל, ובפרט כשמדובר בעבירות בנייה שהיקפן קטן ביחס לנזק התכנוני והאסתטי שלהן, וכאשר עסקינן בהריסת בנייה קלה של סגירת מרפסת, שעלותה אינה אמורה להיות גבוהה כלל ועיקר.
בית-משפט קמא הוסיף וציין, כי הליכי הכשרת עבירות הבנייה מצויים בשלבים מקדמיים, וכי הליך של קבלת היתר לסגירת המרפסות בבניין עשוי להימשך זמן רב, ובפרט לנוכח הצורך לארגן את עשרות דיירי הבניין, ולקבל את הסכמתם, הן לשינוי התכנוני, והן להוצאות הכספיות הכרוכות בכך.
בנסיבות אלו סבר בית-משפט קמא, כי אין מקום לדחיית ביצועו של צו ההריסה מעבר לפרק זמן של כחודשיים, כדי לאפשר למערער להשיב את המצב לקדמותו, ובהקשר זה הוסיף וציין: "המסר שיעבור אל הציבור, אם יאפשר בית-המשפט את השארת עבירות הבנייה הנדונות בטבורה של עיר הבירה הוא אזלת יד באכיפת עבירות תכנון ובנייה גם מצד גורמי האכיפה וגם מצד בתי המשפט. אין להשלים עם השארת עבירות בנייה כה בוטות לאורך זמן ובפגיעה המתמשכת בחזות פני העיר ירושלים ובנייניה" (פיסקה 12 לפסק-הדין).
משכך, אימץ בית-משפט קמא את הסדר-הטיעון אך באופן חלקי בלבד. הוא אימץ את ההסדר בעניין שיעור הקנס ומועד ביצוע צו ההריסה בעניין המבואה, אך סטה מההסדר בכל הנוגע לצו ההריסה של עבודות סגירת המרפסת. בית-המשפט הורה, כי מועד ביצועו של הצו האחרון יידחה בכחודשיים וחצי בלבד, עד ליום 1.2.09, במקום בכחצי שנה כפי שסיכמו הצדדים בהסדר הטיעון.
בית-משפט קמא ציין בגזר-דינו, כי הדחייה ניתנת "כדי לאפשר לנאשם להשיג היתר לבנייה", והוסיף והדגיש כי "אם הנאשם לא ישיג היתר לבנייה עד מועד זה, אך יתקדם עם הליכי הוצאתו, יהיה רשאי להגיש לבית-המשפט בקשה לדחייה נוספת של מועד כניסת הצו לתוקף". עם זאת, הבהיר בית-משפט קמא, "כי אין ודאות שהבקשה תתקבל, והכל תלוי במידת ההתקדמות של הליכי הוצאת ההיתר" (פיסקה 13ג לגזר-הדין).
תמצית טיעוני הצדדים בערעור