המועצה להסדר ההימורים בספורט נ' כהן

פסק דין

רקע ועובדות:

המועצה להסדר ההימורים בספורט (להלן: "המועצה") הנה תאגיד סטטוטורי אשר הוקם על פי החוק להסדר ההימורים בספורט תשכ"ז-1967 (להלן: "החוק להסדר ההימורים") אשר מוסמך לארגן ולערוך הימורים על תוצאות של משחקים ותחרויות ספורט.

על פי סעיף 8 א' לחוק להסדר ההימורים, רשאית המועצה לבצע את העבודות הכרוכות בהפעלת התוכניות באמצעות אחר, על פי הסכם בכתב עמו ולתקופה שלא תעלה על שנתיים. הפעולות מבוצעות על ידי תחנות, אשר עם מפעיליהן נכרתים ההסכמים.

ביום 4.8.2008 נחתם בין המועצה לבין מר מאיר כהן (להלן: "הנתבע") הסכם התקשרות להפעלת תחנת טוטו אשר תוקפו עד ליום 31.8.10 (להלן: "ההסכם ההתקשרות"). בעת החתימה הפקיד הנתבע כתב ערבות על סך 20,000 ₪.

התחנה הופעלה בחנות דראגסטור ברחוב הנביאים 27 בחיפה (להלן: "התחנה"), ומפעיל התחנה מטעם הנתבע, היה חתנו של הנתבע מר שי קובס (להלן: "שי"). שמו אינו מופיע בהסכם ההתקשרות אך על עובדה זו אין מחלוקת.

ההימורים על תוצאות משחקים ותחרויות בספורט מתבצעים על ידי רשום בטפסים הנשלחים באמצעות מסוף הנמצא בתחנה, מקושר למחשב המרכזי של המועצה. המסוף קורא את הטפסים בזמן אמת. התמורה משולמת לבעל התחנה על ידי המשתתפים כדמי השתתפות.

בסעיף 14 (ה) להסכם ההתקשרות, התחייב הנתבע, כי בכל מועד בו תבחר המועצה לחייב את חשבונו בגין דמי השתתפות, יהיו בחשבונו מקורות כספיים מספיקים לצורך כך.

הנתבע כמפעילים אחרים חתם על הוראת הרשאה לחיוב חשבון הבנק שלו. נקבע בסעיף 14 (ד) להסכם ההתקשרות כי מועד החיוב יהיה לפי שיקול דעתה של המועצה.

התביעה כאן הוגשה לאחר שנוצר, לדעת התובעת, חוב על סך 72,014.62 ₪ על ידי התחנה לטובת המועצה.

ביום 21.6.09 הוחזרה הוראת חיוב בגין כספי מחזור 925, בשבוע שבין 14.6.09 ל- 20.6.09 המדובר בכספי מכירות הנאמדים בסך 78,275.60 ₪ . לאחר שנוכה מסכום זה עמלה לנתבע, בסך 6,128 ₪, נותר לטענת המועצה, חוב בסך של 72,014.62 ₪.

בעקבות כך, חילטה המועצה את כתב הערבות על סך 20,000 ₪ שהפקיד הנתבע בידיה במועד החתימה על החוזה, וכך, לטענת המועצה, עמדה יתרת חובו של הנתבע על סך של 52,014.62 ₪ (להלן: "החוב").

בצהרי יום 17.6.09 חסמה המועצה את התחנה לפעילות בשל אי הפקדת כספים לחשבונה ובסופו של יום התחנה נסגרה על ידי הנתבע.

המועצה טענה, כי חובת הנתבע לשלם את חובו נובעת מכוח הפרת הסכם ההתקשרות עליו הוא חתום וכן מכוח דיני עשיית עושר ולא במשפט.

הנתבע טען כי המועצה ידעה כי הבעיות הן בשל התנהלות חתנו שי מחד והתרשלותה שלה מאידך ואין לחייבו בדבר.

עיקר טענות המועצה:

1.הנתבע התחייב, בהתאם לסעיף 14(ה) להסכם ההתקשרות, כי בכל מועד בו תבחר המועצה לחייב את חשבונו בגין דמי השתתפות של טפסי תכניות ההימורים השונות, יהיו בחשבונו מקורות כספיים מספיקים לצורך כך.

2.חרף התחייבות זו, הוחזרה הוראת חיוב בגין כספי מחזור 925 בסך 72,014.62 ₪ בשל ביטול הרשאה מיום 21.6.09 ובעקבות כך חילטה המועצה את כתב הערבות על סך 20,000 ₪ שהפקיד הנתבע בידה במועד חתימת החוזה ולפיכך עומדת יתרת החוב על 52,014.62 ₪.

3.ביום 30.6.09 נדרש הנתבע, במכתב מאת מנהל אגף מכירות ארצי במועצה, מר יצחק ברק, להסדיר את חובו ולאחר שהחוב לא הוסדר, הוצא לנתבע מכתב התראה ביום 26.7.09.

4.ממקרא תצהיר עדותו הראשית של הנתבע ומעדותו, ניתן להבין כי הנתבע מודה כי הוא אחראי לקיום החוב אך מתנגד לגובהו. הנתבע למעשה הודה בחבותו כבעל התחנה וכן הודה בעילת התביעה – אי כיבוד הוראת הקבע וקיום החוב, אלא שהוא מבקש לטעון כי החוב התנפח, בין באשמת המועצה ובין באשמת חתנו ועל כן הוא מתכחש לגובה החוב ואין לקבל טענות אלו.