א. בפנינו ערעורה של המערערת, המועצה הדתית עכו, על פסק דינו של בית משפט השלום בקריות (כב' השופטת גב' פ. לוקיץ), מיום 22.6.2011, בת"א 8865-08-08, לפיו חוייבה המערערת לשלם למשיבים את הסכום של 150,000 ש"ח בתוספת הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד.
ב. נסיבות הענין בקצרה הינן אלה:
המשיבים שהם בני זוג שכלו לפני כ-40 שנה שניים מילדיהם: בנם ש. ז"ל נפטר ביום 30.10.69 בהיותו כבן שנה ונקבר בבית העלמין הישן בעכו, ואילו בתם ס. ז"ל נפטרה ביום 11.6.1970 בעת היוולדה והובאה אף היא למנוחות באותו בית עלמין.
בשנת 2005, בעקבות פרשת שמעילוב נגד המועצה הדתית עכו, ת.א. (שלום חיפה) 6125/05 (פסק דינה של כב' השופטת א. דגן מיום 27.11.08), התברר למשיבים כי לא ניתן לאתר את קבריהם של ילדיהם המנוחים, ומשום כך הוגשה תביעתם של המשיבים כנגד המערערת כמי שממונה בלעדית על הקבורה, הרישום והתפעול של בית העלמין, ודרישתם היא כי המערערת תפצה אותם בגין עגמת הנפש והסבל שנגרמו להם מאז התגלתה להם עובדה זו.
ג. בעיקרו של דבר לא היתה מחלוקת עובדתית ממשית באשר לעובדות נשוא כתב התביעה. בית משפט קמא כותב שאמנם היתה מחלוקת בשאלה האם נקבר בחלקת הקבר של הבן ש. ז"ל אדם אחר, כשהמערערת מצידה מכחישה טענה זו, אך בית משפט קמא ציין, ולדעתנו בצדק, שאין המדובר בעובדה מהותית הואיל ובסופו של יום אין מחלוקת שלמרות כל הנסיונות שנעשו לא אותרו קבריהם של ילדי המשיבים ולמעשה המערערת הודתה שאין אפשרות מעשית לאתרם.
ד. בית משפט קמא דחה את טענת ההתיישנות שהעלתה המערערת, וציין שנוכח הרשלנות החמורה של המערערת יש לפרש את הוראות ההתיישנות על דרך הצמצום, ומכל מקום הוסיף בית משפט קמא כי יש בסיס לטענת המשיבים שחוסר היכולת לאתר את מיקום הקברים הינו מחדל מתמשך מאחר ובכל יום שחולף אין המערערת מצליחה לאתר את חלקות הקבורה, כך שבכל יום קמה למשיבים עילת תביעה חדשה.
עוד הוסיף בית משפט קמא כי דרך אחרת אפשרית לבחון את הענין היא לפי שאלת הנזק, דהיינו, הנזק נגרם למשיבים רק מרגע שידעו אודות העלמות הקברים, מאחר ובעוולת הרשלנות הנזק הינו אחד ממרכיבי העילה, ועילת תביעתם נולדה רק בשנת 2005 משנתגלתה עובדת העלמות הקברים .
ה. לענין אחריותה של המערערת הסתמך בית משפט קמא על פסק הדין של כב' השופטת א. דגן בפרשת שמעילוב, ולכך נתייחס בהמשך.
בכל הנוגע לטענת המערערת אשר סברה שיש לייחס למשיבים אשם תורם, החליט בית משפט קמא לדחות טענה זו, ולא לייחס למשיבים אשם תורם כלשהו, בציינו שבחירתם של המשיבים שלא לפקוד את קברי ילדיהם על פני שנים ארוכות אינה מהווה הזנחה מצידם, ואין הצדקה לזקוף לחובתם בחירה זו.
ו. לענין הערכת הנזק והפיצוי הראוי סקר בית משפט קמא פסיקה רלוונטית, והגיע למסקנה, לאחר שהביא בחשבון את טיעוניהם של שני הצדדים ואת מכלול נסיבות הענין, לרבות חומרת התרשלותה של המערערת, להעמיד את הפיצוי המגיע למשיבים על סך של 150,000 ש"ח.
ז. המערערת ממאנת להשלים עם פסק דינו של בית משפט קמא וערעורה המפורט מונח בפנינו.
ח. לטעמה של המערערת שגה בית משפט קמא משדחה את טענת ההתיישנות, וכן סבורה המערערת ששגה בית משפט קמא בכל הנוגע לשאלת האחריות משבחר לאמץ את פסק הדין בענין שמעילוב. טענת המערערת היא שפסק הדין בענין שמעילוב איננו מחייב, ומכל מקום נסיבות המקרה שונות מאלה שקיימות בענייננו.
ט. לדעת המערערת לא מוטלת עליה כל חובה מעבר למתן רשות שימוש בחלקה ושירותי קבורה. חובות אלה של המערערת היא מילאה, לדעתה, עד תום ופעלה לפי אחריותה ולא הפרה כל חובת זהירות.
כמו כן סבורה המערערת ששגה בית משפט קמא בקביעתו שאין למשיבים כל אשם תורם באי-מציאת מקום הקבורה חרף העובדה שהמשיבים במשך למעלה משלושים שנה לא ביקרו בקברי המנוחים.
עוד ובנוסף סבורה המערערת שהפיצוי שנפסק לזכות המשיבים חורג במידה רבה מן הסכום הראוי והמידתי שהיה מקום לפסוק אותו (אם בכלל).
י. שונה כמובן עמדת המשיבים אשר סבורים כי לא נפלה כל שגגה בפסק דינו של בית משפט קמא והם תומכים בפסק הדין של הערכאה קמא, הן בנימוקים והן בתוצאה.
י"א. ביום 7.9.11 הגישה המערערת בקשה להגשת ראיה בערעור, דהיינו, דו"ח מנהל בית התכנה לבתי עלמין, מר בני מלמד, באשר לביצוע עבודות חיפוש מיקום הקבורה של ילדי המשיבים. צויין במסגרת הבקשה, והתצהיר התומך בה, שבתאריך 14.7.11 (משמע, כשלושה שבועות לאחר מתן פסק דינו של בית משפט קמא) הודיע מר בני מלמד כי נמצאו הקברים של ש. ז"ל וס. ז"ל לפי ספר הנפטרים של בית העלמין הישן בעכו, כמפורט בדו"ח שהגיש מר בני מלמד למועצה הדתית.
לטענת המערערת לא היה באפשרותה להגיש את המסמך בהליך בפני בית משפט קמא משום שרק ביום 14.7.11 התקבל דיווח שאותר מיקומם של הקברים ומכאן בקשת המערערת להתיר הגשתו של המסמך.
י"ב. המשיבים מתנגדים לבקשה זו ומציינים כי לאחר שנודע להם שהתגלו בבית העלמין בעכו מספר מקרים שבהם נקברו נפטרים בקבורה כפולה, וכן ש"נעלמו" קברים לחלוטין, וששרר אי-סדר במקום, מיהרו המשיבים לבית העלמין ולא מצאו את קברי יקיריהם. לטענת המשיבים הם יודעים בוודאות גמורה שהקברים נמצאים בצידו הצפון מערבי של בית העלמין.