מהו המועד הקובע לענין חבותה של חברה על פי שטר-חליפין (שיק), על רקע שינוי זכויות-החתימה בחשבון הבנק של החברה,
לאחר משיכת השיק ומסירתו לאוחז: מועד משיכת השיק ומסירתו, או שמא מועד הצגת השיק לפרעון בבנק הנמשך ?
זו השאלה העומדת ביסוד התביעה דנן.
1.
רקע עובדתי ודיוני
במוקד התביעה שני שיקים, בסך כולל של 22,834 ש"ח , שנמשכו על חשבון הנתבעת 1 בבנק איגוד לישראל בע"מ (סניף ראשי ירושלים) לפקודת התובע (להלן: השיקים). שני השיקים, אשר נושאים את התאריכים 06/12/01 ו-24/12/01 (בהתאמה) , הוצגו לפירעון ע"י התובע ביום 02/01/01, אך לא נפרעו ע"י הבנק הנמשך מן הטעם ש"
חתימת המושך אינה בסדר". בעקבות זאת, הגיש התובע בקשה לביצוע שטר בלשכת ההוצאה לפועל בירושלים, ואילו הנתבעת 1 מצדה הגישה התנגדות לביצוע השטר. ביום 21/01/03 התקבלה ההתנגדות ע"י כב' הרשם ג' ארנברג, והתביעה הועברה לשמיעה בפני.
אין חולק, כי בתקופה הרלבנטית, היתה הנתבעת 1 בבעלות משותפת של חברת "מפעלי דגן בלוקים וחמרי לחציבה בע"מ" (50%) , אשר נוהלה ע"י
שלמה דגן , ושל חברת "בטון עטרות בע"מ" (50%) , אשר נוהלה ע"י
מרדכי טויטו, הוא אחיו של התובע דנן.
בעקבות סכסוך עסקי שנתגלע בין שני השותפים, מינה בית המשפט המחוזי בירושלים ביום 11/09/01 את
עו"ד פז רימר ואת
רו"ח ירון יעקב- כמנהלים מיוחדים לנתבעת 1, אשר ניהלו את הנתבעת 1 באופן בלעדי עד לסיום המחלוקת בין הצדדים
בסוף דצמבר 2001, בעקבות רכישתו של שלמה דגן את חלקו של מרדכי טויטו בנתבעת 1, והפיכתו לבעל השליטה היחיד בה.
התובע טוען, כי שני השיקים, נשוא התביעה, נמסרו לו ע"י רו"ח ירון יעקב ביום 24/12/05 כשכר בגין עבודתו כמטעין וכסדרן בנתבעת 1 , במהלך החודשים נובמבר-דצמבר 2001.
ואולם , הנתבעת 1 טוענת, כי על השיקים מוטבעת חותמת החברה בצירוף חתימתו של רו"ח ירון יעקב בלבד, בעוד שחיוב חשבונה של הנתבעת 1 (בבנק איגוד לישראל בע"מ), במהלך תקופת פעולתם של המנהלים המיוחדים- נעשה ע"י חתימתם של
שני המנהלים המיוחדים גם יחד, בצירוף חותמת החברה. משכך, החתימה המופיעה על גבי השיקים הינה, לטענת הנתבעת 1, "חתימה ללא הרשאה", אשר בהתאם להוראות סעיפים 3 ו-23(א) לפקודת השטרות - אין בה כדי לחייבה.
פרט לכך, טוענת הנתבעת 1, כי השיקים הוצגו ע"י התובע לפירעון רק ביום 02/01/01, קרי-
לאחר שהשליטה בחברה כמו גם זכויות החתימה בשמה - עברו לידיו של
שלמה דגן - ועל כן בהעדר חתימתו של שלמה דגן על גבי השיקים - ממילא אין בהם, לטענתה, כדי לחייבה.
התובע- מטעימה הנתבעת 1 - ידע , או לכל הפחות היה עליו לדעת, כי זכויות החתימה בנתבעת אמורות היו לעבור לידיו של שלמה דגן , אך בכל זאת התמהמה בהצגת השיקים לפירעון, אשר נעשתה על ידו שלא "תוך זמן סביר". על כן, בהתאם להוראת סעיף 74 לפקודת השטרות- מופטרת הנתבעת 1, לטענתה, כדי שעור הנזק שנגרם לה, עקב שיהויו של התובע בהצגת השיקים לפירעון , נזק העולה, לדבריה, כדי מלוא סכום התביעה דנן.
אשר לעצם העסקתו של התובע אצל הנתבעת 1- טוענת האחרונה, כי הדבר כלל לא הוכח על ידי התובע, וכי "
באם הועסק אצל הנתבעת 1 , הרי שהדבר נעשה ע"י מרדכי טויטו בלבד, וללא ידיעת מר דגן" (ס' 1ג. לכתב ההגנה המתוקן).
יצוין, כי בעקבות ההתנגדות לביצוע שטר שהגישה הנתבעת 1- הגיש התובע כתב תביעה מתוקן, בו צירף כנתבעים גם את רו"ח ירון יעקב (הנתבע 2 ) ואת בנק איגוד לישראל בע"מ ( הנתבע 3), בהתבסס על עילה שטרית, נזיקית (רשלנות) וחוזית (גרם הפרת חוזה). ואולם, לאחר שהללו הגישו כתבי הגנה ותצהירי עדות ראשית מטעמם, ובטרם נשמעו הראיות- הגיעו הצדדים להסכמה, בדבר דחיית התביעה כנגד הנתבעים 2-3 , בלא צו בענין הוצאות (ע' 7 לפרוטוקול מיום 06/12/05).
ההכרעה דנן מתייחסת, אפוא, לנתבעת 1 בלבד, אשר לשם הנוחות תיקרא להלן, בקצרה: הנתבעת.
2.
דיון והכרעה
לאחר שראיתי ושמעתי בפני את בעלי הדין ואת העדים מטעמם והתרשמתי מהם, ולאחר שבחנתי בשים לב את מכלול הטענות והראיות- הגעתי לכלל מסקנה, כי דין התביעה להתקבל- מסקנה אשר מיוסדת הן על דיני השטרות, הן על דיני החברות והן על דיני החוזים.
העילה השטרית
סעיף 3(א) לפקודת השטרות מגדיר מהו "שטר-חליפין" :
(א) שטר-חליפין הוא פקודה ללא תנאי ערוכה בכתב מאת אדם אל חברו
חתומה בידי נותנה, בה נדרש האדם שאליו ערוכה הפקודה לשלם לאדם פלוני או לפקודתו, או למוכ"ז, סכום מסוים בכסף, עם דרישה או בזמן עתיד קבוע או ניתן לקביעה.
מסמך אשר לא התקיימו בו תנאים אלה - קובע סעיף 3(ב) לפקודת השטרות - "איננו שטר-חליפין".