המוסד לביטוח לאומי נ' אלישע בעמ ואח'

פסק דין

1.בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט בשלום בחיפה (כבוד השופטת לפין הראל) בת"א 8739-12-09 מיום 15/05/11 לפיה נדחתה בקשת המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המוסד") לדחות על הסף הודעת לצד שלישי שנשלחה נגדו, וזאת מחמת חוסר סמכות עניינית.

2.המשיב מס' 2 (להלן: "המשיב") נפגע ביום 30/07/09 בתאונת דרכים. התאונה הוכרה על ידי המוסד כתאונת עבודה. בעקבות התאונה אושפז המשיב אצל המשיב מס' 1 אלישע בע"מ (להלן: "אלישע") מיום 12/08/08 ועד ליום 23/11/08.

3.אלישע הגיש נגד המשיב תביעה כספית בגין חוב האשפוז בבית החולים.

4.המשיב שלח הודעת לצד שלישי נגד המשיבה מס' 3 (להלן: "המבטחת") אשר ביטחה את הרכב הפוגע, נגד המשיבה מס' 4 (להלן: "קופת חולים") ונגד המוסד. המשיב טען כי הצדדים השלישיים ו/או מי מהם צריכים לשאת בעלות האשפוז שלו בבית החולים, אם מכוח הוראות חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, אם מכוח חוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) תשנ"ה- 1995 (להלן: "חוק המוסד") ואם מכוח תקנון קופת חולים וההסכם בינה ובין המוסד.

5.לאחר הגשת ההודעה לצד שלישי, שילמה קופת חולים לאלישע סך של 51,240 ₪ בגין חוב האשפוז הנטען, בהתאם לתעריף עלות אשפוז שיקומי בקופת חולים, ולא עפ"י התעריף שנדרש על ידי אלישע. לפיכך, יתרת סכום התביעה עומדת על סך של כ-32,000 ₪.

6.המוסד הגיש בקשה לסילוק ההודעה נגדו על הסף וטען כי מכוח חוק המוסד הסמכות העניינית לדון בהודעה נגדו נתונה אך ורק לבית הדין לעבודה.

7.בהחלטה מיום 15.5.11 דחה בימ"ש קמא את הבקשה וקבע:

"העברת הודעת צד ג' כנגד המל"ל, בפני בית הדין לעבודה, תגרום לבזבוז זמן שיפוטי, לקושי להגיע להכרעה יעילה וצודקת בתביעה נשוא דיוננו, הואיל וכל בית משפט, יצטרך לדון בחלק מהתביעה, ובכלל זה לחשש מפסיקות סותרות.....

הנני סבורה, כי פיצול התביעות יביא לתוצאה לא רצויה, לפיה כל בית משפט יצטרך לדון בחלק מהתביעה, במקום להגיע להכרעה שיפוטית אחת בכל המחלוקות נשוא התביעה".

בהחלטה הסתמך בימ"ש קמא, על החלטה שניתנה על ידי בת.א. 53903-08-10 פלוני נ. אלמוני, בה נקבע כי פיצול תביעות של נפגע תאונת דרכים נגד מבטחת הרכב ונגד קופת החולים אינה רצויה .

8.החלטה זו הינה נשוא הבקשה בפני. לטענת המוסד שגה בימ"ש קמא כאשר דחה את בקשתו לדחיה על הסף. לטענת המוסד סעיף 391 לחוק המוסד קובע במפורש כי תביעה לזכאות בגימלה לרבות גימלת אשפוז הינה בסמכותו העניינית היחודית של ביה"ד לעבודה. גם קופת חולים הצטרפה לטענת המוסד וטענה כי מבחינה מהותית קביעה שתינתן בענין המוסד יפה גם כלפי קופת חולים. קופת חולים הפנתה להחלטה שניתנה בבית המשפט העליון בבקשת רשות ערעור על החלטתי בת.א. 53903-08-10 (בר"ע1001/11) ובה נקבע כי הסמכות היחודית לדון בתביעת הנפגע נגד קופת חולים הינה לבית הדין לעבודה.

9.המשיב טען כי יש לדחות את הבקשה וכי צדק בימ"ש קמא בהחלטתו כיוון שברור כי את החוב לאלישע צריך לפרוע אחד משלושת הצדדים השלישיים ובאם תתקבל טענת המבקש, והעניין יועבר לבית הדין לעבודה, נגיע לתוצאה אבסורדית שלא ניתן יהיה להכריע במחלוקת זו – ההודעה לצד שלישי נגד חברת הביטוח ונגד קופת חולים תתנהל בבית משפט קמא ואילו ההודעה נגד המוסד תתנהל בבבית הדין לעבודה וברור שיש להעדיף את הפרשנות אשר תמנע את פיצול הדיון. המשיב טען כי אין הוא מבקש מהמוסד גמלה בעין אלא שיפוי. המשיב הפנה לסעיף 76 לחוק בתי המשפט, וטען כי שאלת היחסים בין הצדדים השלישיים לבין המשיב הנה שאלה שבגררה והיא תלויה בתביעה העיקרית. באשר להחלטת ביהמ"ש העליון ברע"א 1001/11 המשיב טען כי לא מדובר בהלכה מחייבת מאחר וניתנה על ידי דן יחיד. לגופו של עניין טען המשיב כי יש לאבחן את ההחלטה שם מעניינו מאחר וכאן מדובר בחוב כספי מוגדר בסכום קצוב בעוד ששם נתבעה עלות טיפולים והוצאות רפואיות.

אלישע הצטרפה לטענות המשיב וטענה כי אין מדובר במקרה זה בתביעה נזיקית אלא נשוא התביעה העיקרית הינה חוב כספי לאלישע.

המבטחת הודיעה כי היא משאירה את ההחלטה לשיקול דעת בית המשפט.

10.החלטתי לתת למוסד רשות ערעור ולדון בערעור על פי הרשות שניתנה.

11.לאור החלטתי בת.א. 53903-08-10, עליו ביסס בימ"ש קמא את החלטתו, הייתי דוחה את הערעור מפאת שיקולי יעילות דיונית והחשש מפסיקות סותרות. ואולם, כאמור, החלטתי זו שונתה על ידי סגן הנשיא כבוד השופט ריבלין ברע"א 1001/11 איילון חברה לביטוח נגד קופ"ח כללית ואח' (טרם פורסם), ניתן ביום 18.7.2011 , כאשר נקבע שם כי:

"ודוק – ערים אנו לחשש מפני פיצול הדיון בין הערכאות: בתי המשפט האזרחיים מזה ובתי הדין לעבודה מזה. לעניין זה כבר נאמר בפרשת פרפרה (בפסקה 10 לפסק הדין) כי "פיצול הדיון אינו יעיל, מכביד על הצדדים להליך וגורם לבזבוז זמן שיפוטי. כמו כן, פיצול הדיון בין ערכאות שונות טומן בחובו סכנה של הכרעות סותרות באותה מחלוקת משפטית". על כן, כך הובהר שם, תועדף ככלל פרשנות המונעת את פיצול הדיון. ואולם, פרשנות כזו תהיה אפשרית רק אם היא עולה בקנה אחד עם לשון החוק ותכליתו (עניין פי.או.אס בעמ' 522-519; ע"א 25/71 פינשטיין נ' ארגון מורי בתי הספר העל יסודיים, פ"ד כה(1) 129 (1971)). מקום בו הסמכות הייחודית לדון ברכיב מסוים של התביעה נתונה באופן מפורש לבית הדין לעבודה, אין בית המשפט האזרחי הרגיל יכול לקנות סמכות לדון ברכיב זה. אשר על כן, אין בחוק ההתייעלות כדי לשנות את אשר הובהר בעניין פרפרה: מקום שדבר המחוקק ברור – הפיצול הוא בלתי נמנע.  

..............

לבסוף, יש ליתן את הדעת לחשש שהועלה, בדבר פגיעה בתובעים ש"יפלו בין הכיסאות".