המדינה תפצה אדם בגין אי ביטול צו עיכוב יציאה מהארץ שהוצא נגדו במסגרת הליך פלילי

1. בפני תביעה לפיצוי כספי, בין היתר, בגין עגמת נפש, שנגרמה לטענת התובע, עקב אי ביטול צו עיכוב יציאה מהארץ, שהוצא נגדו במסגרת הליך פלילי.

2. להלן תמצית העובדות הדרושות:

התובע העומד לדין פלילי בשנת 1998 בהיותו קטין במסגרת ת.פ. 174/98 בבית המשפט המחוזי. במסגרת דיון בבקשה להארכת מעצרו שהתקיים ביום 24/3/98 בתיק ב"ש 2153/98 הורה בית המשפט על שחרורו בתנאים מגבילים הכוללים עיכוב יציאתו מן הארץ עד לגמר ההליכים המשפטיים נגדו. צו עיכוב יציאה מן הארץ ניתן ביום 29/3/98.

התובע הורשע בביצוע עבירות שוד וגניבה, וביום 18/2/99 נגזרו עליו שמונה עשר חודשי מאסר בפועל, שמונה עשר חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים מיום שחרורו מהמאסר, פיצוי כספי לקורבן העבירה וכן שירות מבחן למשך שנה מיום שחרורו מן המאסר.

התובע ריצה את מאסרו וביום 2/3/01 שילם פיצוים למתלוננת על-פי גזר הדין. התיק במרכז לגביית קנסות נגד הנאשם נסגר ביום 29/9/05, וזאת, לטענת הנתבעת, בשל קושי באיתורה של המתלוננת והעברת הכספים לידיה. למרות סגירת התיק, לא בוטל צו עיכוב היציאה מן הארץ.

ביום 16/10/06 ביקש התובע לצאת לחופשה עם חבריו באנטליה שבטורקיה, אך משהגיע לנתב"ג נאמר לו על-ידי פקיד ביקורת הגבולות כי לא יוכל לצאת את הארץ עקב צו עיכוב יציאה התלוי ועומד נגדו אשר ניתן במסגרת תיק המעצר הנ"ל. התובע, אשר טיסתו נקבעה לשעה 5:00 בבוקר, נאלץ לעזוב את חבריו שעלו למטוס. במהלך אותו יום, עשה התובע מאמצים כבירים כדי לבטל את הצו נגדו, רכש כרטיס טיסה נוסף לאיסטנבול ומשם המשיך בטיסת לילה נוספת מאסטנבול לאנטליה, כך שלחבריו הצטרף רק בשעת לילה מאוחרת באותו יום.

3. התובע טוען כי ריצה את עונשו במלואו לפני שנים מספר, ועם סיום ההליכים בעניינו, היה אמור צו עיכוב יציאה מן הארץ לפקוע מאליו.

האירוע דנן גרם לו עוגמת נפש ומבוכה רבה, במיוחד לאור העובדה שהוא התרחש לעיני חבריו ואנשים רבים אחרים שנכחו במקום.נ

התובע טוען שהאחריות בגין התרחשותו של האירוע נשוא הדיון, מוטלת על הנתבעת, שהתרשלה במילוי תפקידה בכך שלא דאגה לבטל את הצו נשוא התביעה מבעוד מועד ובכך הפרה את חובת הזהירות שהיא חבה כלפיו, ועל כן מחויבת היא לפצותו עבור הנזק שנגרם לו.ב

4. הנתבעת מכחישה את הטענות שהועלו נגדה בכתב התביעה. לדידה, צו עיכוב היציאה מן הארץ הוצא נגד התובע כדין, ומשכך עליו היתה האחריות לוודא את דבר ביטול הצו עם סיום ריצוי העונש שהוטל עליו. בתמיכה לעמדתה מפנה הנתבעת לאמור על גבי הצו עצמו ששלח בית המשפט למשטרה באותיות מודגשות באלה המילים: "באחריות המעוכב לדאוג לביטול עיכוב היציאה מן הארץ. דא: אם בעת צאתך מן הארץ לא יהא בידך אישור כאמור, עלולה יציאתך מן הארץ להתעכב".

5. המחלוקת העיקרית בין הצדדים בתיק דנן הינה, על מי מוטלת האחריות לביטולו של צו עיכוב יציאה מהארץ שהוטל על צד להליכים פליליים על פי החלטה של בית המשפט?

6. בהיעדר הוראה סטטוטורית המחייבת את הנתבעת לפעול לביטול הצו, יש לבחון האם עומדת לתובע עילה נזיקית על-פי עוולת רשלנות. בהתאם לס' 3 לחוק הנזיקים האזרחיים (אחריות המדינה), תשי"ב - 1952 המדינה אינה פטורה מאחריות מקום שנעשה מעשה ברשלנות.

7. לצורך קיומה של עוולת הרשלנות יש להוכיח שלושה יסודות הבאים: א)קיומה של חובת זהירות, המורכבת מחובה מושגית ומחובה קונקרטית; ב) הפרת החובה (התרשלות); ג) נזק, אשר נגרם בעטייה של הפרת החובה.

קיומה של חובת הזהירות נקבע על פי מבחן הצפיות. המבחן הוא, אם אדם סביר צריך היה לצפות את התרחשות הנזק (ע"א 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית, בית שמש ואח', פ"ד לז(1) 113, 134).

8. בנסיבות המקרה שלפנינו נחה דעתי כי חלה על הנתבעת חובת זהירות מושגית וגם קונקרטית לדאוג לביטול צו עיכוב יציאה מן הארץ. למדינה נמסרו סמכויות חקירה, מעצר וקביעת תנאי שחרור, ויחד עמן אמצעי עזר, ביניהן עיכוב יציאתו של חשוד מגבולות המדינה. היא רשאית לעשות שימוש בסמכויות האמורות כל עוד היא פועלת להשיג יעדים שנקבעו בחוק, למימושם הוצא הצו האמור.

סעיף 48 (א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996 מסמיך בית המשפט להגביל את שחרורו של החשוד או הנאשם בתנאים ככל שימצא לנכון, לרבות איסור יציאה מן הארץ, וזאת על מנת להבטיח " שהמשוחרר יתייצב לחקירה, לדיון במשפטו או בערעור, או לנשיאת עונשו, בכל מועד שיידרש, וכן שיימנע מלשבש הליכי משפט".

במידה ומתברר כי העילה שהיתה ביסוד נתינתו של הצו בוטלה או הפסיקה להתקיים, כך שהצורך בצו התייתר, אף טבעי הוא שהמדינה תוודא לבטל את הצו שבשעתו דאגה להוצאתו ולביצועו. הדברים לובשים משנה תוקף בשים לב לכך כי צו עיכוב יציאה מהארץ הינו כלי חמור ויוצא דופן הפוגע מהותית בזכות יסוד של אדם לחופש התנועה בהתאם לסעיף 6(א) לחוק-יסוד כבוד האדם וחירותו.

על כן, לא יעלה על הדעת שלא להכיר בצפיה נורמטיבית של המדינה כלפי המעוכבים בכל הנוגע לנזקים העלולים להיגרם להם עקב שימוש לרעה ושימוש שגוי בסמכויות אלה על ידי המדינה.

על חובת הזהירות של המדינה למדים מהנוהלים אשר הנתבעת קבעה לעצמה, לפיהם עם סגירת תיק בית המשפט מתבטל צו עיכוב יציאה מן הארץ לאחר בירור שמבצעת מזכירות בית המשפט מול פרקליטות המדינה. הנתבעת אף ציינה כי עם התקנת ממשק לתוכנה חדשה במזכירויות בתי המשפט, מתבטלים צווים תלוים ועומדים בתיקי בית המשפט באופן אוטומטי עם סגירת תיק בית המשפט. בשל היות התיק של הנאשם תיק ישן, לא נסגר התיק אוטומטית (ס' 7 לכתב הגנה). זו הסיבה כנראה למחדל.